הפיזיקאי פרופ' יונתן דובי, איש אוניברסיטת בן גוריון, חוקר תחומי אנרגיות שונים, מתייחס בריאיון לערוץ 7 ליום כדור הארץ הבינלאומי שצוין השבוע ולעמדות הנשמעות שוב ושוב בעשורים האחרונים אודות שינוי האקלים והקשר בין בני האדם להתחממות הגלובלית.
פרופ' דובי הוא ממובילי העמדה הטוענת בשנים האחרונות כי קמפיין האקלים הבינלאומי אינו אלא פיקציה ואת זאת ניתן להוכיח בנתונים ממוסמכים. בשיחה עמו הוא אומר: "התימה הפופולארית לפיה בני האדם הורסים את כדור הארץ בייחוד בכך שאנחנו פולטים חמצן דו פחמני ומחממים את כדור הארץ, היא תזה שברירית. אין עדויות משמעותיות לאחריות שלנו על אי אלו שינויים במנגנוני האקלים, ובוודאי שאין אינדיקציה שאנחנו במשבר קיצוני או בקטסטרופה".
"כשבוחנים את הפרמטרים הטבעיים, כמו סופות ובצורות, מסתבר שהשינויים ב-120 השנים האחרונות הם זניחים. בנוסף, כשבוחנים מה קרה לבני האדם רואים שבעקבות הטכנולוגיה שמאפשרת לנו להתגונן, המצב של בני האדם בכל פרמטר השתפר בצורה בלתי נתפסת", אומר פרופ' דובי ומציין כי אם בתחילת המאה העשרים היו שני מיליארד איש בעולם וכחצי מיליון בני אדם נהרגו מאירועים אקלימיים, הרי שכעת, אחרי מאה ועשרים שנה, הטמפרטורה עלתה במעלה בממוצע עולמי, האוכלוסייה בעולם שילשה את עצמה ואילו מספר ההרוגים ירד ביותר מפי חמישים(!) וכיום מדובר באלפים בודדים בלבד שנהרגו מאירועים מטאורולוגיים.
אם כן, אנחנו שואלים, כיצד קורה שתפיסת האחריות האקלימית המוטלת על בני האדם תופסת אחיזה משמעותית כל כך בעולם, ועל כך, אומר פרופ' דובי, יש להשיב מתוך חקר פסיכולוגיית ההמונים ולא מתוך חקר מדעי המסתמך על נתונים ממוסמכים. עם זאת הוא מציין נתונים מסוימים שהוא כן יכול להתייחס אליהם:
"בני האדם, בייחוד בעולם המערבי, שבו התפיסה הזו תפסה, נהיו עשירים בצורה יוצאת דופן, מדובר בתקופה שבה העושר החומרי של בני האדם גדול הרבה יותר ממה שהיה בהיסטוריה האנושית. העניים הגדולים ביותר במדינת ישראל חיים עם רפואה תזונה ומגורים טובים יותר מהעשירים הגדולים במרכז אירופה של לפני ארבע מאות שנה. יחד עם זה יש תופעה של חילון ועזיבת הדת. כשמשלבים את שני אלה מקבלים מצב שבו לאנשים חסרה משמעות, שהיא צורך פסיכולוגי".
"אם אין משמעות בדת, בקהילה או בפרנסה למען הילדים דרך קלה לייצר משמעות היא להציל את העולם". הבחירה בנתיב זה של הצלת העולם נובעת, אומר דובי, מכך שדרך זו אינה דורשת מהמאמינים ויתור אמיתי כלשהו. "זו אותה תופעה שבה אנשים בעולם המערבי תומכים בחמאס, כי זה לא עולה להם שום דבר", אומר פרופ' דובי ומעיר כי אכן יש התאמה בין כוהני דת האקלים לבין מאמיני החמאס.
"הקשר בין הנתונים והמציאות הוא חסר משמעות בעיניהם, ולכן לא מפתיע שאלו אותן קבוצות. אותם תומכי אנרגיה ירוקה הם שאחר כך תומכים גם בחמאס. זה אותו תהליך פסיכולוגי. אלו אנשים שלא חסר להם כלום ושמעולם לא מצאו משמעות בפרנסה, בקהילה, בעבודה או במשפחה ולכן הם מחפשים אותה בדברים אחרים, אבל תוך כדי שהם מוודאים שהדבר לא עולה להם בהקרבה אישית משמעותית".
על היחס לו הוא זוכה באקדמיה כמי שנושא את האמירה הזו ומי שמציג את הנתונים הללו שסותרים את העמדה הפופולארית והרווחת בארץ ובעולם, מספר פרופ' דובי: "יש מי שחושבים שאני טועה, וזה בסדר. יכול להיות שאני טועה. אין לי מונופול על האמת. אני מפרש את הנתונים כפי שאני רואה אותם, ואנחנו מנהלים על זה דיבייטים באקדמיה. יש מי שרואים בי אויב העולם, ואיתם אין לי מה להתווכח כי הם מייחסים לאי-הסכמה חשיבות מוסרית, וטוענים שאני אדם לא טוב שרוצה ברעת העולם. איתם אני לא יכול לנהל דיון. יש שמפנים לי את הגב, אני לא מתרגש מזה, אבל אני שמח להגיד שבשנתיים האחרונות הבנו שלמדינת ישראל יש בעיות אמיתיות, יותר חשובות מהאקלים ולכן יש שינוי משמעותי גם בדעה הציבורית ובהתאמה גם במערכת השלטון".
הראיה לשינוי שהתחולל בשלטון היא בסירובה של ממשלת ישראל לדרישת ממשל ביידן לקדם את חוק האקלים. "החוק לא עבר כי העלויות שהוא היה משית על אזרחי ישראל הן אדירות. החוק הזה לא מועיל לאף אחד בכלום ורק מייצר מנגנוני בירוקרטיה, כיבודים ומשפטים סתומים על יעדים כאלה ואחרים ועולה הרבה כסף. ממשלת ישראל אמרה שהיא לא מעוניינת בחוק הזה שירד מהשולחן, כך שניתן לראות את התזוזה בהלך הרוח הציבורי".
ניצני ההתפכחות קיימים לא רק בישראל, אומר פרופ' דובי המעריך כי מדובר במגמה עולמית. "אני רואה את זה גם בארה"ב עם הממשל החדש, וגם בכמה מדינות אירופה שבהן הממשלים משתנים. מתחילים להבין שמי שתומך במדיניות הזו, העשירונים העליונים, המבוססים והשבעים לא משלמים שום מחיר על תמיכה באג'נדות האלה ומי שכן משלם הם החלשים יותר, וזה קורה בכל מקום שבו מדיניות שבאה להציל את העולם מיושמת וכך מחירי החשמל בגרמניה עולים פי חמישה ובאנגליה פי שבעה, מה שלא מפריע לעשירון העליון".