אוקי! שניה לשבת! ואני חייב לרוץ להתקלח!!
(מן הסתם זה כבר יהיה סיפור לשבוע טוב, אבל לפחות עמדתי איכשהו בזמן)
כותרת בקרוב. תהנו!
כותרת
"שלום! אמא שלי אמרה לי שמסרו לי ד"ש, וקיבלתי טופס שדיווח לי שאני יכול לבא לקחת אותה" אמרתי לאדון גבוה ורזה עם חולצת משבצת סימטרית אפורה, אבל לא ממשוקף, למרות שזה היה יכול ממש להתאים לו "רגע", חתך אותי "קח מספר, ותמתין", ואז הצביע לעמוד שמוציא לשוניות נייר, מתחצף אל העוברים והשבים, ניגשתי, תלשתי, 'A585'.
הסתכלתי סביב, מעבר לדלפק שיש גבוהה ומצוחצח שכמעט והסתיר את האיש המכופתר, ניצבו להם בחדר לוח דיגיטאלי שמסביר מי המאושר שתורו הגיע, שני עציצי דקל רחבים בפינות החדר הרחוקות, ברזייה לנוחות המחכים, פח אשפה ריק משקית אבל מלא מזבל, שלושים שורות ספספילים לממתינים, ובשורה הראשונה- ישבה זקנה עם חתול.
החדר הרגיש לי ריק למדי.
מבין שני הנוכחים בחדר- הגברת המחותלת הרגישה לי פחות מאיימת, אז החלטתי להתיישב לידה, "את הבאה בתור?" שאלתי עם חיוך כמעט אמיתי, "אני הנוכחת" ענתה עם שיניים כמעט אמיתיות ,"אז למה את יושבת פה ולא ניגשת אל הבחור בדלפק? אין שם אף אחד" שאלתי, "מטפלים לי בבקשה כרגע, הגעתי בלי הטופס שלי, אז לוקח להם זמן למצוא את זה" ענתה בלי להזיז את העיניים שלה מהפקיד הדומם, "מה קיבלת?" שאלתי שוב, מנסה להפיג את הרייקנות של החדר הגדול הזה, "הנכדים שלי אמרו שהם שלחו לי 'תודה' על המכונית על שלט שקניתי להם, אבל הטופס בקשה נאבד להם, אז באתי בלי, וכבר שעה שלא מוצאים את ה'תודה' הזאת, הם כבר הפכו את כל המחסנים, אני מתחילה להאמין שהם סתם שיקרו לו" החתול גרגר, הזקנה עזבה אותו, והוא קפץ למטה, חצה את החדר, והלך למצוא משהו מענין בבניין הזה "הבנתי" אמרתי, "איך זה שכל כך ריק פה? אני זוכר שהגעתי לפה לפני כמה שנים עם אמא שלי, היה פה כל כך הרבה בלגן, שאמא שלי היתה צריכה לקשור אותנו בחבל כדי שלא נאבד" שאלתי את הזקנה לפני שיווצר שקט מביך, היא נהמה, חרקה את שיני הפלסטיק שלה, ואז אמרה "כן, היום כבר כמעט שלא נותנים מחמאות.. הבניין נטוש, כל העובדים הועברו לבניין ממול, שם מטפלים במילים הרעות, תאמין לי, הבניין ממש שוקק מוות" נאנחה שוב, בלי להוריד את העיניים מהפקיד.
החלטתי לוותר על שיחות מזג האוויר, פוליטיקה, וגולף בריטי, מה שהותיר את רשימת נושאי השיחה שלי ריקה. שתקנו.
