מי היה גדליה בן אחיקם? מה היה תפקידו? מה היו מחשבותיו? האם היה ימני או שמאלני? האם היה מתון או קיצוני? מה היו דעותיו בענייני כלכלה, חברה וביטחון? כיצד היה נראה? מי היא משפחתו? מהי תפיסת עולמו ומהי מורשתו?

שאל את יהודי הדורות הצמים בכל ג' בתשרי את צום גדליה מיהו האיש, ומעטים ידעו להשיב פירורי תשובות על השאלות הללו. רובם לא יידעו באיזו תקופה חי, ומה היו הנסיבות להתנקשות בחייו
שאל את יהודי הדורות הצמים בכל ג' בתשרי את צום גדליה מיהו האיש, ומעטים ידעו להשיב פירורי תשובות על השאלות הללו. רובם לא יידעו באיזו תקופה חי, ומה היו הנסיבות להתנקשות בחייו.

בלא שנכיר את האיש, מחשבותיו ופועלו אנו צמים מידי שנה בשנה. אולי אדייק ואומר שדווקא משום שאיננו מכירים את האיש, הצום הזה מחזיק מעמד אלפיים שנה. אילו מי ממקורביו של גדליה בן אחיקם היה הופך את הרצח להוכחה לכך שדרכו של גדליה היא היא הדרך הנכונה, היה מנהג הצום הופך נחלתה של סיעה מצומצמת בעם ישראל והיה מופר על ידי מתנגדיו של גדליה. אילו היו חכמים מצווים לערוך טכסים ולהזדהות כאיש אחד עם מורשתו של האיש, היה נגזר על יום הירצחו של גדליה להיזכר לנצח כיום זניח וחסר משמעות בתולדות ימי האומה. מישהו כבר היה מגלה כי באותו תאריך ממש נפטר אחד האבות או אחת האימהות שהיה יום ההילולה שלהם זוכה מן ההפקר על חשבונו של גדליה.

אילו היה מאן דהו מנצל את יום הזיכרון של גדליה על מנת להאדיר את דרכו ולבוז למתנגדיו, הייתה מתפספסת הסיבה האמיתית לתקנת הצום. חכמים תקנו את הצום כזעקה גדולה על עצם ביצוע רצח כחלק מן הוויכוח הפנימי על דרכה של האומה. חכמים ביקשו להשריש בתודעת ישראל כי מעשה נבלה שכזה לעולם מביא עימו חורבן והתפוררות פנימית של העם. סביב ההכרה הזו התאחדו כולם, והפכו את צום גדליה לאבן דרך בתפיסה היהודית. אין זה משנה אם אתה מתומכיו של גדליה או אם על מתנגדיו אתה נמנה, צום תצום מפני החלחלה של דרך הרצח הקורעת אותנו מבפנים. וכך אלפיים שנה יצומו אנשים שלא הכירו את האיש ואינם יודעים מהי מורשתו, כי מורשתו ואישיותו אינם הנושא המעסיק אותנו, אלא קריעת אחדות ישראל בשפיכות דמים. אובדן החיים בארץ שאירע אחרי הרצח הוא הסימן המובהק לכך.

אילו היה מאן דהו מנצל את יום הזיכרון של גדליה על מנת להאדיר את דרכו ולבוז למתנגדיו, הייתה מתפספסת הסיבה האמיתית לתקנת הצום. חכמים תקנו את הצום כזעקה גדולה על עצם ביצוע רצח כחלק מן הוויכוח הפנימי על דרכה של האומה
חכמים השכילו לחדד את הכאב סביב פילוג האומה בדרך של רצח, ולא טיפחו גישה כוחנית היוצרת הכרח להזדהות עם מורשתו של גדליה. אולי גם בכיסו של גדליה היה מצוי דף ועליו המנון התנועה, אולי גם הוא הוכתם בדמו של הנרצח, אבל חכמים ביקשו לכוון אל הנקודה האמיתית.

אולי גם אז היה קיים "נוער נרות" שחש כי גדליה היווה באישיותו ובדעותיו את התקווה למימוש החלומות כולם, נוער שחש כי לאחר הרצח איבד אבא טוב ואכפתי... אבל חכמים ידעו כי מנגד ישנו נוער אחר, יקר לא פחות, שחש כי דרכו של גדליה רומסת ברגל גסה את החלום שלו, חש כי גדליה אינו אביו ואולי תקוותיו וערכיו שלו כלל "אינם מזיזים לו". ידעו חכמים למסמס את מורשתו של גדליה ולקומם מורשת צום גדליה, מורשת שאחדות ישראל היא בראש מעייניה, מורשת שאינה נותנת לגיטימציה אפילו מרומזת של רצח כחלק מהכרעת מחלוקות פנימיות, מורשת היודעת כי קיום האומה יקר בהרבה מתפיסה של מפלגה זו או אחרת המצויה בקרבה. מורשת שבתקנת הצום המאחד בחרה לומר כי לא משנה מה היו מניעיו של הרוצח, ואף אם רצה להציל את האומה על פי תפיסתו, רֶצח "לשם שמים" הוא מעשה נבלה.

בעצרות הזיכרון בבית הספר, כך תקנו חז"ל, דבר לא ייאמר על מורשת גדליה. ידובר רק על אודות היושר, המוסר, וערבות פנימית הקושרת בין חלקי האומה.

אני יודע שג' בתשרי כבר חלף וגם יום מורשת רבין חלף עבר, אבל תקנות ציון היום שתוקנו במשרד החינוך עוררו בי געגוע לחכמים ההם שחיו בימי גדליה בן אחיקם שבזכותם צום גדליה והלקח האמיתי ממנו יצוין לעולם.