עם להב הרקוב, עמיתת מחקר בכירה במכון משגב לביטחון לאומי, חוקרת אנטישמיות ופוליטיקה אמריקאית, שוחחנו על דרישת נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לשלול את הפטור ממיסים שעד כה נהנתה ממנו אוניברסיטת הרווארד, כמו גם למנוע ממנה לקלוט סטודנטים זרים, וכל זאת בשל העמדות האנטישמיות הנשמעות בה.
בפתח דבריה מציינת הרקוב כי המציאות בשנה זו בהיבט זה של תופעות אנטישמיות, היא טובה בהרבה מכפי שהיה בשנה שעברה: "המצב בקמפוסים רגוע יותר ממה שהיה. עדיין יש בעיות, אבל זה לא מה שראינו בשנת הלימוד הקודמת כשאז היו סטודנטים ישנים באוהלים, חוסמים מסטודנטים יהודים מלהיכנס ומפגינים כל היום. זה קורה, אבל לא לאורך כל השנה כמו שהיה בשנה שעברה".
על הסיבה לשינוי מעריכה הרקוב כי "זה קשור לפוליטיקה הפנימית של ארה"ב. השנה שעברה הייתה שנת בחירות והצליחו לגרום לסטודנטים לקחת את הנושא כמוביל בפוליטיקה האמריקאית. כעת, אחרי הניצחון של טראמפ, ממוקדים בנושאים אחרים כמו הגירה, שלילת תקציבים".
עוד היא מציינת כי מדובר היה בהפגנות שהיו ממומנות מבחוץ ו"בחלק מהקמפוסים ידעו שמשהו הולך לקרות באוקטובר. מסמכים נשלחו לרשת סטודנטים תומכי פלשתין לקראת אוקטובר כדי שיפגינו". העובדה הזו מציבה את אותם ארגונים תחת תביעות משפטיות כמי שיתכן וידעו ולא התריעו. משפחות שכולות ומשפחות חטופים מציגות נתונים ומסמכים המעידים על הידיעה המוקדמת ומובילים את התביעה.
הרקוב מציינת כי האוניברסיטאות פתחו בהליכים משמעתיים נגד מספר סטודנטים שפעלו והפגינו, אך מאחר ובהנהלות הקמפוסים לא אהבו את צעדי הממשל נגד הסטודנטים, צעדים שכללו גם מעשי גירוש תוך דילוג על נהלים סדורים, ומשום כך נסוגו מהצעדים המשמעתיים שכבר ננקטו. "עשו שם שני צעדים קדימה ואחד אחורה".
על הטענות של גורמים יהודיים וישראליים בקמפוסים ולפיהן דווקא צעדי הממשל הם שפוגעים בהם, אומרת הרקוב כי מדובר בדיון ארוך שמתנהל זה מכבר ביהדות ארה"ב ובקמפוסים. הקהילות היהודיות טוענות שללא קשר לעמדה פוליטית יש לפעול על פי נהלים סדורים ולנהל משפט הוגן, ומאחר והערכים הדמוקרטיים חשובים להם הם דורשים שגם המאבק באנטישמיות יעמוד בסטנדרט החוקי ושהענישה לא תהיה גורפת ובניגוד לכללים. הרקוב עצמה סבורה כי אמנם ניתן להבין את הטענה, אך יש לבחון אם אכן מדובר בצעדים דרקוניים הפוגעים בהליכים החוקיים הסדורים. לדבריה אמנם היו גם מקרים שגירוש סטודנטים נעשה שלא על פי כללי המנהל התקין, אך הדבר אינו אומר שהמהלך כולו בו נקט הממשל האמריקאי אינו נכון.
עוד מציינת הרקוב כי בקהילות היהודיות, שרובן שייכות לשמאל, מתנגדים להיות חלק ממהלך שמוביל לגירוש מהגרים, מהלך התואם יותר את הימין האמריקאי. בנקודה זו היא מעירה כי המגורשים הם או מהגרים בלתי חוקיים או סטודנטים זרים ששוהים על פי החוק אך פעילותם נגד ישראל נחשבת לפעולה נגד המדיניות האמריקאית.
לטעמה של הרקוב הממשל האמריקאי פועל בדרכו ואינו קשוב לביקורת המופנית כלפיו בתואנה שהוא מדלג על נהלים וכללים של מנהל תקין.
בהתייחס לאוניברסיטת הרווארד מציינת הרקוב כי נשלחו מהממשל להנהלת האוניברסיטה שתי דרישות. האחת הייתה לביצוע מהלכים מתונים נגד אנטישמיות באוניברסיטה, ולמהלך זה הסכימו שם. הדרישה השנייה הייתה לגיוון אידיאולוגי הן אצל הסטודנטים והן אצל המרצים, ועל כך הנהלת האוניברסיטה טענה שמדובר בצעד אחד רחוק מדי, ביטוי לרצון הממשל להתערב באידיאולוגיה של הקמפוס. על דרישה זו נעמדת הנהלת האוניברסיטה על רגליה האחוריות בסירוב תקיף ומתעמתת מול הממשל גם במחיר סכומי כסף גדולים שעלולים להימנע ממנה. לפי שעה מתנהל מהלך משפטי שבסופו יוכרע אם אכן ייאלצו לעמוד בדרישות הממשל אם לאו.