הרב ניצב

כאשר נכנס הרב רמי ברכיהו לתפקיד רב משטרת ישראל בשלהי שנת 2016, הוא לא דמיין את גודל האתגרים שיעמדו לפתחו בעשור הקרוב.

כבר כשהיה צריך להתמודד במסגרת תפקידו עם אכיפת הנחיות הבריאות בזמן מגפת הקורונה, עם מבצע 'שומר החומות' בערים המעורבות או עם ההפגנות ברחוב בלפור בירושלים וברחוב קפלן בתל אביב נגד הרפורמה המשפטית, היו אלה אתגרים חסרי תקדים בעבור המשטרה. אך גם אם האירועים הללו הפתיעו אותו, הוא היה ערוך לתת להם מענה מבחינה מנטלית ומעשית.

פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל' היה כבר אירוע בסדר גודל אחר לגמרי. אפילו מבחינתו, כאדם שראה דבר או שניים במהלך השנים. "אין שום דבר שיכול להכין אותך לדבר כזה", הוא אומר בשיחה עם 'בשבע'. "לחשוב שלרבנות המשטרה יהיה תפקיד כל כך משמעותי באירוע מסוג כזה, זה לא דבר שיכולנו לתכנן, אבל אנחנו מאמינים שהקב"ה תמיד מכין אותנו. כל אירוע מכין אותנו לשלב הבא. מעבר למספרים הבלתי נתפסים של ההרוגים מקרב השוטרים, זאת הייתה סיטואציה שמערך רבנות המשטרה לא התמודד עימה בעבר, והיה צורך לתת מענה הלכתי מיידי לארגון המשטרה בסוגיות שעלו מהשטח בתחילת המלחמה".

כבר בבוקר שמחת תורה, כשהרב ברכיהו התחיל לקבל טלפונים מאגף החקירות והמודיעין, מהרבנות בצה"ל ומהלוגיסטיקה של המשטרה, הוא הבין שמדובר במצב בסדר גודל שלא היה כדוגמתו, והוא יצטרך לקבל החלטות. הסוגיה הראשונה שהתמודד איתה הייתה פתיחת המטבחים של היחידות כדי לספק מזון לכוחות המשטרה העצומים שגויסו באופן מיידי. "המשטרה מעולם לא הכינה את עצמה ללחימה. היא מעולם לא חשבה שהיא תצטרך לגייס, ברגע אחד, את כל הכוחות שיש לה ואת כל כוחות המילואים של מג"ב", הוא מסביר. "לא ידענו לקראת מה אנחנו הולכים. מאוד חששנו ממלחמה רב־זירתית. לא ידענו שתוך שלושה ימים נצליח להשתלט על האירוע הזה. היה ברור שצריך לתת מעטפת לוגיסטית לכל הלוחמים בלי יוצא מן הכלל".

כך גם התעוררה שאלה הלכתית לגבי חלוקת מדים בשבת הראשונה למלחמה. "אנחנו לא צבא, אנחנו משטרה", מדגיש הרב ברכיהו. "ובכל זאת היה ברור שלוחמים צריכים להחליף מדים, כי כולם נמצאים במוד של לחימה. ברגע שהמשטרה התעשתה, היא הוציאה משאית של מדים כמעט כל יום כדי להגיע לכל שוטר ושוטרת, שיוכלו להחליף מדים. היה חשש שאם השוטרים לא יחליפו מדים, הם לא יוכלו להילחם או למלא משימות עם המדים שהם לובשים, ועלולים אפילו להסיר מדים, מה שעלול לגרום לדו"צים. הלכתי עם השאלה הזאת לרב זילברשטיין (מגדולי הפוסקים בציבור החרדי. י"א), והוא כתב לנו תשובה הלכתית, שהחלפת מדים לשוטר היא כדין פיקוח נפש. הדבר הזה חסר תקדים. יש עדות בעל פה של הרב רא"ם הכהן, שסיפר שבמלחמת לבנון הראשונה הרב שלמה זלמן אוירבך אמר לו שהחלפת מדים היא כמו פיקוח נפש, אבל אין שום דבר כתוב, בטח לא של פוסק בסדר גודל של הרב זילברשטיין. כשהוא כתב לנו - למשטרה - פסק הלכה כזה, זה הכניס אותי להבנה שאנחנו באירוע שצריך להתייחס אליו, הלכתית, בפרספקטיבה הנכונה".

