בריונים היו תמיד בסביבה. אני עדיין זוכרת את בורוס, בריון שנסע בהסעה של בית ספרנו כשהייתי בכיתה ב'.
הוא היה דוחף אותי יום אחד ולמחרת את חברתי מרים. היינו כה מפוחדות שלא סיפרנו לאיש, מחשש שהוא יפגע בנו עוד יותר. לבסוף כתבתי בכתב יד ילדותי פתק לאבי, ובו נאמר שעליו להסיע את בתו לבית הספר ובחזרה מפני שהסעות התלמידים בוטלו. חתמתי בשמו של הנהג. אינני זוכרת מה עשה אבי, אבל ההצקות של הבריון פסקו.
כאמור, בריונים היו תמיד, אבל היום גדל מספרם מאוד וחלה הסלמה בבעיה. בריונים מצויים במגרשי המשחקים, בבתי הספר, בכבישים ובמקומות העבודה. התנהגות בריונית כוללת לגלוג, הלבנת פנים, איומים, נפנוף ידיים תוך הבעת איום בפנים ובשפת הגוף, מכות, חבטות, בעיטות, השפלות בעל פה ובכתב ונידוי. לעתים הבריון פועל לבדו ולעתים בקבוצות, כשהוא מעודד אחרים לנקוט בריונות בשבילו או יחד איתו. צורת הבריונות החדשה ביותר היום היא בריונות הסייבר, והיו ילדים שהתאבדו בעקבות ההשפלה הפומבית החמורה שחוו באמצעות האינטרנט.
לכולנו יש אינסטינקטים שעלולים להפוך אותנו לבריונים, אך רגשי האכפתיות וההתחשבות שלנו הם שבולמים אינסטינקטים אלה. קיימות שתי דינמיקות שיוצרות את הבריון. הראשונה היא אינסטינקט אלפא חזק שמניע אותו להנהיג, לשלוט, ליטול אחריות ולדאוג לאחרים. השנייה היא היעדר רגשי אכפתיות, אחריות והתחשבות, כתוצאה ממנגנון הגנה שמרדים רגשות פגיעים אלה.
אין בעיה להיות אלפא חזק כל עוד אתה מונע על ידי רגשי אכפתיות ואחריות. אולם כשהאינסטינקטים של אלפא לשלוט כבר אינם ממותנים על ידי אכפתיות ואחריות – נולד בריון. הבריון מנצל את פגיעוּתם של אחרים. הוא זורע אצלם בהלה ופחד, מרמה ומכשיל אותם ואוהב לגרום להם לבכות. אפשר להוסיף ולהסביר דינמיקות אלה יותר לעומק, עד כדי כך שיש לנו קורס בן ארבע פגישות שכותרתו "בריונים: היווצרותם והטיפול בהם" על מנת לשפוך אור על הבעיה ועל פתרונה.
הפתרון לבעיה זו אינו מונח בתכניות אנטי-בריונות או בתכניות לאחריות חברתית. אמצעי משמעת, אימון לרגישות או שיתוף ברגשות פגועים לא יפתרו את הבעיה במקרה הטוב, ויחריפו אותה במקרה הגרוע.
כמה מהגישות השגויות כלפי בריונות הן "זו התנהגות של ילדים והיא תחלוף", "בטח הקורבן התגרה בבריון" או "ילדים צריכים ללמוד איך להתמודד עם זה בכוחות עצמם, כי כזה הוא העולם האמיתי".
אם ילדכם הוא קורבן של הבריון, אנו ממליצים ליישם גישה של שלושה שלבים. דבר ראשון, קבלו את ילדכם ברצינות כשהוא מספר לכם מה קורה לו, וטלו אחריות לעזור לו להרגיש בטוח. עליו לדעת שאתם תוודאו שהבעיה תטופל. ילדכם זקוק ליחסי היקשרות חזקים ובטוחים איתכם, כדי שירגיש מוגן מפני פגיעה גדולה מדי. חיוני שירגיש בטוח בבית הספר, כי הוא אינו יכול ללמוד אם אין לו מנוחה פסיכולוגית.
דבר שני, היקשרות חזקה ובטוחה חייבת להיווצר בין ילדכם ובין המורה. האחריות הראשונה והעיקרית של המורה היא ליצור היקשרות עם ילדכם, ואתם יכולים לעזור בכך שתשדכו את ילדכם עם מורתו. דבר זה חיוני כדי שהילד ירגיש שהוא בטוח בכיתה ושמורתו נוטלת אחריות לרווחתו בבית הספר. זה גם מונע את המוכוונות שלו לחברים, אשר מזינה את בעיית הבריונות. אילו הוקדש מאמץ רב יותר בהנחיית סגל בית הספר כיצד ליצור היקשרות חזקה ובטוחה עם התלמידים בהיררכיה הנכונה, כי אז היה לנו סיכוי ממשי למנוע את בעיית הבריונות.
דבר שלישי, במקום להשתמש בשיטות משמעת, אשר רק מחזקות את מגננתו של הבריון, על המורה לנקוט דומיננטיות אלפא אכפתית כלפי הבריון, כדי להמיס את המגננות שלו וכדי שרגשותיו הפגיעים - אכפתיות, אחריות ומודעות חברתית - יוכלו לשוב אליו.
בקיצור, הורים ומורים – לא הילדים – צריכים לטפל בבעיית הבריון מהשורש, ולעשות את בתי הספר שלנו למקום בטוח שיכולה להתרחש בו למידה אמיתית.
פורסם בפנימה