הגאון רבינו אליהו מוילנא (הגר"א) נפטר לבית עולמו בחול המועד סוכות (יט בתשרי). בכל ימות השנה "ישב הגר"א סגור בחדרו כשתריסי חלונותיו מוגפים ולמד בקדושה ובטהרה לאור הנר". ורק בחג סוכות יצא הגאון מגדרו וקיים בהידור את מצות "ושמחת בחגך", כמו שמתואר בספר "מעשה רב" (רלג): "הגאון ז"ל היה שמח מאד בחג הסוכות וביותר בשמיני עצרת כי הוא יותר יום שמחה מכל ימי החג על פי הסוד, והיו אומרים פיוטים ברנה וקול זמרה.
ובשמחת תורה היו מקיפים הבימה עם ספר תורה שבע פעמים, אין פוחתים מהם אבל מוסיפים עליהם. ומנגנים התשבחות הנ"ל. והוא ז"ל היה הולך לפני ספר התורה שמח מאד ברוב עוז וחדוה וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת, ומספק כף אל כף ומפזז ומכרכר בכל עז לפני ספר התורה. ואחר סיום המשוררים החרוז אמר הוא אחריהם, וכשהוחזר הספר תורה לארון הקודש שוב לא שמח כל כך רק כמו שאר יום טוב". לזכרו של הגר"א נביא כאן כמה מדבריו לחג הסוכות:
א. סוכות היא אחת המצוות שהתורה פירשה את טעמה: "למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". ורבים שואלים אם כך למה אנו עושים סוכות בחודש תשרי ולא בניסן, שהרי היקף ענני הכבוד התחיל בניסן? ומסביר הגר"א שבחטא העגל נסתלקו ענני הכבוד ולא חזרו לישראל עד שהתחילו להקים את המשכן.
והחשבון הוא כך: ביום הכיפורים ירד משה מן ההר עם הלוחות השניים, למחרת (יא בתשרי) הקהיל את העם וציוה אותם להקים את המשכן, ובשני הבקרים הבאים (יב ויג בתשרי) הביא העם נדבה למשכן (ככתוב: 'בבוקר בבוקר'), למחרת (יד בתשרי) נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב. ובחמישה עשר התחילו לעשות את משכן ואז חזרו ענני הכבוד, ולכך אנו עושים סוכות בחמישה עשר בתשרי, זכר לענני הכבוד.
ב. בשבעת ימי חג הסוכות הקריבו שעירי חטאת עם פרי החג, והנה אנו רואים הבדל בנוסח המקרא לגבי הקרבת השעיר, ביום הראשון, השני והרביעי של סוכות נכתב בתורה: 'שעיר עזים', ואילו בימים שלישי חמישי ששי ושביעי של סוכות נכתב בתורה 'שעיר' בלבד, מהי סיבת השינוי?
מסביר הגר"א: חז"ל דרשו ששבעים פרי החג הקרבים בסוכות הם כנגד שבעים האומות. ובזהר מובא שעיקר שבעים האומות הם ישמעאל ועשו, ושאר האומות יונקים מהם. ובספרי הקבלה מבואר שישמעאל נקרא 'שעיר עזים', ועשו נקרא 'שעיר' סתם, ועל פי הקדמה הזו לשון הפסוקים מדויק: ביום הראשון של סכות הקריבו שלושה עשר פרים, ביום השני שנים עשר, וביום הרביעי עשרה, סך הכל שלושים וחמישה פרים בימים שנאמר: 'שעיר עזים' כנגד ישמעאל. וביום השלישי של סוכות (שנאמר בו שעיר בלבד) הקריבו אחד עשר פרים, בחמישי תשעה פרים, בששי שמונה וביום השביעי שבעה פרים, סך הכל שלושים וחמישה פרים בימים שנאמר: 'שעיר', כנגד עשו, נמצא שמחצה מהקרבנות כנגד עשו ומחצה כנגד ישמעאל.
ג. על ההלכה שאם ירדו גשמים מפנים את הסוכה, אומרת המשנה (סוכה כח ב): "משל למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג כוס לרבו, שפך לו את הקיתון על פניו". ולכאורה קשה, פתח בכוס וסיים בקיתון. ועוד, מדוע אין המשנה אומרת בפשטות: "משל לעבד שבא ליתן כוס לרבו ושפך אותו על פניו"?
ומסביר הגר"א: כידוע ראש השנה ויום הכיפורים הם ימי דין, ואחריהם באים ימי חג הסוכות שמרובה במצוות כמו לקיחת לולב וישיבת הסוכה, ואת חריפות הימים הנוראים ממתקים מצוות חג הסוכות. אבל כאשר יורדים גשמים המונעים מאתנו לקיים מצות הסוכה, היא עדות נאמנה שהקב"ה אינו חפץ לפשר הדינים אלא להשאירם בתוקפם וגבורתם כאשר היו. וזה כדברי המשל, שכוס היין החריף (המקביל לדינים) הוא בידי הרב (הקב"ה), והעבד (ישראל) בא למזוג כוס לרבו, כלומר להוסיף מים לכוס היין לבטל את חריפותו, אבל האדון שופך את קיתון המים שביד העבד שלא ימתקו את חריפות היין שבכוס, שהיין יישאר בחריפותו. והנמשל הוא, בעוד אנו רוצים למתק את הדינים של הימים הנוראים במצוות ישיבתנו בסוכה מוריד הקב"ה גשמים שאינם מאפשרים לנו לקיים כהלכה את מצוות הסוכה, מה שגורם לחריפות הדינים להמשיך ללא המתקה.