כך גם עלה הצורך לטפל בכמות אדירה של חללי המשטרה; 58 חללים ועוד שניים שגופותיהם חטופות בידי חמאס בעזה. "הזיהוי נעשה על ידי המשטרה, ואנחנו טיפלנו בחללים לאחר שזיהו אותם. לקח זמן עד שהחללים הגיעו למתקן, משום שהלחימה בדרום המשיכה בימים הראשונים. לצערנו הרב הגיעו חללים במצב שבו לא היה אפשר לזהות אותם. ביום אחד היינו צריכים לטפל בכ־60 חללים, משפחות שכולות, לוויות, טקסים, לתת מענה הלכתי למשפחות ששאלו אותנו כל מיני שאלות על קבורה זמנית, לוויה תחת אש, וכל מיני סוגיות שאי אפשר היה להכין אותנו אליהן, כי מעולם לא חשבנו שנצטרך להתמודד עם דברים כאלה. הקמנו חפ"ק וכל רבני המשטרה, ללא יוצא מן הכלל, עבדו מסביב לשעון כדי להביא את חללי המשטרה לקבר ישראל בצורה הכי מכובדת לאחר זיהוי ודאי, כדי שחלילה וחס לא נגרום תקלות".

בתוך כך החלו הרבנים לקבל מבול של שאלות הלכתיות מהשוטרים והשוטרות, וכך התקבלה ההחלטה לפתוח קו חם, כדי לרכז את השאלות ולתת מענה. "כמובן היו המון שאלות שחזרו על עצמן, אבל היינו שם בשביל השוטרים, כי הבנו שיש לנו שוטרים שדורשים מענה הלכתי לפעילות שלהם בשבת. לא היה מדובר רק במלחמה של שבת אחת וזהו, אלא בלחימה מתמשכת. הפחד הגדול ביותר של המשטרה היה לחזור על אירוע שומר החומות, שבו בערים מעורבות ובערים שיש בהן גורמים עוינים, תהיה התקוממות. המשטרה הייתה מתוחה עד קצה היכולת, והשוטרים היו צריכים לעבוד במשמרות ארוכות ולמלא משימות מבצעיות, שעוררו לא מעט שאלות. הייתה גם תחושה של שוטרים - שהמפקדים קצת היסטריים, ומבקשים מהם לבצע משימות שלא בהכרח קשורות לפיקוח נפש. שאלות מהסוג הזה הטרידו שוטרים שומרי שבת", הוא מציין. "כל השוטרים בלי יוצא מן הכלל היו ברחובות כדי לייצר הרתעה. זה היה אתגר גדול מאוד, כי יש שוטרים חרדים ויש שוטרי מנהלה, שאינם מבצעיים. כולם יצאו לרחובות, ואת כולם עניינו הגדרים ההלכתיים: איך אפשר לנסוע, איך אפשר לחזור".

לראות את ה"פיקוח נפש" בעיניים

מקבץ של מאה שאלות הלכתיות, סימן יפה למספר המוקד הטלפוני של משטרת ישראל, איגד הרב ברכיהו לספר חדש שרואה אור בימים אלה: 'שו"ת בחרבות גיבורים - בסוגיות ואתגרים של ביטחון הפנים בזמן מלחמה'. עוד קודם לכן במהלך השנים הגיעו יום־יום שאלות משוטרים אל רבנות המשטרה. כשפרצה המלחמה הגיעו מאות שאלות, בעיקר בחודשים הראשונים ללחימה. מבחינה רוחנית היה בזה חידוש גדול. העובדה ששוטרות ושוטרים רוצים לדעת מה דעת ההלכה, ובמספרים בלתי נתפסים של שאלות, על מגוון נושאים - הניעה מהפכה חשיבתית ברבנות המשטרה והצריכה לספק תשובות מיידיות. בפעם הראשונה הצטברו המון שאלות של שוטרי משטרת ישראל ולוחמי מג"ב, שמבקשים לדעת מה ההלכה תוך כדי לחימה. אחרי שנה וחצי עלה הרעיון להוציא ספר שירכז את הסוגיות המהותיות, וכדי לזקק את הנושאים נבחרו שאלות שמסמלות ומייצגות אותם או נושאים מסוימים שעניינו מאוד את השוטרים, והיה חשוב להם לקבל את התשובה ההלכתית.

