ביום חמישי שלפני חג הפסח נפטר באופן פתאומי בגיל 79 אחד מהוותיקים והבולטים בין אנשי התקשורת הדתית והחרדית - הכתב הצבאי ישראל קצובר. במשך שנים רבות כתב בעיתונות החרדית תחת שם העט "א. פאר".
בנו, אריאל, שוחח עם ערוץ 7 על דמותו הייחודית שהייתה שונה בנוף התקשורתי. "אבא היה דמות מאוד ייחודית בנוף התקשורת כעיתונאי שהיה פעיל במשך שישה עשורים, חמישים ושמונה שנים ככתב ופרשן צבאי, והיה ותיק הכתבים הצבאיים בישראל.
אפשר לומר שהוא ראה בעבודת העיתונות שלו שליחות אמיתית. לא רק לחפש את הסקופ, לא לחפש את הסיפור החם, אלא עבודת שליחות מתוך נאמנות לעם ישראל, לתורת ישראל, לארץ ישראל. מתוך רצון להביא את המסרים באמינות. הוא העריך מאוד את אנשי התקשורת שעובדים איתו שהיו מאוד מקצועיים ומנוסים. אבל התקשורת השתנתה. היום בעידן שכל אחד מחזיק בטלפון סלולרי בכיס ומגדיר את עצמו כעיתונאי, התחום הפך למאוד פרוץ, ואיתו האמינות מאוד נפגעה", הוא מוסיף.
אחד הסיפורים הגדולים ביותר שחשף ישראל קצובר ז"ל גרם להפלת ממשלת רבין - אך בנו מגלה - שהאב ניסה בכלל לגרום לסיפור ליפול כדי לשמור על קדושת השבת. "בתקופת הפלת ממשלת רבין הראשונה ב-76' כשהגיעו מטוסי ה-F15 ותוכנן הטקס להיות סמוך לכניסת שבת, בשלוש אחר הצהריים, אבא ניסה שוב ושוב להניא את את ראשי מערכת הביטחון מלקיים את הטקס הזה. הוא הלך לדובר צה"ל, למפקד חיל האוויר, ואמר להם תשנו, אני לא רוצה לפרסם, לא רוצה סקופ או כותרת, אלא לשמור על כבוד השבת.
הוא ניסה שוב ושוב, אמרו לא שמסוק ייקח אותו עוד לפני כניסת השבת, אך הוא הסביר שזה עניין לאומי ולא אישי. במשך שבוע שלם הוא ניסה לשכנע ואף אחד לא הקשיב לו. אבא פרסם את הדברים והממשלה נפלה. זה דבר שמלמד על הערכיות שלו. הוא מעולם לא הלך נגד הממסד, אבל כשראה ערך עליון בפרסום של מידע, הוא הלך איתו עד הסוף ללא פשרות".
ישראל קצובר ז"ל ניסה והצליח, לא אחת, להוות גשר בין מגזרים שונים. "כשאתה כותב כל כך הרבה שנים, מוכר ונאמן על כל המגזרים, זה מאוד משמעותי. הוא הציג את עצמו כקצין קישור בין המגזרים ומי שהיה בהלוויה שלו נוכח לדעת כמה היא היתה רב-גונית. זה מעיד על האישיות שלו, אישיות של כלל ישראל ושל אחדות. של של חסידים לצד דתיים, של שמאלנים לצד ימנים, של דתיים עם כיפות סרוגות לצד תולדות אהרון. הוא היה איש של כולם - וכולם ראו בו נציג שלהם. ראו בו מנטור, איש מקצוע וקראו אותו בשקיקה. חיכו להתייעץ איתו בנושא ביטחוניים ואת הכל עשה בשקט ובצניעות".
פטירתו הפתאומית הותירה בהלם גם את בני המשפחה וגם את הקוראים שזכו לקרוא את כתבותיו האחרונות בגיליונות הפסח למרות שנפטר עוד לפני החג. "אבא מעולם לא השאיר קצוות פתוחים. לאחרונה הוא סיים כתיבת ספר על כל הניסים שהתרחשו במלחמת שמחת תורה - מתוך שליחות להעצים ולהראות את ניסי המלחמה - מתוך אמונה. הכתיבה שלו תמיד הסתיימה בסיומת אמונית".
אריאל קצובר מציין כי למרות שאביו היה עסוק לאורך כל השנים - תמיד היה לו זמן למשפחתו. "למרות כל העיסוקים שלו הוא בראש ובראשונה היה איש משפחה. אב לילדים וסב לנכדים ולנכדות. והא ידע מה השאיפות והרצונות של כל אחד ואחת. אבא הסתכל על כל אחד - קטן כגדול".
"כולנו בסוף מתפללים, ללכת לאורו, בדרך הגישור בין הציבורים, בדרך אחדות, זה כל כך חסר לנו בימים האלה וזאת היתה הצוואה שלו. כולנו מצווים להיות קציני קישור והיום זה כל כך נדרש - ודאי בימים שבהם אנחנו נמצאים", הוא מסכם.