"גברתי, אנחנו מתנצלים אבל אנחנו לא מצליחים למצוא את החבילה שלך, את תאלצי לעבור לסוף התור" אמר הפקיד מונוטונית, כאילו ניסה לחכות את צלילים של מכונת כתיבה, לחץ על הכפתור שלו, והלוח הדיגיטאלי אמר בכמעט חיות 'הבא'. קמתי, ניגשתי אל הפקיד, "מסרו לי ד"ש!", "פתקית נייר בבקשה", חתך אותי מכנית, הוצאתי את הפתק המקובצ'ץ מהכיס, הנחתי על השולחן, בחן אותו "סלח לי, אבל זה כרטיס לA585, פה זה G, אתה צריך לעלות לקומה השישית, סוף המסדרון משמאל" אמר, לחץ על הכפתור, הלוח קרה 'הבא', והזקנה, היחידה מסוף התור, ניגשה בשנית אל הפקיד "הנכדים שלי מסרו לי תודה".
פניתי אל המסדרון, ומשם, אל המעלית, חיכיתי, הגיע, נפתחה, נכנסתי, באתי ללחוץ על הכפתור שיקח אותי לקומה 6, אבל נער המעלית עצר אותי.
"לאן?" שאל, "קומה 6, יש לי פתק לA585" אמרתי,
"אינני מכיר פתקים אדוני, רק מחלקות, ובכן, מה הביא אותך לכן?" שאל בשנית, "קיבלתי ד"ש" עניתי בשנית, נראה שלא שיכנעתי אותו,
"אדוני, אנא דבר ברצינות, זהו מקום רציני ואל לך להתעלם מהכללים הרציניים. ובכן, איזה ד"ש קיבלת?" הסביר את כוונותיו,
"קיבלתי ד"ש, דרישת שלום, למישהו אכפת ממני, ד"ש" הסברתי לאדון קשה ההבנה,
"ובכן" הוא פתח "אסביר לך את מצבך המביך, ראה, דרישת השלום יכולה ליפול בין מחלקת 'ברכות לבביות', 'אכפתיות כללית', 'קירבה ורצון לשלום', או בעיקר 'נימוסים מאולצים', הבנת?" בירר את היכולת האינטלקטואלית שלי לעקוב אחרי משפט שלם, "כן" הימרתי "קח אותי ל'קירבה ורצון לשלום'" ,"בעונג רב אדון", לחץ על כפתור מספר 6, והמעלית נסגרה.
הגענו, שלט 'ברכות ואיחולים', חתכתי את כל המסדרון עד שהגעתי אל סופו, פניתי אל זוג דלתות המתכת שעמדו בסופו, דחפתי אותן, העתק של הקומה הראשונה נפרס למולי, רק שהפעם הפקיד לבש חולצה עם מרובעים ירוקים שתאמה לעיניים שלו, הפקיד אמר 'להתראות' לבחור מרוגש שעזב את הדלפק, הסתובב, והתחיל לדדות לכיווני, מתמודד עם אופריה אדומה בהירה ואופטימית, "הכל טוב?" שאלתי אותו "קיבלתי 'אני אוהבת אותך'" מלמל באושר, נאחז בקיר, התקדם לכיוון היציאה, לוחש אל עצמו מחשבות חיוביות.
הסתובבי חזרה אל הפקיד, "קיבלתי ד"ש" אמרתי,
"השולח מכיר אותך אישית?" שאל,
"השולחת מכירה אותי כמו פיזקיה מכנית לבוגרי גן ברכה" ציינתי,
"אם כך, אתה במקום הלא נכון. זה המקום שבו מקבלים מחמאות אמיתיות, אתה צריך להגיע ל'מחלקת ביניים'" אמר, "מה יש שם?" שאלתי,
"לשם מגיעות על הברכות הלא אמיתיות, כל הכפרה-חיימשלי-מתהעלייך ועוד, ויותר מזה, אם לדוגמא תאחל למישהו בלבביות ללכת לעזאזל, אז זה יועבר לתת מחלקת 'ציניות', והם מעבירים את זה לבניין ממול, לטיפול יסודי, אבל לרב זה פשוט אוטומטית מוגדר כספאם, ונזרק" הסביר ממושכות, הוא הבין שאני מבולבל, אז הוא סיכם "שתי קומות למטה", את זה זה הבנתי, פניתי אל המדרגות.
