שנת הלימודים הנוכחית כבר נגמרת, וזו הזדמנות לראות איך מתמודדים כהורים עם חוסר מוטיבציה ללימודים אצל הילד. כדי שיפה ושונה תהא השנה שתתחיל בעוד חודשיים..

"הוא לא מנצל את הפוטנציאל שלו"...שמעתם את המשפט הזה באסיפת הורים?

הורים רבים חשים תסכול רב ,כאשר המתבגר פשוט לא מעונין להשקיע וללמוד. לא מדובר בחוסר יכולת למידה אלא בחוסר מוטיבציה לימודית. יש לו יכולות גבוהות, ואנו מוכנים להעניק לו כל סיוע לימודי, אך אותו מעניינים דברים אחרים.."מכסימום.. אני אשלים ואשפר את הבגרויות אחר כך..".

האם ההורים יכולים להשפיע על המוטיבציה של ילדם?

לפי הגישה ההתנהגותית מתן חיזוק הינו גורם משמעותי להעלאת תדירותה של התנהגות מסויימת. חווית הצלחה הינה גורם מחזק ומעודד. אולם לא פעם, תלמיד חש כי למרות מאמציו והשקעתו הוא חווה כישלון  -מצב זה מחזק את התחושה כי מאמציו היו מיותרים ולא שווה להמשיך ולהשקיע.

לפני שאתם ניגשים להשפיע על המוטיבציה של ילדכם - השקיעו במוטיבציה שלכם. שאלו את עצמכם – מה סדר העדיפות שלי? מה חשוב לי עבור ילדיי? על מה אני לא מוכן לוותר גם אם זה ידרוש מהם וממני מאמצים? אם חשוב שהילדים יסייעו בבית - אז אל תתעייפו לבקש (גם אם זה כבר לוקח פחות זמן לעשות במקומם..). אם חשוב שתהיה להם תעודת בגרות מלאה - אל תוותרו! זו לא חייבת להיות הבגרות הכי איכותית, אך הבהירו שלא די בסיום 12 שנות לימוד. זהו את "הגבולות האדומים"שלכם, על מה אתם מוכנים להלחם ועל מה חבל לבזבז אנרגיה ואפשר לוותר.

עידוד ! עידוד! עידוד!

נסו ככל שניתן להפחית ביקורת, לעומת זאת הגבירו את העידוד. כשם שהמזון הוא תנאי לצמיחה ובריאות גופנית. העידוד חיוני להתפתחותו הנפשית של האדם. כדאי להעניקו במינון בו נותנים מזון! העידוד אינו סתם טכניקה - אלא מסר המקפל בתוכו הקשבה, אמפטיה, התמקדות בחיובי, קבלה ללא תנאי והכלה.

בתוך המילה עידוד - מקופלת המילה "עוד"- שכן העידוד יוצר תחושות חיוביות אצל המתבגר המדרבנות אותו להתאמץ.

לא מספיק לומר: "אתה יכול", זה לא יהפוך את ההישגים מ- 60 ל- 90. זה אפילו מרגיז לשמוע את ההורים זורקים את המשפט: "אנו משוכנעים שאתה יכול" כאשר המתבגר חש כישלון. העידוד חייב לבוא ממקום של אמון, שהילד יאמין לכם, ולכן אין לעודד או להחמיא לילד על דבר שאינו נכון, הוא ירגיש כמונו שמדובר בזיוף. עלינו לחפש את הנקודה החיובית אצל ילדינו, ואם קשה לכם למצוא -תתאמצו!

ערכו רשימה של לפחות 5 דברים נפלאים שיש במתבגר שלכם ובכל יום הוסיפו שני דברים נוספים. קראו את הרשימה בכל יום מחדש. כאשר אתם תאמינו בחוזקות של הילד, תשדרו לו אותן, הוא יקלוט זאת, ובסופו של דבר יפעל לפיהן. כך למעשה פועל התהליך של נבואה המגשימה את עצמה.

ניתן לעודד גם בתחום שהילד אינו חזק בו, אך במקום לומר "אתה יכול", השתמשו ב"אני מאמין שתצליח, הרי כבר הוכחת את עצמך במצבים דומים". מסר כזה מעניק הכרה ביכולות ותחושת בטחון שיש בו את הכוח להתמודד ולהצליח, ואז שווה להתאמץ.

הרב שלמה קרליבך אמר: "כל מה שילד צריך הוא מבוגר אחד שיאמין בו".                   

