מצלמת אבטחה
מצלמת אבטחהצילום: נועם מושקוביץ', פלאש 90

הירי שביצע החקלאי תושב בית אלעזרי בפורץ הפלשתיני, ירי שהביא למותו של הפושע, מעלה מחדש את סוגיית אבטחת הישובים והמושבים הנמצאים תחת איום מתמיד של פורצים וגנבי רכוש, בין אם רכוש פרטי ובין אם ציוד חקלאי.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אבנר בן אריה, מנכ"ל חברת המיגון והמוקד בקבוצת האבטחה צוות 3, חברה העוסקת בין השאר גם באבטחת ישובים ומושבים. לדבריו של בן אריה שילוב של טכנולוגיה עם הממד האנושי מניב תשובות, אם כי לעיתים מדובר בתשובות יקרות עבור ישובים ומושבים קטנים.

"לפני עשר או חמש עשרה שנה הסתפקו בהעמדת שומר בכניסה, אבל הבינו מהר מאוד שהשומר עומד בכניסה ובינתיים מתבצעות פריצות בחלק האחורי של הישוב כולל הוצאת ריהוט וחפצים. השיטה שפיתח צוות 3 מאפשר הפחתה משמעותית של הפריצות ומזעור נזקים עד להורדה של שמונים עד תשעים אחוזים מהמקרים".

כאמור, המערכת שהקימו בחברה של בן אריה מצריכה גם עלויות לא מבוטלות, ומשום כך היא מתאימה לישובים בינוניים וגדולים. "כדי להעמיד שמירה ואבטחה הישוב צריך להשקיע לא מעט כסף ומעט הישובים שמסוגלים לעמוד בכך. ישובים עם 200-300 בתי אב מתקשים לעמוד בעלויות וההצעה היא לאבטח לפחות בשעות הלילה, השעות שבהן מתבצע חלק ניכר מהפריצות ודרוש שקט ביטחוני כשהילדים והמשפחות בבתים".

"האלקטרוניקה ניצחה", מסכם בן אריה את עיקרי השיטה של החברה בראשותו. "צוות 3 פיתחה שיטה של שלושה מעגלים – מעגל פנימי שמגן על הבית באמצעות מערכת אלקטרונית, באמצעות משדר למוקד מבצעי. מעגל שני נוגע לכוח התגובה, וככל שהוא קרוב יותר לבית נוכל למנוע נזקים. מעגל שלישי הוא המוקד שיכול להיות גם מרוחק מהבית ומקבל את התשדורות של המצוקה והפריצה. מוקדניות מיומנות מדווחות לסייר שמגיע למקום האירוע".

בן אריה מספר, "הניסיון האחרון שלנו הוא בשכונה הצבאית ביבנה, שכונה שסבלה מאירועי פריצה רבים מאוד ומהרגע שנכנסנו האירועים ירדו לכמעט אפס".

לדבריו, "כדי להעמיד ניידת עשרים וארבע שעות שבעה ימים בשבוע צריך סדר גודל של אלף בתי אב. משפחה אמורה לשלם בכל חודש 30-50 שקלים, זה תשלום שאם מדברים על 200-300 משפחות נדרשת תוספת במחיר והדבר מקשה".

עוד הוא מספר כי בעקבות הפריצות הרבות באחרונה הוקמה על ידי החברה "יחידת אופנוענים שיכולה להגיע בתוך 3-4 דקות למקום ולמנוע או להקטין נזקי פריצה".

והאם ניתן להעביר את היכולות הללו גם לממד הביטחוני בישובי יהודה ושומרון? בן אריה מספר על תחילת כניסה של חברתו גם לאפיק הזה. "זכינו במכרז לפני כחודשיים לאבטח את צור הדסה, ישוב שאליו מגיעים לא מעט שב"חים. זו נקודה מאוד מאתגרת עבורנו. אנחנו מבצעים שם עבודות שמירה וסיור ומתחילים למגן את בתי התושבים. האתגר שם שונה לחלוטין".

בהקשר זה הוא מאשר שאופי העבודה באזורים אלה גורם לעלייה בעלויות פעילות החברה. "התשלום באזורים הללו גבוה יותר באופן משמעותי. 15-20 אחוזי תוספת לשעת עבודה".

בהמשך הדברים נשאל בן אריה אם עצם קיומה של חברה כמו שלו, ורבות יש כאלה בשטח, מעיד על כישלונה של המשטרה ולמעשה מהווה מעין תעודת עניות לתפקוד המשטרה.

לדבריו אמנם קיים קושי מסוים אך בחינה אובייקטיבית של הדברים מובילה למסקנה ש"משטרת ישראל לא מסוגלת להתמודד עם פעילות הפורצים שמתקיימת בכל רגע נתון בכל ישוב ובכל עיר. משטרת ישראל מתקצבת את כל נושא האבטחה והקשור לשמירה בתקציב שמטבעו הוא מוגבל. כאשר מתקשרים למשטרה ומדווחים על פריצה בישוב מסוים ולאותה תחנה 2-3 ניידות סיור שעסוקות באירועים חמורים יותר מה ניתן לעשות? לעזוב את האירועים החמורים ולגשת לפריצה?".

להערכתו, "אם למשטרת ישראל היה תקציב נוסף היא הייתה יודעת לטפל באירועים כאלה לא פחות טוב. חברות האבטחה נכנסות לואקום שקיים, ובאמצעות הטכנולוגיה שרכשנו במרוצת השנים יודעות לתת מענה לתושבים תמורת תגמול".

בדבריו מציין בן אריה כי שיתוף פעולה בין חברות האבטחה למשטרה ולמג"ב הוא "מדהים". "יש מירסים בכל תחנות המשטרה הסמוכות, אנחנו מדווחים למשטרה על כל אירוע און-ליין, תגובת המשטרה לאחר מעשה היא מהירה באופן יחסי. שיתוף הפעולה עם המשטרה מג"ב והכוחות המיוחדים מאפשר חבירה של כולנו למטרה אחת".