פתח מתחם קברי המלכים
פתח מתחם קברי המלכיםצילום: הקדש קברי המלכים

ממשלת צרפת הגישה לבית המשפט את תשובתה לעתירה נגד מוזיאון הלובר בשל החזקת ממצאים ארכיאולוגיים השייכים לעם היהודי ושנמצאו במתחם קברי המלכים בירושלים לפני כמאה וחמישים שנה. בין סעיפי תשובתה קובעת ממשלת צרפת כי החוק הישראלי אינו חל במזרח ירושלים.

שוחחנו עם עורכת הדין נילי נאהורי, מרכזת ארגון 'ישראל לנצח', הבקיאה בפרטי התיק, המפרטת: "הוגשו שתי עתירות. אחת נגד הלובר להחזרת הסרקופג והעצמות של הלני המלכה במה שנקרא קברות המלכים, ועתירה שניה נגד הרפובליקה הצרפתית כדי להחזיר את זכות הבעלות על הקבר לעם היהודי. על העתירה הזו קיבלנו את התשובה של צרפת כעת".

"אחת הטענות היא שהחוק הישראלי לא חל על ירושלים המזרחית, ולכן הסכמים שהיא כרתה עם הרש"פ שממשיכים את ההסכמים שנכרתו בין צרפת לאימפריה העותומאנית ב-1913 ונותנים פטור במיסוי על שטחים שבשליטת שצרפת, הם ממשיכים לחול, אבל צרפת שכחה שב-67' שחררנו את עיר, איחדנו את ירושלים ואין יותר חלוקה לירושלים המזרחית והמערבית. החלק הזה הוא בריבונות ישראלית ואפילו ההסכמים שהם מדברים עליהם בכתב ההגנה, הסכמים שנחתמו עם הרש"פ לא חלים כי אלו הסכמים שנוגעים לשטח שנתון תחת פיקוח האדמיניסטרציה הפלשתינאית וזה לא כולל את ירושלים, כך שבטענה הזו אין ממש".

עו"ד נאהורי מעירה כי "העובדה שהם העלו את הטענה הזו משקפת את טענת צרפת שלא מכירה בזכותה של ישראל על החלק הזה של העיר".

כאשר ישראל מחזיקה באסכולה משפטית המעניקה לה זכויות במזרח ירושלים ומערכת המשפט מחזיקה בתפיסה הפוכה, מי אמור להכריע? "בית המשפט הצרפתי אמור להיות אובייקטיבי ולראות את ההוכחות שעומדות בפניו. יש מסמכים שמוכיחים את בעלות העם היהודי על הקבר", אומר נאהורי ומפרטת:

"אחרי החפירות שבוצעו בסוף המאה ה-19 על ידי ארכיאולוג צרפתי, חפירות שבעקבותיהם הועברו הסרקופג והעצמות ללובר בפריז, הקהילה היהודית בירושלים התקוממה. זה נחשב לחילול מקום קדוש והיה גיוס של הקהילה הצרפתית וגברת ברט אמילי ברטרן ממשפחת לוי קנתה את הקבר במחיר מלא, ומכיוון שבזמן הזה לא הייתה אפשרות ליהודי לרכוש נכס בארץ ישראל, היא ביקשה לעבור דרך הקונסוליה הצרפתית. בקונסוליה פקיד רשם, להערכתי בכוונה, את הנכס על שמו הפרטי ואחרי כמה שנים הוא העביר את הבעלות לרפובליקה הצרפתית, אבל מסמכים רשמיים מלמדים שזה נרכש מכספי הגברת ועבורה. גם היום בטאבו, שהעתיק את הטאבו העותומאני, זה מוגדר כהקדש. בעצם הגברת רכשה את הנכס ותרמה אותו להקדש כדי שלא יהיה עוד חילול למקום והעם היהודי יוכל להתפלל באופן חופשי".

בניגוד לכל אלה, מציינת נאהורי, "ממשלת צרפת סגרה את המקום במשך עשר שנים בתואנה שהם משפצים את המקום – אני לא מכירה מקום שמשפצים אותו עשר שנים... - ועכשיו כשפתחה היא אוסרת על יהודים להיכנס ומגבילה את מספר היהודים שיכולים להיכנס בשעות ובתשלום. זה דבר שמפר בצורה בולטת ובוטה את הייעוד של הנכס שאינו שייך לרפובליקה הצרפתית אלא לעם היהודי כולו".

על הסיכוי לדין צדק שייעשה בבית המשפט הצרפתי, כלומר הכרעה המנוגדת לעמדתה של ממשלת צרפת, אומרת עו"ד נאהורי: "אמנם באווירה האנטישמית שמתגברת בצרפת קשה להאמין באובייקטיביות של בית המשפט הצרפתי, אבל אני מקווה שאני יכולה להאמין לאובייקטיביות של המערכת המשפטית. אני לא רואה כיצד בית המשפט יכול לפסוק נגד הוכחות ברורות. אין בכתב ההגנה של צרפת שום הוכחות לכך שהיא בעלת הנכס".