שבת בבוקר, רחובות צפופים, בליל קולות וריחות שלא מוצאים בשום מקום אחר. ילד צעיר ממשפחה מסורתית מרחביה הולך לבקר את סבתא במאה שערים.
מרחק שכונות בודדות, מרחק אלפי שנות אור. זוהי שכונת מאה שערים כפי שנגלתה לי אי אז בשנות התשעים. מאה קבין של אופי.
שכונת מאה שערים הוקמה בשנת 1874 מתוך רצון להקים שכונה גדולה. אופי השכונה השתנה באופן משמעותי בעקבות הגעתו של הרב מבריסק, ר' יהושע לייב דיסקין, בשנת 1877. מקור השם מאה שערים נמצא בספר בראשית: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'". סיבה נוספת לשמה של השכונה היא בשל מאה חברי הקבוצה המייסדת.
אדריכל השכונה הגרמני, קונרד שיק, תכנן חצר גדולה שבה נמצאים בתי השכונה המקיפים אותה כחומה רציפה, מטעמי ביטחון. כמו בעיר העתיקה באותם ימים, השערים נסגרו עם רדת הלילה ונפתחו שוב עם בוקר. בחצר מוקמו בורות המים המרכזיים של השכונה.
עם גידול אוכלוסיית השכונה נבנו בתים נוספים בתוך אותה חצר, כך שהשכונה איבדה במידה רבה את אופייה המקורי.
לימים, בגרתי והפכתי למורה דרך. סבתי, שהייתה מורת הדרך שלי, לא נדרשה לתעודת הסמכה כדי להטביע בי את מורשתה ולהטמיע בי את ערכי אהבת ירושלים והארץ. היום אני מדריך בערים, בהרים וברחבי ארץ ישראל, ובכל פעם שנקרית בדרכי ההזדמנות להכיר לתיירים, ישראלים ושאינם ישראלים, את רזי השכונה המופלאה, איני יכול לסרב.
תכונה בשכונה
בסיורי הלילה שאני מדריך היום, בעיקר בימי חמישי, מתאסף לו שוב ענן הקסם. בזמן הזה השכונה הופכת לשוקקת אדם וסואנת, מלאה נשים ואברכים שעסוקים בהכנות לשבת. בחדרי מדרגות נסתרים נפתחות ללילה אחד "צ'ולנטיות", מעין דוכני אוכל שמגישים את מאכל השבת עוד בטרם היא נכנסה, ובהם יושבים כולם על ארגזים וטועמים מהצ'ולנט הכי טוב בארץ. מיטיבי הלסת ידעו איך להגיע למאפיות הנעלות ביותר עם ריחות משכרים, קיגל מתקתק והרינג במגוון תצורות.
בסיור הלילה של חמישי אנו זוכים להציץ לחיים השוקקים של החצרות החסידיות, בתי הספר, השטיבלך והשוק המקומי לצלילי הניגונים החסידיים, המטעמים המקומיים ושיחות קצרות ואינטימיות עם מקומי עובר אורח על ערכים, אורחות חיים, מנהגים ויחס למדינה ולצבא.
דומה ושונה
הדובדבן שבקצפת הוא האינטראקציה שנוצרת באופן בלתי אמצעי בין המבקרים והמקומיים.
באחד הסיורים הבאתי את ר' שמואל, חסיד תולדות אהרן, לדבר. הוא לא היה צריך לעשות הרבה כדי לזכות לתשומת לב של עשרות זוגות עיניים בורקות. אז הבנתי מה בין מרחק פיזי למרחק מנטלי. כולנו אחים, דומים זה לזה, והשוני הוא בעיקר חיצוני. דווקא כשמגיעים לשכונה ושומרים על הקודים החברתיים המקובלים ועל הכבוד כלפי התושבים, הם נפתחים ואז מתגלות המון נקודות דמיון. כולנו בני אדם, אוהבים, מדברים על אוכל, כביסה, שיחות נשים ואפילו סמארטפונים.
והשונה? יש כמובן גם שונה. דווקא שם, בשכונה, אני מבין שאנחנו יותר חידה בעבורם מאשר הם בעבורנו. אם היה סיור הפוך, של תושבי שכונת מאה שערים אל לב מדינת תל אביב, סביר להניח שהם היו נדהמים מהעובדה שאין גבולות או הגדרות והכול מותר. אין הדרכה, כל אחד לעצמו.
עם אחד
זה הזמן לבוא ולבקר בשכונת מאה שערים, להציץ אל עולם אחר שנמצא ממש מעבר לדלת הבלתי נראית, במרחק נגיעה מכאן. להכיר, לדעת ולטעת שורשים של קשר. כמו אצל סבתי, שם הרגשתי תמיד חלק ממשהו ארוך ומתמשך, חרוז יחיד בשרשרת ארוכה. כעת כולנו יכולים להודות על הזכות להמשיך במלאכת החריזה שהופכת אותנו לעם אחד יחיד ומיוחד, עשוי בעבודת יד.
רגע לפני שמגיעים למאה שערים, הקפידו על כמה כללי לבוש שיכבדו את המקום ויסייעו להסיר את המחיצות: בנים – לבשו מכנסיים ארוכים וחולצה עם שרוולים, בנות – הגיעו עם חצאית ארוכה (מתחת לברך), חולצה לא צמודה בלי מחשוף ועם שרוולים, ובנעליים סגורות. מומלץ להגיע בקבוצות נפרדות לגברים ולנשים.
פורסם בפנימה