נבחרת הרובוטיקה של תיכונט תל אביב שבה אתמול (שני) ארצה מסין לאחר שזכתה במקום הראשון וניצחה נבחרות ממדינות רבות.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם המנטור של הנבחרת, רענן דה-האס, שסיפר על האירוע ועל ההישג.

נבחרת הנערים התמודדה מול 71 נבחרות, רובן סיניות אבל לא רק. "במשך ארבעה ימים ארוכים התחרינו בתחרות רובוטיקה", אומר דה-האס המציין כי לתחרות בסין הגיעה הנבחרת הישראלית לאחת שהציגה את הישיגיה בתחום בתחרות בארה"ב.

מבנה התחרות בסין קבע כי לאחר שלב המוקדמות מתלכדות כל ארבע נבחרות לקבוצה אחת המתמודדת משלב רבע הגמר ועד לגמר עצמו. הנבחרת הישראלית חברה לנבחרת מניו יורק, מסין ומהוואי ואיתה הגיעו להישג של המקום הראשון.

"בכל שנה יש משימה חדשה, אתגר חדש לבנות רובוט. השנה המטרה הייתה למקד דיסקיות במקומות שונים במגרש", מספר דה-האס ומבהיר כי על כל רובוט גם להגן על הדיסקיות שלו וגם לתקוף את דיסקיות הרובוטים האחרים. "אצלנו ההגנה הייתה טובה מההתקפה", מודה דה-האס.

מדבריו של דה האס עולה כי גם אם נדמה שכבר אין מה לחדש בעולם הרובוטיקה שכבר מצוי עמוק בחיינו הרי ש"טכנולוגיות חדשות נכנסות סביב עולם התכנה והבינה המלאכותית".

"למדנו המון מהקבוצות הסיניות וחלק מהתפקיד שלנו היה ללמד. שלושה ימים לפני התחרות אימצנו קבוצה חדשה מסין והעברנו להם את הידע שלנו", הוא מספר ולגבי השפה המשותפת מציין כי השיח התנהל בחלקו באנגלית אך בחלקו גם בתנועות ידיים ובשפה הבינלאומית של הטכנולוגיה.

ההכנות לתחרות נפתחות חודשים קודם לפתיחתה של התחרות. "מקבלים כבר בינואר את המשימה ומאותו רגע בונים רובוט בתוך חודש וחצי, ואז מתחילים להתחרות אתו בתחרויות עד הגמר הארצי. העפלנו לתחרות בארה"ב ומשם בעקבות ההצלחות הוזמנו לתחרות בסין", אומר דה האס המציין כי לאחר שנבנה הרובוט לא ניתן להחליפו או לבנות אחר במקומו אלא יש להתמודד עם אותו רובוט לאורך כל התחרות. זאת למעט שינויים קלים המותרים על פי חוקת התחרות. התחרות האחרונה ממנה שבה הנבחרת היא התחרות החמישית בה מתמודדת הנבחרת עם אותו רובוט.

ומה מביא את בני הנוער לעסוק ברובוטיקה? האם מדובר בכישורים מיוחדים, איי קיו גבוה במיוחד? דה האס קובע שלא. "התכנית הזו לא דורשת ידע. ילד בכיתה ט' או י' לא יודע לתכנת לבנות או לייצר. כל מה שצריך הוא מוטיבציה ורצון. הידע מגיע מהמבוגרים שמלווים אותם. אלו ילדים עם זיקה ורצון להצליח והם נמצאים בכל רחבי הארץ בגילאים שונים וברקעים סוציואקונומיים שונים ואוכלוסיות שונות".

ומה קורה עם בוגרי התחרויות הללו בהמשך? "הם מגיעים לתפקידים טכנולוגיים בכירים בצבא, עתודות טכנולוגיות בצה"ל ואחר כך תארים במדע טכנולוגיה וכו'. זה העתיד. הם הולכים להיות מהנדסי העתיד ומשני העתיד. הם אלה שיכתיבו את העולם בעוד 5-10 שנים".

לקראת תום השיחה אתו שאלנו את דה-האס אם הנבחרת חשה אכזבה מכך שעל אף המקום המכובד בו זכתה לא המתינו לה בתרועות בנתב"ג. לדבריו האכזבה, אם הייתה, היא של המבוגרים ולא של בני הנוער, "הילדים מקבלים את החשיפה מהחברים בבית הספר ומקהילת הרובוטיקה שסביבם. זה לא מעניין. יותר מעניין ההצלחות. כך זה בתחרויות פיזיקה ודיבייט".