מדובר בחידוש משמעותי, הואיל ועד היום נכתבו לא מעט ספרים בהלכות צבא ומדינה, אך ספר שעוסק בהלכות משטרה עוד לא היה. בספרות השו"תים לדורותיה כמעט ואין התייחסות לנושאים הללו, בעיקר משום שליהודים לא הייתה משטרה במהלך שנות הגלות. המציאות שיש בה גם משטרה, וגם שוטרים שרוצים לדעת, הטילה על הרב ברכיהו ועל סגל הרבנים המשטרתיים את המשימה לנסח מחדש את הלכות המשטרה. "התפקיד העיקרי של הספר הזה בין השאר הוא לשקף את האווירה שהייתה באותם ימים, ועדיין ממשיכה הלאה - אם כי בעוצמות נמוכות יותר - ולעורר שיח הלכתי לדורות. להיות חלק מהעולם ההלכתי גם של הרבנים, גם של הציבור הרחב, גם של בית המדרש וגם של ישיבות הסדר ושל ישיבות חרדיות".

הרב ברכיהו חתום בעצמו על כל אחת ממאה התשובות בספר. "רציתי לתת לשוטרים את התחושה שאנחנו עומדים מאחוריהם ונותנים להם גיבוי. אני חתום על כל תשובה ותשובה, כדי שהשוטר ירגיש שיש גיבוי הלכתי למה שהוא עושה בשבת", הוא מסביר. "חשוב לנו שיראה שאנחנו מתייעצים, מבררים, תוך הבאת המקורות ההלכתיים, כדי שהוא ירגיש שמה שהוא עושה זה בסדר, זה מוצדק, ואפילו מצווה. היו כמובן גם תשובות שאמרתי שאי אפשר להתיר".

"כששוטרים היו צריכים לעמוד במשך 12 שעות בצמתים מרכזיים בערים, או בכל מיני מקומות מועדים לפורענות, הם לא כל כך ראו את הפיקוח נפש מול העיניים", הוא מאבחן. "זה לא דומה לחייל שנמצא בחזית, או שהוא אפילו מסייר בגבול, שמבין את החשיבות בחילול שבת בהקשר הזה. כששוטר צריך לעמוד באיזשהו צומת או לסייר ברחוב, הוא חושב לעצמו מה כבר יכול להיות פה? בוודאי בשבת השנייה והשלישית, אחרי שהמצב יחסית נרגע. לפעמים מתעוררת אצלו התחושה שהוא מחלל שבת סתם, אף שאין ספק שהיה צריך לייצר את ההרתעה הזאת, שאנחנו פה, בכוח גדול, נחושים להגיב, במקרה שחס וחלילה יהיה ניסיון כזה או אחר לבצע פעולות טרור. לרופא יותר קל לחזור הביתה אחרי משמרת, או לאיש כיבוי אש שחוזר אחרי שכיבה שרפה, להגיד: חיללתי שבת אבל הצלתי אנשים. גם אם הלכתית אני יכול להסביר לשוטר כמה זה חשוב, לא תמיד הוא מרגיש שחילל שבת לצורך. כשאתה מעביר לשוטרים את המסר: יש פעילויות שחייבים לעשות, או שיש מקומות שחייבים לסייר בהם, להיות נוכח, ובכך לייצר הרתעה ומניעה, כי זה דבר שיש לו השלכות על ביטחון הפנים, על פיקוח נפש, על ציבור, על שלום המדינה, על שלום החיים - צריך לעגן את המסר, להסביר אותו ולתת לו מקום".

