ד"ר דודי משאלי, מומחה למומי לב ילדים בבית החולים שיבא-תל השומר, מנתח כבר במשך שני עשורים ילדים במחלקה לטיפול נמרץ לב.

בין מנותחיו הרבים נכללים מדי שנה למעלה מ‑120 ילדים פלשתינים, בכולם הוא מטפל במקצועיות ובמסירות, מציל חיים.

לאורך השנים ראה בעבודתו שליחות צרופה. את הקושי הנפשי החל לחוש לפני שבועיים, עם חטיפתם של הבנים. בנו של משאלי הוא תלמיד כיתה י"ב בישיבת 'מקור חיים' וחברם של שניים מהנערים החטופים - גלעד שער ונפתלי פרנקל. כך מצא את עצמו ד"ר משאלי במציאות סוריאליסטית: מן הצד האחד הוא עסוק בליווי ותמיכה בבנו בהתמודדותו עם הדאגה לגורל חבריו. ככל שנדרש הוא מתייצב בישיבה, מחבק, אומר מילות עידוד. ומנגד, במסגרת עבודתו, הוא ממשיך בשגרת ניתוחי הלב לילדים הפלשתינים. בשבוע שחלף, לדוגמה, ניתח שלושה ילדים מחברון, העיר שממנה מגיעים החוטפים, על פי הערכות כוחות הביטחון.

בריאיון שנערך עמו בערוץ 10 חשף ד"ר משאלי את לבטיו העמוקים: "זו הפעם הראשונה שזה נהיה לי בלתי אפשרי", הוא שיתף בכנות. משאלי תיאר את הספק לגבי מעורבותם או אי מעורבותם של הורי הילדים המטופלים מחברון במעשה החטיפה: "אולי ליד הבית שלהם מחפשים חיילים את הנערים, אולי בתוך הבית שלהם. יכול להיות אפילו שזה אצלם בחצר, אני לא יודע. וכאן אנחנו מורידים את הירח בשבילם", הוא נאנח. "נמאס לי להיות יפה נפש שעוזר לנזקקים", אמר.

התגובות לדבריו לא איחרו לבוא, רובן תומכות ומזדהות ומיעוטן מגנות. אך המתקפה הקשה מכולן הייתה של ח"כ אחמד טיבי, שפרסם מכתב מחאה נגדו: "צא לחופשה, חזור להתנחלות היושבת ממש על האדמות של משפחתו של הילד מחברון שאתה מפקפק בצורך להעניק לו טיפול, ותתבשם בהרגשה המזויפת של היותך חבר בקולקטיב צדקני, מנשל, בוכה ומשוויץ", כתב טיבי.

טיבי גם יזם דיון בנושא במשכן הכנסת. הדיון התקיים השבוע (ד') לבקשתו של טיבי, והצטרפו אליו גם חבר הכנסת מסיעת מרצ ניצן הורוביץ וחבר הכנסת מסיעת חד"ש עפו אגבאריה.

כצפוי, במהלך הדיון התחוללה סערה במליאה. השר אורי אורבך הקריא את תשובת הממשלה, אך נקטע על ידי צעקותיו הרמות של ח"כ טיבי. אורבך דחה את טענותיו של ח"כ טיבי: "ד"ר משעלי שיתף בהרהורי לבו. הוא לא רמז שהוא מפסיק לטפל במישהו. הוא אמר כמבכה את מר גורלו שהוא הולך בדיכאון לנתח ילדים שמזוהים עם האויב. לא זכור לי שבשבועת היפוקרטס יש איסור לדבר. התגובה של טיבי מוכיחה שהוא לא שומע מה שהוא שומע או רואה".

השר אורבך פנה לח"כ טיבי ואמר: "בתור רופא שעזר לרב המרצחים יאסר ערפאת אני מפקפק במחויבות שלך. אתם עושים את עצמכם סתומים? מוטב שתפשפשו במעשיכם ובמי אתם תומכים". לאחר שהתלהטו הרוחות הוצא ח"כ טיבי מאולם המליאה.

"להפעיל מנועי לחץ על ההורים בג'נין ובחברון"

לאור המהומה שחוללו דבריו, נמנע ד"ר משאלי מלהביע את תחושותיו בפומבי בשנית, זאת בהוראת דוברות בית החולים תל השומר. רעייתו, הסופרת יעל משאלי, מסבירה בשיחה עם 'בשבע' את הרציונל העומד מאחורי אמירותיו של בעלה: "אנחנו מאוד נוכחים ב'מקור חיים', הבן שלנו שמיניסט בישיבה. הרגשנו את הטלטלה הנוראה של הבן שלי ושל החברים שלו. לאחר אירוע החטיפה הרגשתי שכל אחד מאיתנו, כמובן מעבר לפעילות החשובה של כוחות הביטחון, חייב לתרום את תרומתו להשבת הבנים הביתה, כל אחד בתחומו. אבל קודם, לפני שאני פונה לציבור אני מסתכלת פנימה, עלינו, ובודקת מה בעלי ואני יכולים לעשות".

