ישנם אופנים מגוונים להתמודדות עם כאבי הצירים בלידה. ככלל, יש סור מרע: להימנע מלשכב על הגב בפישוק, משום שתנוחה זו מקטינה את קוטר חלל האגן.
העשה טוב מתחלק לגישה כללית הממליצה על מקלחת, תנועתיות, תנוחות אנכיות, דמיון מודרך ונשימות, היתלות על בד או תומך, הישענות על כדור או ישיבה על כדור - כל מה שמקל מבורך.
הגישה הכללית מנסה לתת ליולדת כלים לא להפריע לגוף ללדת, ומתמקדת בהרפיה או הסחת הדעת מהכאב, ואילו הגישה שלי היא למנף ולייעל את עבודת הגוף בזמן ציר ובין הצירים. השוני ניתן להמחשה על ידי דימוי הגוף בזמן ציר לרכב שמשלב הילוך ורוצה להתקדם קדימה. הברירה הגרועה היא שהיולדת תשלב להילוך אחורי. אז היא מתכווצת מהכאב ונוצר חיכוך גדול בין הגוף ליולדת הפועלים לכיוונים מנוגדים. הכאב מתגבר והפתיחה תקועה, כי היולדת מפריעה לגוף להיפתח ומונעת ממנו להתקדם.
הברירה השנייה פחות גרועה, והיא לשלב להילוך סרק (ניוטרל) בזמן ציר, ועל ידי כך להפחית את החיכוך, מה שעושות שיטות ההרפיה למיניהן מנשימות דרך כדור ועד תנועתיות ומקלחת.
ויש גם ברירה שלישית - לשלב הילוך קדימה בזמן ציר ולהתקדם עם הגוף תוך ניצול מקסימלי של המצב ההורמונלי. מה שהיולדת צריכה לעשות הוא לעזור לגופה בזמן ציר להיפתח ולתמוך בהתקדמות התינוק, בעזרת טכניקה פשוטה של חמישה שלבים שבהם מסייעת היולדת לעבודת הציר. מכיוון שישנו הבדל מובנה בין מה שקורה בגוף בזמן הציר למה שקורה בגוף בין הצירים, גם העבודה בלידה תהיה בשתי צורות שונות בתכלית.
המנגנון לעצירת לידה
בלידה משתתפים כמה הורמונים. המשמעותיים והבולטים הם האוקסיטוצין - הורמון האהבה, הגורם גם להתכווצויות רחם ומשתחרר במצבי עונג, נחת וביטחון, ובניגוד לו – אדרנלין, הורמון המופרש בעת לחץ, פחד וסכנה.
האדרנלין מבטל את האוקסיטוצין. אם היולדת הייתה נמצאת בטבע ולפתע מבחינה בתנועת נמר בשיחים, פרץ עז של אדרנלין יבטל את האוקסיטוצין האחראי לקדם את הלידה והצירים ייפסקו. אז היא יכולה לברוח, והלידה שנעצרה תתחדש בחלוף הסכנה, לאחר כמה שעות או כמה ימים.
לפי זה אפשר להבין שיולדת לחוצה ומפחדת תתקדם לאט, ולעתים תחווה צירים למשך ימים בהפסקות. יולדת שתהיה רגועה נינוחה, מאמינה בגופה ובתהליך הלידה, תאפשר לאוקסיטוצין לעלות וללידה לזרום ולהתקדם. במקרים רבים עצם היציאה וההגעה לבית חולים עוצרות את התקדמות הלידה בשל הלחץ שחשה היולדת בסביבה הזאת.
כיצד להישאר בסביבה אוקסיטוצינית במהלך הלידה גם כאשר המציאות לא בדיוק תואמת? כדי לא להישאב לתחושות של חוסר אונים ופחד לקראת הציר הבא, יש למלא את פרק הזמן שבין הצירים בעשייה מוחית וחושית חיובית, שיכולה להעלות את רמת האוקסיטוצין. הדרך הטובה תהיה להציף את המוח במסרים חושיים כמה שיותר מוחשיים, מרגיעים ומענגים בין ציר לציר. זכרי: הלידה היא סופו של מעשה אהבה, והתינוק מגיע מתוך תחושת האהבה הזאת.
כיצד מציפים את המוח במסרים חושיים מענגים ומרגיעים? או במילים אחרות, מהי הסביבה האוקסיטוצינית שלך?
שאלון ליצירת סביבה אוקסיטוצינית:
1. מהי השעה ביום שבה את הכי נינוחה, נושמת עמוק, רגועה? (בבוקר/בערב אחרי המקלחת/בשקיעה)
2. מהי עונת השנה שבה את מרגישה נעימות? (קיץ/חורף/סוכות/שבועות)
3. מהו הצבע שהכי מרגיע אותך?
4. איזה מקום או חלל משרה עלייך תחושת ביטחון ורוגע? (שפת הים/נחל/אחו/יער/הבית/אמבטיה)
5. באיזו תנוחה את הכי נינוחה? (מכורבלת בשכיבה/על ערסל/בתוך מים)
6. אילו קולות נעימים לך? (מוזיקה/פעמוני רוח/מים זורמים/ציפורים)
7. מהו הריח שהכי נעים לך? (פריחת הדרים/כיסוח דשא/דלק/מרכך כביסה/בושם)
8. מהו הטעם שאת יכולה להתענג עליו? (שוקולד/מנגו/גלידה/אוכל של אימא)
לאחר שבנית את הסביבה האוקסיטוצית שלך, את יכולה לדמיין שאת נכנסת לחלל שמלא בכל התשובות לשאלות ששאלת עצמך. את מעוררת את מערכת החושים שלך להריח, לחוש, לשמוע, לטעום ולהרגיש כל זאת בין הצירים, מדמיינת קרן אור מלאה בתכונות שאת רוצה להתמלא בהן ומרגישה כיצד היא מאירה וממלאת את הראש בביטחון, בשלווה, באמונה, ברוגע ובידיעה ברורה שהכול יהיה טוב. דמייני את קרן האור הזאת מתרחבת וממלאת גם את הצוואר, הכתפיים, הזרועות, החזה, הבטן, האגן, הירכיים, השוקיים והקרסוליים.
הורידי לך קרני כוח כאלה עד שיתחיל ציר חדש, ומיד התחילי את התרגילים לזמן הצירים. על פי רוב תחושי בתנועות עובר מוגברות שמעידות על כך שהתינוק שמח מהמצב שבו את שרויה.
אם כן, יש לך תוכנית פעולה מסודרת ללידה: בזמן ציר עובדים ועושים את התרגילים הגופניים המסייעים לגוף לקדם את התינוק בדרכו החוצה, ובין הצירים תעלה רמת האוקסיטוצין על ידי יצירת סביבה רב-חושית מרגיעה שתציף את גופך.
הכותבת היא אם ל‑11, מפתחת שיטת 'אמית לידה' להקלת כאבי צירים בלידה
פורסם בפנימה