בארה"ב יצא אתמול לאקרנים הסרט ההוליוודי 'מבצע פינאלה' על המבצע ללכידתו של אדולף אייכמן, וביומן ערוץ 7 שוחחנו עם מי שהיה היועץ למפיקי הסרט, איש המוסד לשעבר אבנר אברהם, המספר על עבודת הייעוץ לסרט בהפקת ענק שכזו.
"אני עוסק כבר כמעט שמונה שנים בנושא של אייכמן, גם במסגרת העבודה במוסד", מספר אברהם ומציין כי הסרט היוצא לאקרנים הוא סרט "מצוין וקרוב מאוד למציאות. הוא נעשה בהשקעה אדירה. כדי לצלם בשדה תעופה השכירו שדה תעופה צבאי שלם בארגנטינה, עיצבו אותו שייראה כמו בשנות השישים, הוסיפו מכוניות משנות השישים, החליפו להן לוחיות, תלו פרסומות מהתקופה, הקימו דלפקים.
"הביאו מאות אנשים שישמשו כטייסים, דיילים ונוסעים, הביאו מזוודות וחליפות של פעם עד רמת הגרב, הכול כדי לתת תחושה של שדה תעופה בשנות השישים".
הייעוץ שלו עצמו למפיקי הסרט נגע לפרטים הקטנים ולא פעם חרג מהעיסוק בהתאמת הסרט לישראל של שנות השישים, אלא גם נגע לעניינים כלליים. אחת הדוגמאות היא כאשר הבחין שכל הנוסעים בנמל התעופה מגיעים עם מזוודות שעליהן תגיות של 'אייר-פראנס' והוא הפנה את תשומת לב המפיקים שלא יתכן שכולם יהיו שייכים לאותה חברה, והדבר שונה.
"הייתי שם בין היחידים שמדברים עברית. היו שם גם ליאור רז ואוהד קנולר, אבל לא תמיד הם היו שם ולכן הייתי הישראלי היהודי היחיד שדובר עברית ונמצא כל הזמן. לדוגמא, שכרנו דירה והיינו צריכים לצלם בה סצנות של דירה בחיפה. היה צריך להגיע עד רמת זווית המזוזה ולבדוק מה התפריט בסעודת שבת. הביאו שף שהכין את האוכל על פי מצוותי. הביאו שחקן עם כיפה על הראש והביאו לו גם סיכה. הסברתי להם שסיכה לא מקובלת למי ששם כיפה רק לצורך הקידוש. כך גם עיצבתי כיור כפול לחלבי ובשרי, מה שהם לא ידעו מה זה בכלל".
"רצינו להראות משפחה פולניה. חבר הביא לי תמונות משפחתיות ישנות והשתמשנו בזה כדי ליצר קיר של תמונות משפחה", אומר אברהם ומציג דוגמא נוספת: "יש בסרט ניצול שואה שמופיע כמלצר. דאגתי לכך שהמספר שעל ידו יהיה מספר אמתי של ניצול שואה מהונגריה שסבל באופן אישי מאייכמן שדאג לשילוחה של הקהילה היהודית שם למותה. הגיעה אליי האחראית על האיפור ושאלה אם לכתוב סתם מכתב של 6 ספרות ואז גיליתי שהאות A בתחילת המספר אופיינית ליהודים מהונגריה וביקשתי מחבר שיתן לי מספר של בן משפחה שלו. הוא היה צריך לחתום על מסמך בן כמה עמודים שהוא מאשר לעשות שימוש כזה במספר".
"בנינו חדר כושר וכולם לבשו את המכנסיים הקצרות הכחולות והחולצות הלבנות של פעם. פניתי למנהל מוזיאון הפלמ"ח והוא שלח תמונות קרב מגע מהפלמ"ח ויצרנו מעין לוח מודעות שבו רואים תמונות של קרב מגע. כך ניצלתי קשרים מתחום המוזיאונים והמורשת וקיבלתי עזרה מכל מי שפניתי אליו.
אברהם מספר כי לבקשתו האישית התאפשר לו להופיע גם בסרט עצמו בשתי סצנות, האחת ב"חיפה" בבית קפה שקרוי על שם בנו וחברתו של בנו, והמפיק יושב לידו בלבוש של חייל צה"ל כשברקע שיר של שלישיית גשר הירקון.
את אייכמן מגלם השחקן בן קינגסלי, ובמכוון הוא ביקש להציג את האיש לא כמפלצת אלא באופן אנושי יותר. "הוא אמר לי שלמען זכר ניצולי השואה הוא בחר שלא להציג את אייכמן כמפלצת אלא כבן אדם וכאיש משפחה. היו לאייכמן ארבעה בנים ויש סצנות שהם בבית כמו משפחה רגילה. הסיבה לכך היא שיש כפרים בפולין שהנאצים לא הגיעו לשם ושכנים קמו ורצחו את היהודים השכנים שלהם ובזזו אותם. אדם רגיל יכול לעשות מעשים מפלצתיים".
"חשיבות הסרט בעצם קיומו. הסרט לא מיועד ליהודים אלא למיליוני צופים בעולם שרוצים לראות סרט ריגול עם שחקנים הוליוודים מפורסמים על מבצע של המוסד. החשיבות היא שזה לא סרט שואה אלא סרט ריגול עם פלאשבקים למלחמה. יש בסרט סצנות הרג ששחזרנו מול בורות הרג ומשאיות שהדלתות נפתחות וגופות בתוכן. את הכול שחזרנו עם מאות ניצבים.
"זה מעלה שאלות. רואים את הדברים מבינים שהיה כאן צדק. אם נשווה לבין לאדן, הרי שהוא חוסל. אייכמן, לעומת זאת, הובא בליווי רופא, דאגו לו עד הרגע האחרון, היה לו משפט שבו הוא יכול היה לומר כל דבר, והמשפט שודר והיה לו עורך דין".
ממשיך אברהם ומספר: "הסרט מסתיים בסצנה של שתי דקות עם פתיחת משפט אייכמן כשהאוזנר מפנה את ידו אל התא ואומר ש'עמדי ניצבים היום שישה מיליון קטגורים'. לצורך הסצנה הזו שכרנו אולם תיאטרון שלם ושחזרנו את סצנת המשפט, את כל הרהיטים, את תא הזכוכית, השוטרים עם המדים, הניצבים, התיקים שעל השולחן, הכל אותו דבר באותם צבעים".