לאורך כל הספר בולט המתח של השוטרים בין הרצון לבצע את מלאכתם נאמנה לבין הצורך לוודא שהמשימה עולה בקנה אחד עם שמירת ההלכה. כך למשל עלתה השאלה לגבי המשך הפעלת מערך הזיהוי במחנה שורה גם בשבת. "לכאורה אין בזה שום פיקוח נפש. אבל מצד שני, היה ברור שאם מלאכת הזיהוי תיעצר, יהיו לזה השלכות רבות, על ביטחון הפנים, על המידע שהצבא והמדינה צריכים, על המשפחות שצובאות על פתח המחנה ורוצות לדעת מה עלה בגורל יקיריהן", הוא מדגים את המורכבות. "באותם ימים, בכל יום הגיעו מאות גופות למחנה שורה לצורך זיהוי. אלו דברים שלא הכרנו בעבר, מלאכת הזיהוי במשטרת ישראל לא נעשית בשבת, למעט במקרים מאוד נדירים. גם אחרי שרוב העבודה במחנה שורה הסתיימה, הגיעו גופות מבית החולים שיפא וממקומות נוספים, שהיה חשד שהן גופות של חללים ישראלים. בדרך כלל הגופות האלה לא הגיעו בימות החול, אלא דווקא בשבתות".

שאלה נוספת התייחסה לטיפול המשטרתי בהסתה ברשתות החברתיות. "המשטרה התייחסה להסתה ברצינות והקימה יחידה מיוחדת, כדי שלא לאפשר להסתה לשהות ברשתות החברתיות יותר מדי זמן. תוך שעות היא עצרה אזרחים שהסיתו ברשתות החברתיות נגד מדינת ישראל, או כאלה שכתבו בעד חמאס ופעולות הרצח שלהם. מה היה קורה אם היו עוצרים את האנשים האלה במוצאי שבת, ולא בשבת בעשר בבוקר? אני לא יודע. אבל למשטרה היה חשוב לעצור כבר בעשר בבוקר. ברגע שהגיע המידע ברשתות החברתיות על הסתה, המשטרה פעלה בצורה חד משמעית. שאלו אותנו שוטרים אם מותר לחלל שבת לצורך זה. התשובה שהם קיבלו הייתה שמכיוון שהמשטרה מתייחסת לעבירה זו בחומרה רבה גם בימות החול ופועלת במהירות רבה כדי לעצור כל מי שנחשד שעבר עבירה של הסתה, הרי שיש היתר לפעול כנגד מסיתים אלה גם בשבת".

נושא נוסף שנידון בספר מתייחס לכיתות כוננות שהקימה המשטרה במהירות האפשרית עם פרוץ המלחמה. "זאת הייתה מדיניות השר בן גביר", מפרגן הרב ברכיהו. "זה היה הדגל שלו, להקים כיתות כוננות בכל ערי הספר: בצפון, ביהודה ושומרון, בערים מעורבות. הגיעו אלינו שאלות, האם מותר לאמן את כיתות הכוננות האלה בשבת. היה ברור שאם חס ושלום יקרה משהו, ולא תהיה כיתת כוננות שמגיבה בצורה מקצועית, יהיו לזה השלכות חמורות על המקום שבו המחבלים פועלים, על מדינת ישראל, על הלחימה".

בניגוד לצבא, שההנחיות בו בעניין שבת הן די ברורות ומובנות בתוך הפקודות, המשטרה בגדול פועלת כרגיל גם בשבת.

