צמד המילים המטריד 'הטרדה מינית' לא יורד מהכותרות בשנתיים האחרונות, ולפי הקצב הנוכחי נראה שהשכיחות שלו רק תלך ותגדל. מעבר למקרים הפרסונליים ולעוד הרבה אינטרסים ואג'נדות שקשורות לדברים, עדיין אין ספק שזהו נושא
בתחום הזה הכול יכול להיות ו"אין אפוטרופוס לעריות" נאמר דווקא על אנשי תורה, ועדיין נדמה שדווקא בסוגיה הסבוכה הזאת יש לתורה הרבה מה לומר והיא יכולה להיות בשורה של ממש
שדורש בירור יסודי.

נדמה שהבעיה היא שכל הזמן מדברים על זה אבל אף פעם לא דנים עד הסוף, שלא נדבר על כך שהתקשורת סוחבת אל הצהוב והרכילותי ובכך "על הדרך" מטרידה מינית את כולנו (מה אתם אומרים על תביעה ייצוגית?) כמו כן, תמיד מדובר בדמות ספציפית שבה עוסקים ובוחשים, וכך הפנים המסוימות מסתירות את הבעיה הכוללת. ננסה לפתוח כמה נקודות בעניין.

1. בואו נקרא לילד בשמו – מדובר בבעיה שהיא קודם כול תרבותית וחברתית. אי אפשר להצטדק ואסור לשחק משחק כפול. מי שמעודד מתירנות, מתלהב ממנה וחוגג אותה, גורם בעקיפין להטרדה מינית, בדיוק כמו שמי שמסית לאלימות ברשת מוביל את החברה לאלימות ממשית.

לא יכול להיות שמדברים על חוקים וזכויות והרבה דיבורים יפים ובמקביל קורצים קריצה ענקית לכולם וחוגגים תרבות שיש בה לא מעט (בלשון המעטה) עלילה מינית (הומור, סרטים, שפה, פרסומות, קודים של לבוש, ספרות, עיתונים, רשת ועוד לא התקרבנו לאזורים המופקרים של הפורנוגרפיה). לא יכול להיות שיד אחת מכה בפושע וצועקת עליו (בצדק, כמובן) וביד השני מראיינים את הדוגמנית ה"שמימית" ומצחקקים על דברים אינטימיים באופן בוטה ופומבי.

אם רוצים לעשות שינוי צריך לשלם מחיר והמחיר הוא קודם כול חברתי ותרבותי, לא אישי ומשפטי. מחיר שיכול לפגוע בחופש להגיד כל מה שבא ולהראות כל מה שמתחשק. אם לא מוכנים לשלם את המחיר אי אפשר להזדעק לאחר מכן.

2. לפעמים עדיף להודות בחולשות – חז"ל שלא חשודים על חוסר אמון בבני אדם ובוודאי ציפו וייחלו לחזון ההתעלות האנושית, היו 'מקורקעים' וטבעו את הכלל: אין אפוטרופוס לעריות. במילים פשוטות – אל תשחק אותה גיבור בסיטואציה שיכולה להפיל אותך. הֱיה מודע גם לחולשותיך ולמקומות שעדיף שלא תגיע אליהם כדי שלא תתרסק. הכלל הזה נשכח בתקופה האחרונה.

הגבר חסין בפני כול, הוא מחבק ומנשק כל אחת כי אלו כללי הנימוס הבסיסיים, הוא רואה נשים רבות באופן חשוף ואינטימי על בסיס יומיומי, הוא מדבר בחופשיות על עניינים יצריים, הוא מוצף בתרבות מינית – ואף על פי כן הוא עדיין אינו רואה באישה 'אובייקט' מיני ובטח שלא רומז או קורץ... שלא נדבר על בני נוער שהם באופן טבעי נטולי עכבות ומרובי הורמונים – מה נראה לנו שיקרה לנער שמבלה את לילותיו בכל מיני סרטים, איך הוא יתייחס למחרת לשכנתו לספסל הלימודים? באופן אצילי ובמבט עדין ואנושי?

3. אין כמו הלכה ברורה – הלכות ייחוד וצניעות מגדירות באופן מובהק איך מנקים את הסביבה. הן לא פותרות את כל הבעיות אבל הן מורידות את המתח לסף סביר. מובן שאינני מתכוון להלכות באופן הכי מחמיר שלהן ובטח שלא לומר שלדתיים אין בעיות בתחום הזה.

בתחום הזה הכול יכול להיות ו"אין אפוטרופוס לעריות" נאמר דווקא על אנשי תורה, ועדיין נדמה שדווקא בסוגיה הסבוכה הזאת יש לתורה הרבה מה לומר והיא יכולה להיות בשורה של ממש. זאת הזדמנות לתורת חיים שלא רק מצניעה ואומרת אסור אלא דואגת לאנושיות ולמבט העמוק של האדם על בני המין השני. תורה שכל מה שהיא מגבילה הוא רק כדי לשחרר את הלבביות, שחוסכת לאדם נפילות מיותרות ומכוונת אותו אל מרכז הכובד הפנימי.

הצטרפו עכשיו למנויי"מקום בעולם",  

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמאלחצו כאן