=================================
ובשמחת תורה היו מקיפים הבימה עם ספר תורה שבע פעמים, אין פוחתים מהם אבל מוסיפים עליהם. ומנגנים התשבחות הנ"ל. והוא ז"ל היה הולך לפני ספר התורה שמח מאד ברוב עוז וחדוה וחכמת אדם תאיר פניו כלפיד אש בוערת, ומספק כף אל כף ומפזז ומכרכר בכל עז לפני ספר התורה. ואחר סיום המשוררים החרוז אמר הוא אחריהם, וכשהוחזר הספר תורה לארון הקודש שוב לא שמח כל כך רק כמו שאר יום טוב". לזכרו של הגר"א נביא כאן כמה מדבריו לחג הסוכות:
א. סוכות היא אחת המצוות שהתורה פירשה את טעמה: "למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". ורבים שואלים אם כך למה אנו עושים סוכות בחודש תשרי ולא בניסן, שהרי היקף ענני הכבוד התחיל בניסן? ומסביר הגר"א שבחטא העגל נסתלקו ענני הכבוד ולא חזרו לישראל עד שהתחילו להקים את המשכן.
והחשבון הוא כך: ביום הכיפורים ירד משה מן ההר עם הלוחות השניים, למחרת (יא בתשרי) הקהיל את העם וציוה אותם להקים את המשכן, ובשני הבקרים הבאים (יב ויג בתשרי) הביא העם נדבה למשכן (ככתוב: 'בבוקר בבוקר'), למחרת (יד בתשרי) נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב. ובחמישה עשר התחילו לעשות את משכן ואז חזרו ענני הכבוד, ולכך אנו עושים סוכות בחמישה עשר בתשרי, זכר לענני הכבוד.
ב. בשבעת ימי חג הסוכות הקריבו שעירי חטאת עם פרי החג, והנה אנו רואים הבדל בנוסח המקרא לגבי הקרבת השעיר, ביום הראשון, השני והרביעי של סוכות נכתב בתורה: 'שעיר עזים', ואילו בימים שלישי חמישי ששי ושביעי של סוכות נכתב בתורה 'שעיר' בלבד, מהי סיבת השינוי?
מסביר הגר"א: חז"ל דרשו ששבעים פרי החג הקרבים בסוכות הם כנגד שבעים האומות. ובזהר מובא שעיקר שבעים האומות הם ישמעאל ועשו, ושאר האומות יונקים מהם. ובספרי הקבלה מבואר שישמעאל נקרא 'שעיר עזים', ועשו נקרא 'שעיר' סתם, ועל פי הקדמה הזו לשון הפסוקים מדויק: ביום הראשון של סכות הקריבו שלושה עשר פרים, ביום השני שנים עשר, וביום הרביעי עשרה, סך הכל שלושים וחמישה פרים בימים שנאמר: 'שעיר עזים' כנגד ישמעאל. וביום השלישי של סוכות (שנאמר בו שעיר בלבד) הקריבו אחד עשר פרים, בחמישי תשעה פרים, בששי שמונה וביום השביעי שבעה פרים, סך הכל שלושים וחמישה פרים בימים שנאמר: 'שעיר', כנגד עשו, נמצא שמחצה מהקרבנות כנגד עשו ומחצה כנגד ישמעאל.
ג. על ההלכה שאם ירדו גשמים מפנים את הסוכה, אומרת המשנה (סוכה כח ב): "משל למה הדבר דומה, לעבד שבא למזוג כוס לרבו, שפך לו את הקיתון על פניו". ולכאורה קשה, פתח בכוס וסיים בקיתון. ועוד, מדוע אין המשנה אומרת בפשטות: "משל לעבד שבא ליתן כוס לרבו ושפך אותו על פניו"?
ומסביר הגר"א: כידוע ראש השנה ויום הכיפורים הם ימי דין, ואחריהם באים ימי חג הסוכות שמרובה במצוות כמו לקיחת לולב וישיבת הסוכה, ואת חריפות הימים הנוראים ממתקים מצוות חג הסוכות. אבל כאשר יורדים גשמים המונעים מאתנו לקיים מצות הסוכה, היא עדות נאמנה שהקב"ה אינו חפץ לפשר הדינים אלא להשאירם בתוקפם וגבורתם כאשר היו. וזה כדברי המשל, שכוס היין החריף (המקביל לדינים) הוא בידי הרב (הקב"ה), והעבד (ישראל) בא למזוג כוס לרבו, כלומר להוסיף מים לכוס היין לבטל את חריפותו, אבל האדון שופך את קיתון המים שביד העבד שלא ימתקו את חריפות היין שבכוס, שהיין יישאר בחריפותו. והנמשל הוא, בעוד אנו רוצים למתק את הדינים של הימים הנוראים במצוות ישיבתנו בסוכה מוריד הקב"ה גשמים שאינם מאפשרים לנו לקיים כהלכה את מצוות הסוכה, מה שגורם לחריפות הדינים להמשיך ללא המתקה.
=================================