מחשבה יוצרת מציאות. הצפייה שלכם מילדכם והאמונה שלכם בהצלחתו משמשת עבורו מראה חשובה - המסר המילולי ("אנו מאמינים שתצליח!") והלא מילולי (כמו הסנדוויץ' המושקע) מהווים גורם מרכזי בהצלחתו הלימודית.

כאשר ההורה משדר חרדה ולחץ ("מה יהיה.. אני מקווה שתעבור..." )המתבגר קולט את חוסר האמון והספק ביכולתו ותחושת המסוגלות העצמית שלו פוחתת.  

ממצוינות למיצויינות!

בחברה המערבית יותר ויותר אנו מתמקדים בצורה (בעטיפה) ופחות בתוכן, הפתיל שלנו קצר, אנו רוצים "כאן ועכשיו" סיפוק מיידי של מאוויינו ודחפינו. דור הפייסבוק רגיל ל"זפזפ" בין הערוצים, לפתוח במקביל כמה חלונות, עיצרו! התבוננו בדרך, בתהליך. הדגש על המצוינות מבליט את התוצאה הסופית ומתעלם מכל ההיבטים האחרים.

מיצויינות מדגישה את המיצוי. האם אכן מיצית את עצמך? השקעת את מירב ההשתדלות? נאמר: "ובלכתך בדרך" – הבליטו את התהליך על פני התוצאה הסופית. התוצאה אינה קשורה בהכרח ליכולות של הלומד, היא עשויה להיות מושפעת במידה רבה גם מגורמים חיצוניים. אולם ההגעה לתוצאה מבטאת התמדה, נחישות, ומחנכת את המתבגר לפעול לקראת השגת יעדים בתחומים רבים נוספים.

כאשר המתבגר נזכר ללמוד לבחינה ב- 2 בלילה וקיבל ציון גבוה כמעט ללא מאמץ - הוא עלול להפנים את התחושה שההשקעה מיותרת וניתן לסמוך על הרגע האחרון שהכל כבר יסתדר. לכן חשוב שההורים יתייחסו לא רק להישגים אלא בעיקר למידת ההשקעה ובכך יחזקו המשך מוטיבציה לימודית. פרגנו על ההשתדלות! גם אם התוצאה לא תואמת את ההשקעה, חשוב שהמתבגר לא ייצא בתחושה שמאמציו היו לשווא.

הכישלון האמיתי הוא לא ללמוד מהכישלון

שוחחו עם המתבגר ובררו היכן טמון הקושי, עיברו יחד על המבחן ונסו ולזהות מהם הכשלים ומהן נקודות החוזק. אולי קיים קושי בארגון הזמן? יתכן והקושי נעוץ בהבנת השאלה? כאשר המתבגר זוכה למשוב מעמיק הוא יוכל ליישם ולהתמודד ביתר הצלחה בהמשך.

אין ייאוש בעולם כלל..

תחושת ייאוש מדבקת. אל תדבקו בחוויית הייאוש של ילדכם. נסו לשדר אופטימיות, אמונה ביכולות, חזקו תחומים נוספים וחוויות הצלחה, הרעיפו הערכה והכרה במאמציו.

השתדלו אחת לשבוע לערוך "ניתוח מקרה של הצלחה". הצלחה במשימות מעלה את תחושת המסוגלות העצמית, ולכן מומלץ להתבונן אפילו בהישג קטן ולברר "מה היה החלק שלך בהצלחה?".

ואם לא בא לי?

מגיל צעיר אנו שומעים את הילד אומר "לא בא לי". עודדו את המתבגר לפעול גם כאשר אין לו מוטיבציה. "מתוך שלא לשמה - בא לשמה" (מסכת סנהדרין, ק"ה). חוסר מוטיבציה אינו תירוץ. אתם יכולים לומר - "אני מבין שלא מתחשק לך ללמוד, שקשה, זה באמת לא כיף, גם אני במקומך לא הייתי מתלהב, אבל נסה ללמוד עוד שעה". האתגר האמיתי הוא לבצע את הנדרש במיוחד כשקשה. זה טבעי שלפעמים אין חשק, אך אל תתייאש!

לעיתים – המתבגר מבקש מאיתנו (לא באופן ישיר) שפשוט נציב לו גבולות! שנפעיל משמעת! הוא לא יכול לעשות זאת בעצמו. בנו יחד איתו תכנית פעולה הכוללת ניהול זמן, גיוס משאבים להשגת יעדים והעלאת מוטיבציה. גם כשהמתבגר מאד רוצה - הוא לא תמיד יודע איך.

