כשאילה ויהודה התחתנו – כל החלומות נרקמו והיו למציאות מאושרת. היא אהבה אותו עד כלות, הוא חשב שעשה את עסקת חייו. היא חיכתה לו על יד הדלת, הוא השאיר לה מכתבים בפינות הבית. היא התקשרה לדרוש בשלומו פעמיים בשעה פלוס אסמסים, הוא החמיא לה על כל צעד ושעל. והוא והיא והיא והוא, עד שיום אחד היא מצאה את עצמה יושבת מול מאמנת לשיפור יחסים ובוכה כי "משהו ביחסים לא עובד", "הקשר שלנו רק טכני, חסר לי עומק", "חשבתי שזוגיות זה משהו הרבה יותר מיוחד", "אני לא מוכנה לוותר ולחיות את חיי הזוגיות שלי באופן הזה", "אני רוצה לדעת שאף אחת אחרת לא יכולה להחליף את מקומי ושגם היום הוא היה בוחר בי".
מוכר לך? אולי אצלך לא הייתה פתיחה דביקה כל כך, אבל בטח גם את גילית יום אחד שזה לא מה שחשבת, ושאולי אם זה היה מישהו אחר זה יכול היה להיראות אחרת. בעצם, לא אולי. בטוח... אז זהו, שלא. לא צריך להתגרש כדי להבין שלא, או כמו שאמרה לי מכרה שפגשה אותי ברחוב לאחר גירושיי: "כל פעם שאני רבה עם בעלי אני שואלת את עצמי 'ואם זה היה נישואים שניים – גם אז הייתי רבה על זה?'. מיד אני עונה לעצמי שלא, מתאפסת וחוזרת לשגרה".
על פי מחקרים תקופת ירח הדבש הארוכה ביותר עומדת על ארבע שנים, וזה במקרה הטוב והנדיר. אצל רובנו זה מחזיק מקסימום שנתיים ואז, איכשהו, את מגלה שיש בו יותר חסרונות ממעלות, או חיסרון שאת פשוט לא יכולה לסבול. אז את אולי מחפשת אשמים או מבקשת מבעלך לפנות לייעוץ זוגי. הוא ממש לא בעניין, ואת מוותרת, או ממשיכה לחלום שיום אחד, איכשהו, יקרה נס ויהיה אחרת.
יש לי בשורה בשבילך: הנס הזה בידיים שלך, ואת יכולה לשפר את מערכת היחסים הזוגית שלך בעצמך.
חשבי רגע על התלונה העיקרית שלך בזוגיות שלך וכתבי אותה. האם הוא לא עושה את מה שאת רוצה, או שמא לא עושה את הדברים איך שאת רוצה? האם הוא לדעתך בעל מידה כלשהי שאת לא אוהבת, או שהוא לא עומד בציפיות שלך?
כך או כך, המקור לקונפליקטים במערכות יחסים מתבסס על שלוש מטרות מרכזיות (מודעות או לא) שהן בעדיפות עליונה: יוקרה (כבוד), כוח (שליטה) וצדק. כשאחד מבני הזוג מוותר על אחת מהמטרות הללו – מיד מתאפשרת מערכת יחסים טובה יותר.
לדוגמה, כשאפרת מתקשרת לבעלה ושואלת בפעם השישית בשעה האחרונה "מתי אתה מגיע? למה אתה לא מגיע? נו כבר, תגיע!" על אף שהיא יודעת שהוא לא יגיע בדיוק כשהיא רוצה, היא בעצם זקוקה לצורך בשליטה. זו הדרך שלה להרגיש, ולו לרגע, שהיא שולטת במצב. אם הוא לא הגיע תיפתח מריבה, "כי כבר מיליון פעמים אמרתי לך ש...", ואם הוא הגיע – אז היא ניצחה. בפועל, אפרת לא מתכוונת לשלוט באף אחד, לפחות לא במודע, ובוודאי שלא בבעלה, אך כל עוד היא תמשיך להתנהג באופן הזה – מערכת היחסים שלהם תהיה לא נעימה.
כדי שמערכת היחסים שלהם תהיה טובה יותר, אפרת צריכה להחליט שהזוגיות חשובה לה יותר מהצורך שלה בשליטה. רק אז היא תסכים לשבת עם בעלה, לבקש ממנו שיגיע בשעה קבועה הביתה כי זה מאוד יקל עליה ועל הבית, ואם זה לא ייעשה – זה גם בסדר, שהרי הזוגיות חשובה יותר מכל דבר אחר.
השלב הראשון בעבודה על שיפור היחסים הוא הידיעה שכדי להשיג זוגיות טובה יותר צריך לשים את היחסים לפני המטרות, ואז לשאול את עצמך: אם אציב את היחסים מעל המטרות, מה אעשה אחרת?
כשאת מבינה שהסיבה שאת בוחרת לפעול בצורה מסוימת היא הצורך שלך ביוקרה, בכוח או בצדק, את יכולה לבחור מחדש. במקום להגיד "אני אחנך אותו" מתוך מחשבה שזה לטובתו, תשאלי: "מה הסיבה שאני רוצה לחנך אותו?" ומיד תדעי שזה נובע מהצורך בכוח (והרי גם את לא רוצה שהוא יחנך אותך!). עכשיו את יכולה לבחור מה לעשות עם זה: להשתמש בכוח וליהנות ממנו ואז לא לקטר שהיחסים נפגעים, או להסכים לוותר על הכוח ולדעת במודע ששיפרת ברגע זה את היחסים שלכם.
כשאני מלמדת את עצמי לעצור ולשאול מה מניע אותי לפעול כך וכך עכשיו בזוגיות שלי, אני כבר יודעת את התשובה. כשאני יודעת את התשובה – אני בעלת תחושת יוקרה, כוח וצדק ממקום אחר – אני לוקחת אחריות ובוחרת באופן מודע (כוח), אני זוכה למערכת יחסים טובה שבה אני מכובדת הרבה בזכות זה שאני מכבדת (יוקרה) והצדק הוא אחד – לא שווה להיות ביחסים אם הם לא טובים, נקודה.
פורסם ב"פנימה"
לרכישת מנוי