הוועדה למינוי שופטים אישרה ביום ה' את מינויים של השופטים המחוזיים מרים נאור ואשר גרוניס לכהונה בבית המשפט העליון.
למינויים של השניים קדמו איומים של שני נציגי הכנסת, חברי הכנסת דליה איציק ושאול יהלום, ושל נציג הממשלה השר בני אלון, שאיימו לנקוט בצעדי מחאה בשל מיעוט המועמדים ובשל העובדה כי המועמדים היחידים לשני הכיסאות הריקים בבית המשפט העליון היו שני השופטים נאור וגרוניס.
יצויין, כי אשתקד עבדה השופטת נאור בפועל בבית המשפט העליון, וכך גם השופט גרוניס.
השופט אשר גרוניס, 58, נולד בישראל. ב-1962 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר התיכון גאולה בתל אביב במגמה ביולוגית. לאחר שירותו הצבאי למד משפטים בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית ובשנת 1969 קיבל את הרשיון לעריכת דין. ב-1972 קיבל תואר מוסמך במשפטים בארה"ב ואת הדוקטורט במשפטים קיבל בטורונטו, קנדה. בהמשך לימד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, עבד כשכיר וכשותף במשרד עורכי דין וב-1988 נבחר לכהונת שופט מחוזי בבית המשפט בבאר שבע. באוקטובר 1996 עבר לכהן בביה"מ המחוזי בתל אביב ובאפריל 2002 מונה לכהונה בפועל בבית המשפט העליון לתקופה של שנה.
השופטת מרים נאור, 56, נולדה בירושלים. נשואה ואם לשניים. ב-1965 סיימה את לימודיה בגימנסיה העברית בירושלים וב-1972 קיבלה רשיון עריכת דין. מ-1972 עבדה בפרקליטות המדינה וכיהנה בתפקיד סגן בכיר לפרקליט המדינה. בינואר 1980 הושבעה לכהונת שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים. שימשה במקביל כאב בית הדין להגבלים עסקיים. ב-1999 מונתה לכהונת סגן נשיא בית המשפט המחוזי. ב-2001 מונתה לכהונת שופטת משפט העליון בפועל.
הוועדה שאישרה את מינויים של השניים ביום ה' בשעות הערב, סיימה את דיוניה כעבור שלוש שעות של דיונים סוערים.
מקורות משפטיים מסרו כי הדיון התנהל במתיחות רבה, וחלק מחברי הוועדה דרשו לדחות את ההכרעה למועד אחר. בשלב זה טרם ברור מי מבין השניים הנבחרים, נאור או גרוניס, יחליף את נשיאת בית המשפט העליון הבאה, דורית בייניש.
בהצבעה נכחו כל חברי הוועדה למעט עו"ד בנימין לוינבוק, שנעדר מהישיבה. במהלך הדיון הטיחו חברי הכנסת דליה איציק מהעבודה ושאול יהלום מהמפדל וכן השר בני אלון טענות קשות נגד יו"ר הוועדה שר המשפטים יוסף לפיד, וכן נגד נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק. לטענתם, לפיד וברק הציבו אותם בפני עובדות מוגמרות ולא איפשרו לוועדה להעמיד לבחירה אמיתית מספר מועמדים לכהונה. השר אלון אף טען, כי הוועדה התנהלה באווירה של כוחנות. הוא הכריז, כי בכוונתו לעתור לבית המשפט העליון בנושא זה.
היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה עדנה ארבל, שהיו בתחילה מועמדים לתפקיד השופטים בבית המשפט העליון, נדחו לסבב המינויים הבא שיתקיים בשנת 2004. זאת, לאחר ששר המשפטים טומי לפיד קבע, כי מינויים ידחה עד לסיום החקירות המתנהלות במשטרה נגד כמה פוליטיקאים, וביניהם ראש הממשלה אריאל שרון.
הוועדה למינוי שופטים בחרה גם ב-11 שופטים מחוזיים. את מינוי שופטי השלום דחתה הוועדה לישיבתה הבאה. בנוסף החליטה הוועדה למנות את השופט תיאודור אור למשנה לנשיא בית המשפט העליון. שופטת בית המשפט העליון בדימוס, טובה שטרסברג-כהן,מונתה לנציבת תלונות הציבור נגד שופטים.
לבית המשפט המחוזי בירושלים מונו השופטים מרים מזרחי, חנה בן עמי ואורית אפעל-גבאי. לבית המשפט המחוזי בתל אביב מונו השופטים שרה ברוש, ישעיהו שנלר וחאלד כבוב. לבית המשפט המחוזי בחיפה מונו השופטים ברכה בר-זיו ורון שפירא. לבית המשפט המחוזי בבאר שבע מונו השופטים ברכה בר-זיו וורדה מרוז ואילו לבית המשפט המחוזי בנצרת מונתה השופטת גבריאלה לוי דה ליאו.
