דרכו של עולם שכאשר מסתלק איש מעלה, מנהיג אשר שועי עולם ולמעלה בקודש מלכי רבנן משחרים לפתחו, סופדים לו מכיריו ומקורביו ומספרים סיפורים אישיים מבעד לפרגוד מתוך היכרותם הקרובה עימו.
נתייחד הרב נאמ"ן זצ"ל שנהירה תורתו, ורבים שדבקו בתורתו הכתובה רואים בו רבם אף שלא זכו לקרבה אישית. אנסה לתת קול לקהל זה, האבל בהסתלקות רבינו.
תחילת היכרותי עם תורת הרב, באה מספרי תלמידו הדגול הגאון הרב משה לוי זצ"ל. בהיותי אברך צעיר שמתחיל לשלב לימודי הלכה אחרי שנים של עיון תלמודי, ספרי התלמיד בהם עולמה של הלכה מקושר בעיון התלמודי בשפה ברורה ובתמצית, היו אור גדול בעבורי ועדיין יושבים על שולחני תדיר. בחינת אור לבנה ואור חמה, דרך תורת התלמיד נגלה לי אורו של הרב.
הוקסמתי מאגרת הרב נאמ"ן בנספח לספר מנוחת-אהבה שעסק בשאלת הריגת כינה בשבת. בתמצית, ידועה השאלה כיצד הותרה הריגת כינה בשבת, כאשר אנו יודעים היום שהכינה המוכרת לנו מטילה ביצים וצאצאיה בוקעים מהן. הרב לוי זצ"ל בהסתמך על התלמוד הירושלמי וקדמונים, הציע פירוש מחודש שמיישב הן את ההיתר להרוג כינה והן את ידיעתנו שהכינים שלנו פרות ורבות.
בעקבתא דמשיחא רבתה חוצפה, ולצערנו משועממים שאינם בתורה ואינם בדרך ארץ, באיצטלה של קדושה רודפים את המעיינים בתורה. כמה מאלה תקפו את המחבר במודעות קיר, וקיימו בעצמם דין 'מכה רעהו בסתר' כפרשנות החפץ חיים בספרו.
הרב נאמ"ן זצ"ל התייצב לימין תלמידו החשוב. במכתבו עמד על החירות הנתונה לעוסק בתורה לבקש אמת ולא להיכנע לרוח הרחוב. נוסף על כך, ראיתי שהרב משה לוי זצ"ל, העילוי של ישיבת היישוב החדש שכל שערי תורה היו פתוחים בפניו, בחר להסתופף בצילו של הרב נאמ"ן עקב קריאת מאמרו על דרכי העיון בתלמוד.
אמרתי בלבי שאם כך עומק עיונו של התלמיד נ"ע, וזכינו והרב עודנו עימנו, ראוי לי לדבוק בדרכו של הרב.
כמו רבים, זכיתי רק למעלת 'מפי כתבם' בלימוד בעלונים החשובים בית-נאמן ובספרים, אך הם משמעותיים עבורי ובנו נדבך חשוב בעולמי הרוחני. ילדי ראו שמכל עלוני השבת המחולקים בבתי הכנסת, אחד בלבד בא עימי הביתה - בית נאמן - ומיהרו להביא לי אותו מתוך הערימה. גם ליום הולדתי, קנו לי שו"ת של הרב ובו תשובות בכל מקצועות התורה. בהירות וקצרות. בקריאת השיעור השבועי בליל שבת אחרי הסעודה, רגיל הייתי להרהר בליבי ברכות רבות.
ברכות התורה.
בשיעור מורגש חיבור נותן התורה ומקבלי התורה. שיויתי ה' לנגדי תמיד. עם כבוד ומעלת מקבלי התורה, ישראל. השיעור תמיד החל בפיוט מענייני דיומא. הרב התפעל מהפיוט. מלשון הקדמונים וכתיבתם המכוונת לעיקרי אמונה, ושיבח את הפייטנים המעוררים אמונה ורגש. יחסו לתורה - אהבה בתענוגים. התרגשתי לקרוא על שמחתו כאשר קיבל כרך משו"ת יביע-אומר באשפוז הממושך בבית לוינשטיין לפני שנים. כיצד התפלאו הרופאים מזיו פניו למרות המציאות המדכדכת שם. בחיבת ישראל הביא הרב תורה מכל חכמי ישראל ללא הבדלי גוונים וזרמים. בסקרנות גדולה וזיכרון מופלא נתן הרב מקום לכולם.
הבוחר בעמו ישראל באהבה
בעין טובה ידע להביא מכל חכם וחיבור ולנפות ממנו סולת נקייה ראויה לבוא לפני השומעים. אם בדורנו מצויה חשדנות, ועל כל חכם שואלים מהו ולמי הוא שייך, כאילו עושים את עיקר התורה משאלת יהושע למלאך: "הלנו אתה אם לצרינו", אצל הרב כל עמלי התורה אהובים ולנו הם. את חריפות לשונו שמר למי שהם צרינו באמת, לאויבינו לשונאינו ולמבקשי רעתנו. בזכרונות ילדותו מתוניס נבללו חדשות ארצנו הקדושה מגליונות עיתוני העדה החרדית ותנועת המזרחי שנשלחו לחו"ל.