הילד שבי

"אני לא רוצה שהיא תסבול כמוני כשהוריי הפעילו עליי לחץ כדי שאצליח. העיקר שתהיה מאושרת. גם אם זה אומר שהיא לא תצא עם תעודת בגרות מלאה".

תפקידנו כהורים למצוא דרכים לעודד את המתבגר, אך אין הכוונה שפשוט נוותר לו. לעיתים אנו מנסים להשלים את החסך שלנו. יש שיגלו מעורבות רבה מדי ואף יקחו את האחריות של תהליך הלמידה על עצמם, אולי משום שהוריהם לא גילו מעורבות וענין. יש שיעדיפו להניח למתבגר לעשות כרצונו ובלבד שלא ילחיצו כהוריהם. נסו להפריד בין הצרכים שלכם לצרכים של המתבגר, בידקו מה מניע אתכם בבחירת דפוס התנהלות מסוים - האם זה באמת מה שמועיל לילדכם או משרת אתכם?

הנאה גורמת להנעה

הצלחה אינה חייבת להיות קשורה בעבודה קשה. אפשר גם להנות! נסו לבדוק מה גורם למתבגר שלכם הנאה? יש שנהנים מאתגרים המעוררים את הסקרנות, ויש שנהנים מלמידה חוויתית. אומנם המורים מהווים גורם משמעותי בתחום זה, אך גם אנו כהורים יכולים לתרום. עצם ההתעניינות שנגלה בתהליך הלמידה (ולא רק בציון הסופי), אולי נלמד יחד איזה פרק בתנ"ך או בהיסטוריה בצורה חוויתית, נשאל ונתווכח – זה יחייב את המתבגר לשכנע אותנו בצדקת תשובתו וכך יעמיק לחקור וללמוד. מן הסתם הוא גם יזכור את החומר יותר טוב.

מרבית המתבגרים יגידו שהם באים לבית הספר בשביל החברים. כבר נאמר :"אין אדם למד, אלא ממקום שלבו חפץ" (בבלי, עבודה זרה יט, ע"א).

לאחרונה חברה שיתפה אותי בנוגע להעברת בתה לבי"ס אחר. היא חשה תסכול, היות ומבחינה לימודית אותו מוסד נתן לבתה מענה לימודי, יחס חם ואכפתי. אולם מבחינה חברתית בתה העדיפה לעבור ללמוד במקום אחר. במיוחד בגיל ההתבגרות – ההימצאות של המתבגרים עם חבריהם עשויה לתרום גם בפן הלימודי. לעיתים נער יעדיף לשפר את הישגיו במקצוע מסוים כדי להיות עם חבריו באותה הקבצה. (לצערנו מצב זה גם עלול לעבוד הפוך). ישנם מתבגרים שיעדיפו ללמוד יחד - העזרה ההדדית והלימוד המשותף עשויים לקדם את המוטיבציה וההישגים (גם אם חלק מהזמן מוקדש לדיבורים, הרי שבסופו של דבר חווית הלימוד היתה מהנה, גם אם ההספק היה קטן יותר).

דברו עם המתבגרים! נהלו שיח פתוח ומשתף. הקשיבו להם. גם אם המניע להתנהגות אינו מקובל עליכם, אל תנסו לשכנע אותו ללמוד "מהסיבות הנכונות" שלכם, אלא שאלו - מה אתה רוצה? בשביל מה כדאי לך להתאמץ? מה אתה שואף להשיג? מה יהווה הישג עבורך? מה יכול לסייע לך להגיע אליו?

"וכמה נועם קיבל?"

תחרות מהווה גורם לחיזוק המוטיבציה כאשר יש סיכוי סביר לזכות בה. אל תעסקו בהשוואה לאחרים. הדגישו את התקדמות המתבגר ביחס להישגיו הקודמים ולמטרות שהציב לעצמו.

"המתנה הגדולה הראשונה שאנו יכולים להעניק לזולת היא להיות לו דוגמה טובה" (כריסטופר מורלי). אתם משמשים עבור המתבגר מודל לחיקוי. איך המוטיבציה שלכם? איזה משפט אתם אומרים בתחילת השבוע? "אוף, איזה שבוע קשה מצפה לי" או "וואו! אילו אתגרים עומדים בפניי השבוע". היחס החיובי שאנו מגלים כלפי עבודה, לימודים, התמדה נקלט אצל ילדינו.

אי"ה נשתדל...נתאמץ...נעשה...ונצליח!!!

הכותבת היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מטפלת במכון שילה