דבריו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' על המדרג בין החטופים לבין הנצחון במלחמה, ותגובתו של חה"כ גפני על שיעבוד מוחלט להשבת החטופים גם במחיר נצחון, משקפים דילמה שמונחת בכל בית בישראל.
היא נוגעת בלב הכאב של כולם. של משפחות החטופים ושל משפחות הנופלים. של סמוטריץ ושל גפני. אולם האמת ניתנת להאמר, כי דבריו של סמוטריץ' נראים מבוססים יותר, הן במקורות התורה והן בחשיבה המדינית אסטרטגית של ישראל לאורך השנים.
במילים אחרות, בהתייחס לדברי גפני, סמוטריץ' דומה יותר בדבריו לרבן יוחנן בן זכאי, בדאגתו לכלל ישראל מתוך מבט ארוך טווח, שמסתכל קדימה בצורה מחושבת.
סוגית פדיון שבויים היא סוגיה המלווה את העם יהודי מזה אלפי שנים. החל מחילוץ לוט מהשבי על ידי אברהם בפעולה צבאית, דרך תקנת חכמים האוסרת לפדות שבויים במחיר הגבוה מערכם בשוק, והמשכה במציאות ימינו במבצע אנטבה ובעסקת שליט.
בכל אחד מהצמתים, התקיים דיון בית מדרשי במקורות התורה. חשיבות המצווה מחד, והתקנה המגבילה את קיומה מאידך, היוו את הבסיס לחשיבה ולדיון. אולם עקרון אחד נשמר תמיד ונוסח בדברי חכמים, נקרא לו 'המשוואה'. למרות החשיבות הגדולה, אין לשחרר חטופים, במקום שהשחרור יוביל לסכנה גדולה יותר. לאדם אחר או לציבור. הצלתו של אדם אחד, אסור לה שתפגע באדם אחר,וודאי אם היא פוגעת ברבים אחרים. דרך הציר הזה ניתן להסתכל על היחס בין הניצחון במלחמה לשחרור החטופים. שחרור החטופים יציל את חייהם.
הפסד במלחמה יעלה בחייהם של רבים אחרים. שחרור החטופים אם כן כפוף לניצחון המלחמה. עקרון זה של חכמי ישראל בכל הדורות עומד ביסוד דבריו של שר האוצר.
יתירה מכך, הסוגייה המרכזית בדברי חכמים, עוסקת בשבויים על רקע כלכלי. אולם כיום, בדומה לפעולות טרור, ולירי רקטי, חטיפת יהודים היא כלי מלחמתי, לקידום יעדיו של האויב. המציאות הזו מעבירה את הלכות פדיון שבויים מדאגה לפרט על פי הלכות צדקה, לאחריות לכלל הנתון במלחמה לאור דיני המלחמה. כלומר, החטופים הם חלק מהמלחמה ושחרורם כפוף לנצחון במלחמה.
בעת כינונה של הריבונות היהודית במדינת ישראל, עדיין דנו הפוסקים בתהליכי פדיון שבויים במסגרת חשיבה פרטית. ההתייחסות הייתה בעיקר למצוקת הפרט ולרמת הסיכון שנוטל הציבור על עצמו בעסקה להשבתו. עם התחזקות הריבונות, והתקדמות האופציה הצבאית לשחרור חטופים, שהפכה להיות מעשית, כמו לדוגמא ב'מבצע יונתן', מתחילים הפוסקים לדון בה כפתרון מעשי אפשרי, ולעיתים כפתרון מועדף. ככל שהיכולת הריבונית מתעצמת, ההמשגה התורנית של פדיון שבויים כחלק ממערכת מלחמתית הופכת להיות מצויה יותר. גם תהליך זה מהווה בסיס איתן לעמדה אותה מייצג שר האוצר.
דומה כי העקרונות העולים ממקורות התורה, מתאימים לעקרונות אותם ניסחו במהלך השנים ועדות מקצועיות-ממלכתיות שונות. כשבועיים לאחר חטיפת גלעד שליט, בתמוז תשס"ו, תקפו מחבלי חיזבאללה סיור של צה"ל בגבול הצפון. במתקפה נהרגו שלושה, נפצעו שניים, ונחטפו שניים – אודי גולדווסר ואלדד רגב .באותו לילה החליטה ממשלת ישראל לצאת למה שהפך למלחמת לבנון השנייה.
הישגיה השנויים במחלוקת של מלחמת לבנון השנייה, הובילו להקמת ועדת בדיקה ממשלתית בראשות השופט בדימוס ד"ר אליהו וינוגרד. וועדת החקירה עסקה בין היתר בצורך לגבש אסטרטגיה בנושא מניעת חטיפה והתמודדות עתידיות איתה. וכך כתבה הועדה: "אם אנחנו פועלים על מנת לשחרר שבויים או חטופים בצורה המגדילה משמעותית את החשש כי אחרים ייהרגו או ייחטפו, המסר שאנחנו שולחים על ידי כך אינו מסר של כבוד עצום לחיי כל חייל וכל אזרח, אלא של התנהגות רגשנית בחלקה שבהכרח יוצרת סיכונים מיותרים לחיים ולביטחון של חיילים ושל אזרחים." דברים אלו של הוועדה המתייחסים הן למישור המעשי והן למישור האתי מבססים את התובנה כי עסקאות, וודאי אלו הכרוכות בסיום המלחמה, צריכות להישקל בשימת לב למשמעויותיהן קצרות וארוכות הטווח, כשבחשבון מובאים לא רק החטופים שפניהם מוכרים היום אלא גם אלו ש פניהם עלולים להיות מוכרים רק באירוע הבא.
בעקבות קביעתה של ועדת וינוגרד, מונתה ועדה לקביעת עקרונות לניהול משא ומתן לפדיון שבויים, בראשות השופט בדימוס מאיר שמגר. הצעות חוק שהוגשו לאחר ועדת שמגר, עיקרן היה הקשחת תנאי המשא ומתן ו'סינדול' הממשלה בעת ביצוע עסקאות, מגישי הצעות החוק היו בין השאר יאיר לפיד ואביגדור ליברמן והגשתן שיקפה הסכמה רחבה לחומרת המשמעות של עסקאות שלא מביאות בחשבון הישנות מקרים דומים בעתיד.
הצורך בהכרעת המלחמה אותו הציב שר האוצר סמוטריץ', משקף איפוא, את מצוות פיקוח נפש, את הלכות המלחמה והדאגה לחיי העם, ואת הלך הרוח המרכזי במקורות התורה ובדברי ימי המחשבה המדינית בישראל.
הרחבה של נושאים אלו במקורות התורה ניתן למצוא בנייר העמדה של ארגון תורת המדינה
הרחבה בנושא ועדת וינוגרד ושמגר בנייר בהעמדה של מרכז יכין
הכותבים עומדים בראש בית המדרש ומכון המחקר 'תורת המדינה' ומנהלי תחומים במרכז יכין