לאחר אסון הצונאמי נתפרסם שבעלי חיים רבים "הריחו" את האסון העומד להתרחש והם נטשו את מקום האסון מבעוד מועד, ובכך ניצלו חייהם וחיי בעליהם.

ח
חושים טבעיים מחודדים מאפיינים לא רק את בעלי החיים, אלא גם את האנשים הקרובים לטבע, כדוגמת האמור בתלמוד על אומות פרימיטיביות קדומות
ושים טבעיים מחודדים מאפיינים לא רק את בעלי החיים, אלא גם את האנשים הקרובים לטבע, כדוגמת האמור בתלמוד על אומות פרימיטיביות קדומות: "בני שעיר החורי ישבי הארץ... שהיו בקיאין בישובה של ארץ שהיו אומרים: מלא קנה זה - לזית, מלא קנה זה - לגפנים, מלא קנה זה - לתאנים, וחורי - שמריחים את הארץ, וחוי ... שהיו טועמין את הארץ כחויא (=כמו נחש)".

די היה בהרחת ריח הקרקע או בטעימתה כדי לדעת מה ראוי לטעת בקרקע זו, ולמה קרקע זו ראויה?

אפשר שזו גם הסיבה שהתכונה שתאפיין את המשיח המתואר בספר ישעיהו היא הריח: "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ", וכדברי הרד"ק שם: "לפי שהריח היא הרגשה קלה אומר לדבר קל שבהרגשה ריח, וכן מרחוק יריח מלחמה ... כלומר במעט הבנה ירגיש בני אדם הטובים והרעים".

אלא שככל שמתרחק האדם מהטבע והופך למשכיל ומתורבת, נחלשים באופן טבעי חושיו והופכים כהים ומנוונים. גם הרב קוק בספרו עין אי"ה שהתייחס לסוגייה זו כתב: "כי השכל המלומד מקפח את השכל הטבעי".

יתירה מכך, במקרים רבים נראה שככל שהאדם מתהדר בתארים אקדמאיים כך חסרים לו אינטואיציה, בינת הלב וחוכמת החיים שאינם ניתנים לרכישה בהיכלי השן של האקדמיה.

לעיתים מדהים לגלות עד כמה נאיביות יש בדבריהם של אנשים משכילים שמגלים עיוורון מוחלט בכל הנוגע לנזקים ולאיומים לאומיים. הם למשל לא היו יכולים לצפות מראש שהטרור ימשיך לרדוף אחר הבורחים מפניו.

לעיתים מדהים לגלות עד כמה נאיביות יש בדבריהם של אנשים משכילים שמגלים עיוורון מוחלט בכל הנוגע לנזקים ולאיומים לאומיים
עשרות טילי קאסם שנוחתים מידי יום על שדרות וקיבוצי הנגב לא מצליחים להעיר רבים ששקועים באשליית ה"התנתקות". עדיין טוענים הם בלהט שיש לתמוך בהסכמי אוסלו, וה"התנתקות" הביאה לשיפור במעמדה של ישראל.

הם אולי רק שכחו שיהודים חבולים, גולים ומיוסרים היוו מאז ומעולם בעיני האומות הנוצריות שיפור במעמד היהודים...
עצם המחשבה שוויתורים טריטוריאליים וערכיים יביאו לשלום הנכסף הם הבל ורעות רוח, ואפילו זאטוט בוגר פעוטון מבין זאת. 

לא בכדי השווה הנביא ישעיהו את ישראל לשור וחמור: "יָדַע שׁוֹר קוֹנֵהוּ וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו", כלומר: אפילו בעלי חיים מתורבתים אלה יודעים להישמר מנזק ולהתקרב לתועלת, אך  "יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַע עַמִּי לֹא הִתְבּוֹנָן".

נזכה לדעת לאחוז בחכמה ובבינה, בתורה ובמדע ולא להניח את חכמת החיים...  כפשוטה וכמשמעה.