לאיזה סוג פעילות את מתכוונת?

"אני חושבת שכמעט כל אזרח במדינה יכול לעשות משהו למען הבנים. רופאים שמנתחים פלשתינים צריכים להוריד חלוקים, מובילי סחורות לעזה חייבים להפסיק את עבודתם, חברת החשמל תוריד את השלטר, אזרחים יחסמו כבישים, אנשים יתפללו. כל אחד ומה שהוא מסוגל לעשות. היציאה של דודי לתקשורת היא לא טבעית לו, אבל הוא הבין שזה מה שעליו לעשות למען הנערים", היא מציינת. "דודי הסכים לבטא את הקושי הרגשי שלו, ובאמת זה זכה להד עצום. זה שאחמד טיבי יוצא מכליו, זה כבר משהו. טיבי מעלה כשאילתא בכנסת האם דודי ראוי להיות רופא. במובן הזה זה יהדהד, ויחלחל הלאה".

משאלי מציינת כי בניגוד אליה, בשביל בעלה מדובר בהתלבטות תיאורטית בלבד, ובפועל הוא ממשיך ומנתח כל ילד שנזקק לכך. "דודי רצה רק להציף את הדילמה והכאב. בניגוד לדעתי, ולמרות התחושות הקשות מאוד שמלוות אותו, הוא ניתח בימים האחרונים שלושה ילדים מחברון, ילד מעירק, ילד מג'נין וילד מעזה. באופן מעשי הוא לא הסכים להוריד את החלוק, אבל הסכים לבטא בצורה ציבורית את הקושי העצום שקיים בעת הזאת לרופא ישראלי. המטרה שלי היא כבר יותר מעשית", היא מדגישה. "אני רציתי שיפעל בגדול, שיאגד רופאים שיחליטו שכדי להפעיל לחץ הם מורידים את החלוקים. כל כך הרבה ילדים פלשתינים מטופלים פה בשגרה. חשבתי שבעת הזו יעזור שהרופאים יתייצבו יחד ויאמרו: 'די. עד להשבת הבנים, ילד פלשתיני לא ייכנס לניתוח אצלנו'. צריך להבין, זה עם מול עם. אני חושבת שצריך שכל הרופאים יגידו: 'או קיי, כל מה שלא קשור לניתוח חירום ולהצלת חיים, אנחנו כרגע לא מנתחים', להשתמש בזה כמנוע לחץ. ההורים מחברון או מג'נין שדואגים לילד הפרטי שלהם כבר יפעילו לחץ ציבורי אצלם בבית".

זה לא נוגד את שבועת הרופאים?

"הכוונה שלי היא לא לניתוחים מצילי חיים, וחוץ מזה, לא חשבתי לרגע שזה יהיה לתמיד. כל הניתוחים שיכולים לחכות - שיחכו עד שייפתר המצב. המשמעות היא הפעלת לחץ מלמטה. את הדבר הזה כולנו מחויבים לעשות כל אחד על פי אפשרויותיו. אני מאמינה בכוחה של תפילה, אבל התעוררות מלמעלה תגיע על ידי מעשים מלמטה. צריכים לפעול, לא לנוח ולחכות שזה פשוט יקרה. ברור שאנחנו צריכים תפילה, אבל יחד עם זאת חייבים להתגייס להשפיע כל אחד בתחומו. יש הרבה מה לעשות. להפסיק לחברון את החשמל", היא קובעת בנחרצות. "שיעשו מצור, שלא ינועו בכבישים. אני באופן אישי מנסה לקרוא את הקריאה הזו כמה שיותר. כתבתי על זה בפייסבוק, כל היום אני עסוקה בזה. אני קוראת לעצור את הכול עד להשבת הבנים. המטרה שלי היא לא להעניש ולא להתנקם בהם, אלא להפעיל לחץ על הציבור הפלשתיני, על האדם הפשוט שרוצה לחיות את החיים שלו".

אלו דעות שלא לגמרי אופייניות לך. בימי שגרה דעותייך נוטות לשמאל.

"הן אופייניות לי במובן שדיבורים לא מספיקים במקרה הזה, צריך מעשים. באופן עקרוני אני מאמינה שצריכים להשתדל להגיע לאיזה הסדר איתם, אבל כרגע הדבר הזה לא מציאותי. בשעת החירום הקונקרטית הזו ברור לי לגמרי באיזה צד אני. אני לא מתבלבלת. כשהמציאות שקטה אני יכולה להטיל יותר אחריות על מדינת ישראל, אבל במצבי משבר כמו עכשיו זה לא רלוונטי לי. אני לא נשארת טפלון מול מציאות כזאת. אני רוצה את הבנים כאן, בחזרה בבית, וכמה שיותר מהר".