ירדתי לקומה 4, אותו דבר, פקיד עם משובצת סגולה, התקרבתי אליו,
"פתק" אמר, הגשתי את הA585, בחן אותו, "פה זה 585A, אתה צריך לרדת תשע קומות למטה, פניה ימינה, שם" הדריך, "מה ההבדל?!" שאלתי, "הA" הסביר.
קומה מינוס משהו, פקיד בתכלת "אתה גבר, צא למסרון, שתי משרדים שמאלה", פקיד בכחול כהה אבל לא יותר מדי"אתה מעל מטר שישים ושבע, קומה למעלה, פניה שניה קדימה", פקיד בסגול עם נקודות צהובות " קומה מינוס תשע, בסוף" רצתי, מותש, כבר מתגעגע לחמצן שבקומת הקרקע, מדמיין חופש, פרפרים ועננים, נגררתי אל בחור מכפותר במשבצות שחורות,
"אדוני, השעה שלוש שלושים ושבע, סגרנו בשלוש וחצי, מתנצל" אמר.
כמעט וקרסתי, נשמתי את סוף החמצן שבקצה הריאות, דחפתי את היד לכיס, לזרוק את הפתקית שלי, והרגשתי פתק אחר, שטר מקומט, ניסיתי, "זה יכול לעזור לשעות הפתיחה שלכם?" הצעתי לו את כל מה שהיה לי, "בדיוק התפנה לנו מקום לעוד אחד בלבד!" הכריז, הוא פתח את מחדש את הדלפק שלו, הדליק את האור, חייך אלי, ושאל "אוקיי, אז מה יש לנו כאן?" השתדל לשמור על החיוך,
"הנה, זה הכרטיס שלי, A585" הגשתי אותו בפעם המי יודע כמה להיום,
"נהדר! תן לי שניה לחפש לך את זה... בא נראה.. אוקי! יש לך ד"ש מגברת בנימין, רק תחתום לי כאן שקיבלת" אמר, תוך שהגיש לי פתק אישור.
"איזה יופי, תודה" חייכתי רק מנימוס, הפעם האחרונה שראיתי את הגברת המכובדת- היתה בברית שלי, ואז רמת הלבביות שלה פחות העסיקה אותי, חתמתי לו, ואמרתי "תמסור לה בחזרה".
הוא נעצר מלקחת את הטופס עליו חתימתי, ושאל "למסור לה בחזרה או ד"ש?"
"תשלח לה בחזרה" אמרתי,
"איך אתה רוצה את הבחזרה שלה?" התעניין,
"אני רוצה את זה אמין כמו 'לא תודה אני לא רעב', אבל לא מוגזם כמו 'לא, לא מפריע לי שדרכת לי בשטיפה', שישאר אמין" הסברתי במפורט,
"אז אתה רוצה שנחרטט?" שאל,
"בדיוק" חייכתי.
****
וכן, ביקרתי במס הכנסה, אתגרו לי את החיים.
שבת שלום!!
סיפו"שים קודמים:
שבוע ראשון: "אהבה ממרחקים"
שבוע שני: "בעזרת השם \ אות היא לעולם."
שבוע שלישי: "אין שם עדיין, מוזמנים לתת רעיונות!"
שבוע רביעי: "חלומות של בוקר".
שבוע חמישי: "מיוחד כרגיל."
שבוע שישי: "עוד סיפור אחד ודי".
שבוע שביעי: "התאמה מושלמת".
סיפו"ח (לראש חודש): "מירוץ התפילין הגדול".
שבוע שמיני: "נקודת רתיחה".
סיפור מגירה: "מיומנו של כותב גוץ"
שבוע תשיעי: "שבת חגיגית"
שבוע עשירי: "העיקר הבריאות"
שבוע אחד עשרה: "סיפור אישי"
שבוע שתיים עשרה: "הקשיבה ממעון קודשייך"
שבוע שלוש עשרה- סיפשו"ש: "הבחורה מהאוטובוס"
ושבוע הבא - פה יופיע הסיפור הזה! 
לא יפה! 