הרב בסקרנותו תהה האם הארץ והמדינה שקמה בה נראות כתיאור הראשונים או האחרונים, ואף שנטייתו הייתה ברורה לצד מסויים בשאלה זו, ידע לברור נקודות של אמת גם מהצד השני. סלד מכל מחלוקת על מי שעמל בתורה. הדגיש שניתן לחלוק על כל כותב, אך בדרך ארץ ובנימוקים בהירים. ידע להגן על עמלו של הרב שטיינזלץ זצ"ל בביאור התלמוד, ולא לשעות אל המעוררים עליו מחלוקת. בכתביו ניכרת חיבה להתבוננות בפשוטו של עניין. תורת אמת. אין שמחה כביאור נאה ומכוון של מילות המקרא או חז"ל.
ההתנצחות הייתה שנואה עליו. מעבר להצגת דעות החולקים ונימוקיהם, לא ראה תועלת בלהכביר במלים ולמתוח את הוויכוח. אמונה גדולה שבקרבו עם בקשת אמת הביאו אותו לעיין גם בחיבורים פחות מקובלים בבית המדרש.
לדוגמא, הביא ביאורים מפירוש המשנה של פרופ' חנוך אלבק. אף שהיו שהסתייגו מדרכו לפרש משנה שלא לפי התלמוד, אהב הרב את דיוקו הלשוני של הפירוש במשנה. מתוקה במיוחד הייתה קריאתו להמוני בית ישראל שצפו במשחק כדורגל שהיה להם חשוב אך חל בזמן הדלקת נר חנוכה, לעצור את הצפייה במשחק ולהדליק נרות בזמן, תוך שהרעיף ברכות בגשמיות וברוחניות על מי שיתגבר ויפעל כהדרכתו. גאון עולם שכל הווייתו עמקי תורה, יורד אל העם שבשדות ואל משחקיו. בחינת נר חנוכה שמצוותו למטה מעשרה טפחים.
שחלק מחכמתו ליראיו
ידוע שהסתייגו מלברך ברכה זו בדורות אחרונים, בהם לא מצויים חכמים עשירים בכל מקצועות התורה. אחד מחכמי דורות אחרונים שנמסר כי ראוי היה לברכה זו הוא המלבי"ם שעסק בכלל ענפי התורה. נתברך דורנו בגדולי עולם שכולנו שמחים בהם, אך רוחב היריעה של שיעורי הרב נאמ"ן, מפעים אף במושגי דורות עברו. מקרא ובלשנות. הלכה. גמרא. תולדות חכמי ישראל. פיוט. בירורי נוסח. בכל מכל כל כברכת ה'.
ברכת הנהנין
השיעור הסב הנאה צרופה. בני הבית התפלאו לשמוע אותי מפעם לפעם שוחק במלוא פה משנינויות הרב. לשון דיבורו וכתביו של הרב בכל מקצועות התורה, מלאה משחקי מלים משובבי לב. הן משלו והן משל קודמים לו. דוגמא קטנה שנחרתה בי היא דווקא ציטוט מקודמיו. הרב הביא בשם רבה של ירושלים הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל, שהסביר את מנהגו לא לענות למחרפיו במאמר הגמרא במסכת חגיגה: "מי ששומע ואינו מדבר, הרי הוא כפיקח לכל דבריו", מכאן שפיקחות גדולה לילך עם האמת ולא לענות למחרפים וצועקים. הדברים כמובן הולמים את פקחותו של הרב נאמ"ן עצמו. הן בדרכו בלימוד והוראה והן בהנהגה, לא תמיד הלך בתלם המקובל בסביבה בה חי, ותמיד הקפיד לא לכלות מכוחותיו בויכוחים חסרי תוחלת.
שמא ניתן לסכם שתורת הרב נאמ"ן כפי שלמדתיה מכתביו, עומדת על ארבע מידות:
בקשת האמת, התפעלות ועונג מתורתנו הקדושה, רוחב דעת ואהבת ישראל: לכל איש מישראל ולכלל ישראל.
בתפילה שנשכיל לילך בדרכו המבורכת של הרב. בעמל ומתיקות התורה. בקבלת האמת ממי שאמרה. בחיבת התוכן ושנאת הניצוח. באהבת כל איש מישראל. בהערכת כל עמל בתורה. וגם בשנאת האויב ובתקיפות כלפיו. יהא הרב מליץ יושר עלינו בתפילותיו, וימשיך להשליך כבימי חייו גפרית ואש בתפילתו על הקמים עלינו לאבדנו.