רבנו הקדוש' רבי נחמן בן פיגא גילה לנו את מעלת החברות והשיחה הלבבית בין חברים אמיתיים,
שערכה גדול ועצום ובלעדיה יחסר הרבה מעבודת האדם. ולא זו בלבד אלא שהיא שווה בערכה ובחשיבותה למעלת ההתבודדות והשיחה עם השם יתברך ולמעלת ההתקשרות לצדיקים.
ואלו הם דבריו: "נמצא, שצריך כל אחד לדבר בינו לבין קונו. וגם צריך כל אדם לדבר עם חברו ביראת שמים. וכל הנקודות הללו הם ענפים להצדיק, שהוא נקודה כלליות של ישראל" (תורה ל"ד, סעיף ח'); "כי כששניים מדברים יחד ביראת שמים, אזי כשאחד מאיר לחברו באיזה דיבור נחשב חברו אצלו בחינת תלמיד. ולפעמים נעשה להפך" (תורה ז', חלק ב', סעיף ד').
בימים הראשונים להיכרותם, אמר רבנו לתלמידו רבי נתן: "טוב מאוד אם משיחים את כל מה שבלב לפני השם יתברך כמו שמשיחים עם חבר טוב אמיתי" ("כוכבי אור", אנשי מוהר"ן, אות ד')
הווה אומר: כמו שבשיחה עם ד' צריך להיות כן לגמרי ולספר הכול, גם לפני חבר טוב אמיתי בוודאי צריך לשפוך את הלב ולספר הכול.
וכן כתב רבנו בספר המידות (מריבה א', ס"ג): "אם אין לאדם חברים ואוהבים נוח לו שימות", ומקור הדברים בדברי רש"י בגמרא (בבא בתרא, דף ט"ז) "אם אין לו לאדם אוהבים נוח לו שימות".
מי הם אותם חברים שרבנו מדבר עליהם? אלו חבריו של איוב.
על מה מדברים עם חבר טוב?
אמנם כשרבנו מדבר על שיחת חברים הוא אינו מבאר מה תוכנה של שיחה זו. הוא רק מציין שזה לא חייב להיות דווקא דברי תורה ונושאים של קדושה, אלא יכול להיות גם דברי חול. בכל מקרה, אופן התנהלות השיחה צריך להיות "ביראת שמים", כלומר שהיא נעשית מתוך עין טובה ואמון וכבוד הדדי (וכן מבואר בדבריו שעל ידי אותה שיחת חברים מתגלה האהבה).
בכל מקרה, הדוגמה שמציב רבנו לשיחה כזו בתורה ל"ד היא יוסף הצדיק. ואם נתבונן בסיפורו של יוסף מול האחים נגלה שהם העלו וטיפלו בכל נושא כאוב בלי משוא פנים.
גם בליקוטי הלכות משמע ששיחת חברים מקיפה את כל תחומי החיים ותכליתה לקבל עצה איך לעשות תשובה, וכי איך אפשר לקבל עצה כזו אם לא משתף את חברו בכל מה שעובר עליו?
והם ממש דברי הגמרא (יומא ע"ה) בביאור הפסוק במשלי "דאגה בלב איש ישיחנה": "רבי אמי ורבי אסי חדאמר ישחנה (יסיחנה) מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים". וכתב רש"י: ישיחנה לאחרים – שמא ישיאוהו עצה".
הנה הם דברי רבי נתן בעניין זה: "ועל כן עיקר התשובה היא על ידי הצדיקים ותלמידיהם שקיבלו דרכי אמת מרבם. ורק בשביל זה צריכין לנסוע ולילך רגלי לצדיקים ותלמידיהם ולקיים 'עשה לך רב וקנה לך חבר', הכול בשביל לקבל עצות אמיתיות" (ליקוטי הלכות, תפילת המנחה, הלכה ז', אות ח').
וכן כתב: "אבל מגודל ההעלמה, בפרט על ידי ריבוי החטאים אין יודעין מהיכן ההתחלה, על כן העיקר לבקש ולחפש אחר הרבי האמיתי וחבר אמיתי בבחינת 'עשה לך רב וקנה לך חבר', שיורהו וילמדהו שיתחיל ממקום שיתחיל מאיזה נקודה מכל המבואר לעיל ואז בוודאי יזכה לאחרית טוב" (ליקוטי הלכות, ראש השנה ו', ט').
וכן כתב: "וזה בחינת 'טובים השניים מן האחד' וגו', אם ייפלו האחד יקים את חברו והחוט המשולש לא במהרה יינתק.
כי בוודאי טובים השניים מן האחד לעניין כל הדברים שבעולם, כי זה כלל גדול שכל העסקים שבעולם הכול בשביל בירור האמת שהוא עיקר בירור הניצוצות כנ"ל.