מינויים של שני השופטים מרים נאור ואשר גרוניס מתרחש על רקע סערה שפרצה ביום ה' בשעות הבוקר בבית הנשיא, לאחר שיו"ר הכנסת ראובן ריבלין אמר כי שופטי בית המשפט העליון פוגעים בדמוקרטיה, כשהם מחליטים לבטל החלטות שקבעה הכנסת והממשלה.
בכנס שנערך בבית הנשיא מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה האשים ח"כ ריבלין את נשיא ביה"מ העליון אהרון ברק, כי "המהפכה החוקתית" שהוא יזם גלשה להפיכה המסכנת את אושיות הדמוקרטיה ואת שלטון החוק לשלטון השופט. הנשיא ברק השיב על כך, כי לא הכנסת היא הריבון אלא העם שהכנסת נבחרת על ידו, ורצוי שיהיה דיאלוג בין הכנסת לבין בתי המשפט.
בעימות החריף בין השניים אמר ריבלין, כי הסכנה לדמוקרטיה הישראלית לא באה מצד שוליה הסהרוריים של החברה, אלא "דווקא מתוך הממסד האמון לכאורה על קידוש ערכיה של הדמוקרטיה והגנה עליהם".
יצויין כי קצפו של ריבלין על מערכת המשפט יצא בעקבות החלטה שניתנה באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, בה החליט השופט לבטל חוק של הכנסת שאסר על אדם שאינו מוסמך להגדיר עצמו יועץ מס.
למשמע הדברים נאלץ הנישא העליון ברק לתקן את נאומו שנכתב מראש ואמר, כי בית משפט המכריז שחוק של הכנסת פוגע בזכות יסוד ומבטל אותו אינו פועל בניגוד לדמוקרטיה אלא "מגשים את הדמוקרטיה במלואה".
"אם הרוב נוטל שלא כדין זכויות מהמיעוט זה אינו דמוקרטיה", אמר נשיא בית המשפט העליון ברק, והוסיף כי הצורך בביקורת שיפוטית על חוקתיות החוק הוא לקח מהשואה.
(פ.ק.)
למינויים של השניים קדמו איומים של שני נציגי הכנסת, חברי הכנסת דליה איציק ושאול יהלום, ושל נציג הממשלה השר בני אלון, שאיימו לנקוט בצעדי מחאה בשל מיעוט המועמדים ובשל העובדה כי המועמדים היחידים לשני הכיסאות הריקים בבית המשפט העליון היו שני השופטים נאור וגרוניס.
יצויין, כי אשתקד עבדה השופטת נאור בפועל בבית המשפט העליון, וכך גם השופט גרוניס.
השופט אשר גרוניס, 58, נולד בישראל. ב-1962 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר התיכון גאולה בתל אביב במגמה ביולוגית. לאחר שירותו הצבאי למד משפטים בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית ובשנת 1969 קיבל את הרשיון לעריכת דין. ב-1972 קיבל תואר מוסמך במשפטים בארה"ב ואת הדוקטורט במשפטים קיבל בטורונטו, קנדה. בהמשך לימד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, עבד כשכיר וכשותף במשרד עורכי דין וב-1988 נבחר לכהונת שופט מחוזי בבית המשפט בבאר שבע. באוקטובר 1996 עבר לכהן בביה"מ המחוזי בתל אביב ובאפריל 2002 מונה לכהונה בפועל בבית המשפט העליון לתקופה של שנה.
השופטת מרים נאור, 56, נולדה בירושלים. נשואה ואם לשניים. ב-1965 סיימה את לימודיה בגימנסיה העברית בירושלים וב-1972 קיבלה רשיון עריכת דין. מ-1972 עבדה בפרקליטות המדינה וכיהנה בתפקיד סגן בכיר לפרקליט המדינה. בינואר 1980 הושבעה לכהונת שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים. שימשה במקביל כאב בית הדין להגבלים עסקיים. ב-1999 מונתה לכהונת סגן נשיא בית המשפט המחוזי. ב-2001 מונתה לכהונת שופטת משפט העליון בפועל.
הוועדה שאישרה את מינויים של השניים ביום ה' בשעות הערב, סיימה את דיוניה כעבור שלוש שעות של דיונים סוערים.
