שלום, שמעת מה קורה עם ד.? שאל אותי החבר כשנפגשנו באקראי ברחוב.
לא, אני מקווה ששלומו טוב, כך היה עד לאחרונה. עניתי.
לצערי השמועה שהגיעה אלי מדברת על כך שהוא חולה מאד, אנוש, אולי אפילו גוסס. השיב החבר כשעננה של תוגה חולפת על מצחו.
אוי! נאנחתי. הדברים קורים כל כך מהר, תמול שלשום אדם בריא, מהלך על רגליו, מחייך, מדבר עם ילדיו ובני משפחתו, והיום הוא שוכב על מיטתו שכיב מרע.
חבל במיוחד שלא הספיק את כל אשר היה בכוונתו לעשות בחייו. אמר החבר.
ומי מספיק? עניתי. לא לחינם חז"ל אמרו שאין אדם יוצא מהעולם וחצי תאוותו בידו, הם ידעו על מה הם מדברים.
ועדיין, ענה החבר, יש כאן פספוס מיוחד, כי הוא היה כל מוכשר וחביב, הייתה לו יכולת באמת לעשות הרבה דברים, לשנות, ליצור, לחדש, זו החמצה של ממש.
אף על פי כן, עניתי, זה לא יוצא דופן. כמה פעמים שמעתי מסבא שלי ז"ל שהכיר אנשים רבים וידע להעריך אותם לעומקם, והוא היה אומר על פלוני שלא מיצה את כישרונותיו, ועל אלמוני שלא השיג דיו ועוד רבים.
זהו...