"גם כשהמשטרה עובדת כרגיל, ביטחון הפנים הוא פחות או יותר מוגדר. אנחנו נמצאים במלחמה 24/7, אז אנחנו לא יכולים לעזוב את המדינה, להפקיר אותה לגנבים, פושעים, שודדים, סוחרי סמים או אנשים שנוהגים בצורה פרועה בכביש. הדברים האלה הם סכנת נפשות", הוא קובע. "בניגוד לצבא, שבו יש זמן שגרה וזמן חירום, המשטרה נמצאת בזמן חירום כל הזמן. המשטרה יודעת איך להתנהל מול האתגרים האלה גם בשבת. בעקבות המלחמה המשטרה גייסה את כל הכוח שיש לה לתוך הרחובות, כדי לייצר הרתעה ולהעביר מסר שמי שינסה להתעסק עם ביטחון הפנים במדינת ישראל בזמן מלחמה, יצא כשידו על התחתונה. המסר הזה עבר בצורה טובה, כי ברוך השם לא אותגרנו - לא בערים המעורבות, לא ביהודה ושומרון, לא בערי ספר שגובלות בערים או בכפרים עוינים. בסך הכול משטרת ישראל הצליחה לייצב את ביטחון הפנים, וזה השפיע על הלחימה בחזית, כי כשביטחון הפנים מיוצב, כשאתה יודע שבגב שלך יש מישהו חזק שמחזיק את העורף, אתה יכול להילחם בחזית. אם חס וחלילה היו לנו סדקים בביטחון הפנים, בעורף, יכול להיות שזה היה משפיע גם על שדה הקרב".

לכאורה, החומר שהצטבר בספר הוא שאלות שמעניינות שוטרים. למה החלטתם להוציא את זה לציבור הרחב?

"אנחנו מתעסקים במשהו שאמור לבוא במגע עם כל החברה ישראלית. השאלות והתשובות של הצבא הן בעבור הלוחמים, אבל אין להם נגיעה לאזרחים. איזו נגיעה יש ללוחם ששואל אם מותר להכין קפה בשבת או אסור להכין קפה בשבת? הוא הלוחם, זאת השאלה שלו, זו מלחמה, אירוע חריג, והפסיקה ההלכתית היא בהתאם. כאן המשטרה באה במגע עם האזרחים. כשאני נותן תשובה לחבלן שמותר בשבת לבוא לפנות כטב"ם, כי הוא נמצא בתוך אוכלוסייה אזרחית, זה אירוע שיכול להיות קשור לכל אחד מאיתנו. השוטרים אחראים על ביטחון הפנים ועל שלומם של אזרחי מדינת ישראל בשגרה כמו גם בזמן מלחמה. זה עניין אחר לגמרי. התייחסתי לזה בהקדמה של הספר: האם אפשר להשתית את גדרי המלחמה שניתנו לצבא, גם על מי שמתעסק בביטחון הפנים של מדינת ישראל? זה אתגר הלכתי כשלעצמו. רבנים חרדים ומהציונות הדתית, לצד שוטרים ואזרחים, רוצים לדעת איך מתנהלים בזמן מלחמה, כמו גם בשגרה, כי זה נוגע לכל אחד מאיתנו. זה גם מספר את סיפור המלחמה מזווית קצת אחרת, שאנחנו פחות חשופים אליה, זה כשלעצמו יוצר עניין".

פתח לאמון עם הציבור החרדי

לצד מאה התשובות שהרב ברכיהו ענה עליהן באופן אישי, מצורף לספר נספח של תשובות הלכתיות שקיבל מהרב יצחק זילברשטיין ומהרב אשר וייס, פוסקים חרדים חשובים שבפעם הראשונה נותנים מענה למשטרה. "זה חסר תקדים, וזה נובע מהעובדה שהרבנים מבינים שיש למשטרה קשר מיוחד עם כלל האזרחים", הוא מסביר. "המשטרה נותנת שירותי משטרה גם לקהילות החרדיות, ולכן חשוב לרבנים לנהל שיח הלכתי עם הרבנות של המשטרה, כולל כמובן שיח עם מפקדי התחנות, כדי שהשירותים יינתנו בהתאם להלכה, כדי לבנות אמון, כדי שהעולם החרדי ירגיש בנוח לפנות למשטרה. באופן אישי כרב הראשי למשטרה, חשוב לי לנהל את השיח הזה ולחבר עד כמה שאני יכול את העולם הדתי והחרדי למשטרת ישראל, ואת משטרת ישראל לעולם הדתי והחרדי".