מקורות משפטיים מסרו כי הדיון התנהל במתיחות רבה, וחלק מחברי הוועדה דרשו לדחות את ההכרעה למועד אחר. בשלב זה טרם ברור מי מבין השניים הנבחרים, נאור או גרוניס, יחליף את נשיאת בית המשפט העליון הבאה, דורית בייניש.
בהצבעה נכחו כל חברי הוועדה למעט עו"ד בנימין לוינבוק, שנעדר מהישיבה. במהלך הדיון הטיחו חברי הכנסת דליה איציק מהעבודה ושאול יהלום מהמפדל וכן השר בני אלון טענות קשות נגד יו"ר הוועדה שר המשפטים יוסף לפיד, וכן נגד נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק. לטענתם, לפיד וברק הציבו אותם בפני עובדות מוגמרות ולא איפשרו לוועדה להעמיד לבחירה אמיתית מספר מועמדים לכהונה. השר אלון אף טען, כי הוועדה התנהלה באווירה של כוחנות. הוא הכריז, כי בכוונתו לעתור לבית המשפט העליון בנושא זה.
היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה עדנה ארבל, שהיו בתחילה מועמדים לתפקיד השופטים בבית המשפט העליון, נדחו לסבב המינויים הבא שיתקיים בשנת 2004. זאת, לאחר ששר המשפטים טומי לפיד קבע, כי מינויים ידחה עד לסיום החקירות המתנהלות במשטרה נגד כמה פוליטיקאים, וביניהם ראש הממשלה אריאל שרון.
הוועדה למינוי שופטים בחרה גם ב-11 שופטים מחוזיים. את מינוי שופטי השלום דחתה הוועדה לישיבתה הבאה. בנוסף החליטה הוועדה למנות את השופט תיאודור אור למשנה לנשיא בית המשפט העליון. שופטת בית המשפט העליון בדימוס, טובה שטרסברג-כהן,מונתה לנציבת תלונות הציבור נגד שופטים.
לבית המשפט המחוזי בירושלים מונו השופטים מרים מזרחי, חנה בן עמי ואורית אפעל-גבאי. לבית המשפט המחוזי בתל אביב מונו השופטים שרה ברוש, ישעיהו שנלר וחאלד כבוב. לבית המשפט המחוזי בחיפה מונו השופטים ברכה בר-זיו ורון שפירא. לבית המשפט המחוזי בבאר שבע מונו השופטים ברכה בר-זיו וורדה מרוז ואילו לבית המשפט המחוזי בנצרת מונתה השופטת גבריאלה לוי דה ליאו.
מינויים של שני השופטים מרים נאור ואשר גרוניס מתרחש על רקע סערה שפרצה ביום ה' בשעות הבוקר בבית הנשיא, לאחר שיו"ר הכנסת ראובן ריבלין אמר כי שופטי בית המשפט העליון פוגעים בדמוקרטיה, כשהם מחליטים לבטל החלטות שקבעה הכנסת והממשלה.
בכנס שנערך בבית הנשיא מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה האשים ח"כ ריבלין את נשיא ביה"מ העליון אהרון ברק, כי "המהפכה החוקתית" שהוא יזם גלשה להפיכה המסכנת את אושיות הדמוקרטיה ואת שלטון החוק לשלטון השופט. הנשיא ברק השיב על כך, כי לא הכנסת היא הריבון אלא העם שהכנסת נבחרת על ידו, ורצוי שיהיה דיאלוג בין הכנסת לבין בתי המשפט.
בעימות החריף בין השניים אמר ריבלין, כי הסכנה לדמוקרטיה הישראלית לא באה מצד שוליה הסהרוריים של החברה, אלא "דווקא מתוך הממסד האמון לכאורה על קידוש ערכיה של הדמוקרטיה והגנה עליהם".
יצויין כי קצפו של ריבלין על מערכת המשפט יצא בעקבות החלטה שניתנה באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, בה החליט השופט לבטל חוק של הכנסת שאסר על אדם שאינו מוסמך להגדיר עצמו יועץ מס.
למשמע הדברים נאלץ הנישא העליון ברק לתקן את נאומו שנכתב מראש ואמר, כי בית משפט המכריז שחוק של הכנסת פוגע בזכות יסוד ומבטל אותו אינו פועל בניגוד לדמוקרטיה אלא "מגשים את הדמוקרטיה במלואה".
"אם הרוב נוטל שלא כדין זכויות מהמיעוט זה אינו דמוקרטיה", אמר נשיא בית המשפט העליון ברק, והוסיף כי הצורך בביקורת שיפוטית על חוקתיות החוק הוא לקח מהשואה.
(פ.ק.)