ובוודאי טובים שניים מן האחד, כי אי אפשר לברר האמת על ידי אחד לבדו, כי כבר מבואר שאמת הפשוט אין זה שלמות האמת, רק העיקר לברר האמת במקום שיש לטעות באיזה סברא להפך.
ועל כן צריכים שניים דייקא, כי בכל מקום שיש שניים בוודאי יש ביניהם שינוי דעות, כי דעת כל אדם משונה מחברו כידוע וכמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה.
ועל כן כששניים עוסקים בהלכה וזה מקשה וזה מתרץ, זה סותר וזה בונה, על ידי זה דייקא מתבררת ההלכה בשלמות. וכמו שפירש רש"י שם במקומו, אבל יכול להיות שלא יהיה בין השניים הכרעה ולא יוכל להתברר האמת. ועל כן 'והחוט המשולש לא במהרה יינתק', זה עיקר שלמות האמת, דהיינו כשיש הכרעה אמיתית בין השניים, כי עיקר שלמות האמת בבחינת שלושה דייקא... כי עיקר ביאת האדם לזה העולם הוא לברר האמת מן השקר דייקא, כי זה עיקר שלמות האמת" (ליקוטי הלכות, שבועות, הלכה ב').
צעקות וגעגועים
מיותר לציין שהכרח הבירור עם החבר איננו רק לענייני לימוד ההלכה, אלא בפרט ובעיקר לענייני הנפש והתקרבותה באמת אל ד', כפי שמבאר רבי נתן: "אחר כך כשזוכה לגמרא ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא (ללבן ולברר השמועות ודברי חכמים עד למסקנה ההלכתית למעשה)
ולומד גמרא ופוסקים וזוכה לידע כל דין ממצוות התורה באמת, זהו בחינת מוחין דגדלות באמת ועיקר הגדלות המוחין הוא מה שזוכה לידע אמיתת הדין על מכונו. אבל גם במוחין גדלות יש כמה בחינות, כי אפילו כשיודעים אמיתת הדין והמצווה. עדין צריכין להשיג ולידע איך לזכות לעבוד אתה' באמת, לקיים כל המצוות באמת כרצונו יתברך, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, ועל זה צריכין להתייגע כל ימיו עד שיזכה לעבודת ד' באמת.
ועל ידי זה זוכה להכיר אותו יתברך שהוא עצם האמת, שזהו עיקר התכלית כמו שכתוב 'אל יתהלל חכם בחכמתו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל - השכל וידוע אותי'" (ליקוטי הלכות, פסח ז', ה').
וכן מצאנו בפירוש בדברי החסיד רבי יצחק ברייטער הי"ד במכתביו לחבריו כיצד הוא פורש ומפרש בפניהם את כל מה שעובר עליו, כולל טעויותיו ושגיאותיו: "אסיים את מכתבי וצריכין לרחמים גדולים, כי מלבינים שערותיי, והיצר הרע איננו נחלש אף חלק מאלפי אלפים כלל וכלל".
"גם אני נתעוררתי בקוראי מכתביך המלאים צעקות וגעגועים לשמוע איזה התחזקות ומסעד מאת חבר לדעת אמת איך הם מתגברים ביום צר ואל מי הם פונים במיצר".
"נוכחתי לדעת כי כל ימיי עברו בהבל ממש ובכל עסקי עד הנה הייתי עובד עבודה זרה בטהרה והייתי מונח בפגם אמונה עצום מאוד, ואני מתמיה עליי בעצמי איך נהיה כדבר הגדול הזה ואיך אחר כל ההתקרבות של כל כך זמנים הרבה הייתי כל כך רחוק מהאמת והאמונה".
הד להנהגה זו מצאנו גם בין תלמידי הבעל שם טוב. וכך כותב בספר פרי הארץ לרבי מנחם מנדל מויטבסק, תלמיד הבעל שם טוב הקדוש שרבנו אמר עליו "הצדיק הקדוש המפורסם" (חיי מוהר"ן, סיפורים חדשים, ק"א):
"גם יראה כל אחד שיהיה לו דיבוק חברים הבדוקים לו לפי שכלו שרוצים רק האמת, ורוצים בכל לבבם לפטור ממוקשי הרע דהיינו מתאוות, צביעות ושקרים, אזי ידבר עמהם בכל יום כמו חצי שעה ולגנות מידותיו הרעות שיראה על עצמו, וכן חברו להפך.
וכשירגיל עצמו בזה אזי כשאחד יראה על חברו איזה דבר ומידה מגונה ויוכיחו על זה בוודאי לא יבוש ממנו ויודה על האמת, ונמצא ממילא השקר ייפול והאמת יתחיל להתנוצץ" (מכתב ו').
והשם אלוקים אמת ינחנו בדרך אמת, לדבר ביראת שמים עם חברינו, להתנקות מכל מומי נפשנו ולהתקרב אליו יתברך באמת.
פורסם לראשונה במגזין 'פנימה' - לרכישת מנוי לחצי כאן