הרב ברכיהו מבקש לציין את המקום שהפיקוד הבכיר נותן לרבנות של המשטרה. "בספר יש שאלה, האם מותר למפקד בכיר להשתתף בשבת תרבות באמצע המלחמה. את השאלה הזאת שאל אדם חילוני לגמרי, אבל הוא הבין שהוא לא יכול לחלל את השבת בפרהסיה ללא הצדקה. הוא פנה לרב הראשי למשטרה ושאל אותו: האם מותר לי להשתתף, כדי להעביר מסרים של ביטחון לאזרחים? עניתי לו שיש הרבה דרכים להעביר את המסרים האלה, שבת תרבות זה לא המקום. זה חילול שבת שאין לו שום הכרח. זה כשלעצמו מספר את הסיפור של הספר. האמון שהפיקוד של המשטרה נותן ברבני המשטרה וברבנות המשטרה, הוא חלק מהסיפור".

מצד אחד, המשטרה אחראית על ביטחון הפנים. מצד שני, הספר מתייחס דווקא למלחמה כלפי חוץ.

"נכון, כי המלחמה בחוץ תלויה בביטחון הפנים. לא התעסקנו בזה עד היום, כי מלחמת יום כיפור, מלחמת ששת הימים ומלחמת שלום הגליל היו מלחמות שבהן כביכול היו מחבלים מבחוץ. היום אנחנו מתמודדים גם עם טרור פנימי וגם עם אתגרים של החברה הישראלית, שיוצרים כנראה איזשהו סדק. אלו אתגרים שלא הכרנו בעבר".

כדי להמחיש את דבריו, הרב ברכיהו מציין את השאלה הראשונה שפותחת את הספר ועוסקת בשאלה שהגיעה לפתחו ערב המלחמה בנוגע להקפות השניות בתל אביב. אחד השוטרים שהתבקש לאבטח את האירוע פנה אליו בחשש שהאירוע יתגלגל למקומות לא טובים וחלילה עלולים ליפול ספרי תורה על הרצפה, ושאל מה עליו לעשות כדי למנוע את התרחיש. "השאלה הזאת לא תופיע בשום ספר אחר בעולם. אין מישהו שידון בשאלה כזאת, רק רב משטרה.

"בדרך הכלל אנחנו נפגשים עם הציבור כשאנחנו מופקדים על אכיפת החוק; בהפגנות או בכל מיני מקומות לא פשוטים כל כך. לכן עד היום הייתה פחות לגיטימציה לעבודה של השוטרים והשוטרות בשטח", הוא מוסיף. "חלק מהרעיון של הוצאת הספר הוא הרצון לתת לגיטימציה תורנית. לכן היה חשוב לי להביא גם את התשובות של הרבנים בסוף הספר, כדי להעביר את המסר: לביטחון הפנים יש ערך תורני, דתי, הלכתי"

הכרך הבא יעסוק בענייני פנים בתקופות רגועות יותר?

"כן, ואני חושב שזה הסדר הנכון. אני מאמין שקל יותר לאנשים להתחבר לאתגרים ההלכתיים והערכיים של ביטחון פנים בזמן מלחמה מאשר בזמן של שגרה. קל לי יותר להוציא ספר כזה, שיתקבל על עולם התורה, או שלפחות ידונו בו בעולם התורה, מאשר להוציא ספר של שאלות ותשובות על זמן שגרה. זה פתח שדרכו עולם התורה יכיר קצת יותר את האתגרים שמשטרת ישראל מתמודדת איתם, אתגרים שקצת פחות מוכרים לחברה הדתית והחרדית. יש לנו הלכות רפואה, יש לנו הלכות צבא, יש לנו אפילו הלכות כיבוי אש בשולחן ערוך סימן של"ד. אין לנו הלכות משטרה, ואין לנו הלכות ביטחון פנים. אנחנו יוצרים מחדש משהו שהיה לפני אלפיים שנה, ופשוט השתכח בגלל הגלות. אנחנו מעוררים שיח הלכתי חדש מול האתגרים ההלכתיים של ביטחון הפנים".