הר הרצל
הר הרצלצילום: דובר צה"ל

מאז ומעולם, בשורשי האומה היתה נטועה תקוות כל יהודי, כי כאשר יסיים את תפקידו בעולם הזה, יגיע יקבר לקבר ישראל. עם ישראל הקפיד על כך מאוד. בכל הדורות נעשו מאמצים רבים למען דבר בסיסי זה בתודעה היהודית.

אירגונים כמו זק"א, המתאמצים להביא כל שריד לקבר ישראל, מקבלים מקום של כבוד והערצה בחברה הישראלית. בנושא זה לא קיים הבדל בין דתיים לחילונים. הרצון להגיע לקבר ישראל הוא רצון בסיסי כמעט אצל כל יהודי.

בשירותי הצבאי תפקידי היה איסוף חללים. התפקיד אינו קל. העיסוק בחללים דורש הרבה מאוד משאבי נפש, וזהירות מרובה בכבוד המת. הרבה יותר מרשים להיות לוחם. הרבה יותר התלהבות וסיפורי גבורה ישנם במלחמה מול מחבלים, מאשר באיסוף חללים. במילים אחרות: הרבה יותר מרגש להיות בצפיה דרוכה לקרב, מאשר להמתין שיפול חלל, ובמקביל להתפלל שכולם יחזרו בשלום הביתה, ונשאר ללא כל תעסוקה. קבלנו הרבה שיחות מוטיבציה, שהקו המרכזי בהן היה, שהבאה לקבר ישראל הינו בסיס בתודעה הישראלית. חייל שיודע שיגיע לקבר ישראל, ילחם טוב יותר. כי הוא יודע שבמותו יהיה מי שידאג לו.

המושג קבר ישראל ברור: להיקבר בין יהודים. בין יהודים דייקא. לא בין גויים, גם אם הם חסידי אומות העולם. כולנו מעריצים את חסידי אומות העולם, אך הקבורה צריכה להיות בין יהודים.

גם צה"ל נהג כך. חללי צה"ל שאינם יהודים נקברו עד היום בחלקה המיועדת להם- בחלקה של כבוד, בבתי הקברות הצבאיים. הם נפלו כגיבורים שמסרו את נפשם למען עם ישראל, ונקברו בחלקה של חסידי אומות העולם הראויים לשבח ולתהילה. יהודים נקברו יחד עם יהודים.

לאחרונה נוצר לחץ מצד של קבוצות הרוצות לקעקע את זהותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ואת ההבדלה בין יהודים לגויים. הם רוצים ליצור טשטוש לאומי, ולקבע זהות המבוססת על בסיס אזרחות במדינת ישראל, מבלי להבחין אם מדובר ביהודי או גוי.

אחת מנקודות הלחץ שלהם היא בתי הקברות הצבאיים. טענה מרגשת בפיהם: מי שנלחם יחד, ראוי שיקבר יחד. אם יש נוכרים כחיילים בצבא, ראוי שיקברו יחד עם החיילים היהודים. לא מספק אותם שיקברו בבתי קברות צבאיים, ויקבלו את הכבוד הראוי להם כמי שנפלו למען עם ישראל. הם דורשים שיקברו בין יהודים דווקא. הם דורשים "זכות" זו, גם אם מחירה יהיה פגיעה ברגשותיהם של רוב החיילים בצבא, הרוצים להיקבר בין אחיהם.

ראשי הצבא הושפעו מלחצם ועמדתם, ודרשו מן הרבנות הצבאית למצוא פתרון שיאפשר הלכתית לקבור נוכרים בין יהודים.

הרבנות הצבאית ישבה על המדוכה ומצאה פתרון: לשים מחיצה תת קרקעית בין יהודי לנוכרי, כך שהלכתית הם אינם נחשבים כקבורים יחד, אך הדבר סמוי מן העין.

אני סומך לחלוטין על הרבנות הצבאית שהפתרון שהציעה עומד בגדרי ההלכה. בעיני אין כל ספק, שכאשר אין ברירה זהו פתרון שכשר הלכתית.

באותה מידה אני סומך על הרבנות הצבאית לדורותיה שלא בכדי לא עשתה זאת. ההקפדה לאורך שנים על חלקות נפרדות ליהודים ונוכרים, מעידה שהפתרון שהציעה הרבנות הצבאית כעת הוא פיתרון שכשר כשאין ברירה אחרת, אך לכתחילה לא זו הדרך הראויה.

ברור לי, שישנם חיילים רבים שמבחינתם מספיק שהרבנות הצבאית החליטה שזה כשר הלכתית. וברור לי שכנגדם ישנם גם חיילים רבים המרגישים שזה כשר "בדיעבד" ולבם נחמץ.

וכאן הבן שואל:

איך ירגישו רבבות עמך בית ישראל, כאשר בעת מותם בקרב, יציעו להם להיקבר בבתי קברות צבאיים, תוך אמירה ברורה שהדבר נחשב "קבר ישראל" בדיעבד אך לא לכתחילה?

האם אנו יכולים להעריך את הפגיעה במוטיבציה של חייל יהודי לחרף נפשו בקרב, כאשר תחושתו היא, שאם ימות יקבר במקום ש"כשר הלכתית" אך מנוגד למסורת ישראל בכל הדורות, ומנוגד למנהג צה"ל במשך כל שנות קוממיותנו?

כמה תהיה הפגיעה בהתלהבות לגיוס ולהתמסרותו של חייל יהודי, כאשר שירותו ילווה בתחושה, שהצבא מעדיף את הרגשת השוויון של החייל הגוי, על פני הבאה ראויה לקבר ישראל באופן שהוא לכתחילה, שהיא כל כך חשובה לו?

כמה חיילים יעדיפו במקרה כזה שלא להיקבר בבית קברות צבאי, וללא גינוני כבוד, כאשר הם קבורים בין יהודים באופן ברור, מאשר בבית קברות צבאי, כאשר קבורתם נחשבת "כשרה", אך מלווה אליה תחושת חוסר נוחות?

האם אנו יכולים להעריך את גודל ההשפעה על רמת המסירות, אם יפחת זוהרם של בתי הקברות הצבאיים?

מבחינת גורמי הלחץ, אולי זו בדיוק המטרה. הם עובדים בכמה זרועות: פגיעה בחוסנה של המדינה, ופגיעה ביהדותה של המדינה. אך האם נכון למצוא פתרון הלכתי שמשתף פעולה עם מגמות אלו? האם נכון למצוא פתרון הלכתי, שעלול להיות לו מחיר משמעותי ביוקרתו של צה"ל כצבא העם היהודי, ובמוטיבציה להתמסר לניצחון בקרב?