לאחר שנכשל במרדף אחר נער שהואשם בהשלכת אבנים על ערבים, שפך סא"ל גיא חזות את זעמו על תושבי השכונה הדרומית של הר ברכה . פריצה לבתי התושבים, גרימת נזק לגוף ולרכוש, החרמת ציוד בטחוני חיוני, הטחת עלבונות, מעצרי שווא והאשמות שקר בתקשורת- כל אלה היו שם בערב שביעי של פסח . תגובת התושבים: תביעה משפטית
כשמג"ד 202, גיא חזות, מתחיל להתעצבן, כדאי לשמור מרחק. דברים לא טובים יכולים לקרות למי שבסביבה. בערב שביעי של פסח הוא החליט לקיים בהידור 'שפוך חמתך', ודווקא על תושבי השכונה הדרומית של הר ברכה. התוצאות: הפצת ידיעה כוזבת בתקשורת כאילו המתנחלים שברו את רגלו של המג"ד, אלימות קשה כלפי מתנחל תוך כדי אזיקתו וקשירת עיניו, והתבטאויות בנוסח: "אם היה מותר לנו לעשות לכם מה שאנו עושים לערבים, האירוע היה נגמר מזמן". בנוסף הורה לחייליו להתעלם ממחאת המתיישבים על גנבת ציודם האישי, ו"להתייחס אליהם כאילו הם אוויר".
האירוע הקפקאי בשכונה הדרומית החל בנער לא מזוהה שזרק אבנים על רכב פלשתיני, והסתיים במעצרם של שישה מתושבי השכונה למשך החג כולו, ונזק ברכוש לכמה מהמבנים הטרומיים שבהם מתגוררות המשפחות. לטובת אלו שאינם מעודכנים, בהם גם התקשורת הישראלית, תפורט כאן השתלשלות העניינים בהתאם לתחקיר שביצעו גורמים בצה"ל ובהר ברכה.
"התושבים הם אוויר"
בבוקר יום שישי, ערב שביעי של פסח, דווח על נער שיידה אבנים לעבר רכב פלשתיני שעמד בצומת החטיבה, סמוך להר ברכה. הנער אינו תושב האזור, ואינו מוכר לאיש מהתושבים. טנדר הסובארו הצהוב שהסיע אותו לצומת המשיך בנסיעה לכיוון היישוב. נהג הטנדר, אף הוא איננו מוכר למתיישבי הסביבה, לא שעה לקריאות החיילים לעצור והמשיך בנסיעה מהירה. הן הנהג והן הנער המיידה נעלמו בלי להותיר עקבות.
הצבא פתח בסריקות, שבמהלכן גילה את הטנדר הריק חונה ליד ביתה של משפחת היזמי בשכונה הדרומית. החיילים החליטו עתה ללכוד את נהג הטנדר שנעלם, והחלו לחפשו בבתי תושבי השכונה, בה מתגוררות 14 משפחות. תחילה פנו לבית משפחת היזמי, שעמד ריק מאחר שבני המשפחה נסעו למשך החג. לאור זאת הורה המג"ד, גיא חזות, לחייליו לפרוץ לבית המשפחה ולאתר את הנהג החשוד.
החיילים פרצו את דלתות הבית בכוח, תוך גרימת נזק לרכוש. בבית לא היה איש, ולכן עזבו כוחות המשטרה את המקום. חזות פיקד על המשך האירוע באופן שגרם להסלמה חמורה: תחילה פקד על חייליו להמשיך בחיפושים בבתי התושבים אחר הנהג.
החיילים פנו לבית משפחת ערוסי, וגם משם לא נשמעה תשובה. משראה חזות שכך הם פני הדברים, הורה לחייליו לפרוץ גם לבית זה ולערוך בו חיפוש. הבית נפרץ, ומתוכו הוחרם ציוד אישי בהוראת המג"ד: ארגזי תחמושת של כיתת הכוננות, וכן כלי עבודה של בעל הבית, רונן ערוסי, שלא נכח במקום.
שכניו של ערוסי נזעקו למראה הגזל לאור יום של חברם, ופתחו בדברים עם החיילים. הם ניסו לברר מדוע מוחרם הציוד הפרטי של ערוסי, אך המג"ד החליט אחרת: "אסור לכם לדבר עם התושבים, הם אוויר", פקד בתקיפות על חייליו.
כאן איבדו התושבים את סבלנותם: "כל זמן שאמרו שהם רק עורכים חיפוש, האווירה בינינו לצה"ל היתה בסדר גמור", אומר מנחם בן שחר, תושב השכונה. "אבל כשהחלו לקחת ציוד, והמג"ד התייחס אלינו בכזה זלזול, החלה אווירה מתוחה". התשובה של חזות הקפיצה את התושבים, וגרמה לצעקות וחילופי דברים קשים בין הצדדים. בן שחר עצמו החל להזעיק תושבים נוספים ולארגן צילומים של פעילות הצבא.
אימת הצילום והתיעוד הרתיעה מעט את החיילים מלפרוץ לבית פעם נוספת, והם פתחו בהליך אישור מסודר לפריצה. בינתיים נפתחה לפתע דלת הבית ומתוכה יצא נער, שפתח בריצה ונמלט מהיישוב. גורמים ביישוב מסבירים כי הם אינם יודעים מי הנער, וכי לא חשדו בו כיוון שבשכונה זו ובגבעות בכלל, טבעי ומקובל שמגיעים עוברי אורח לא מוכרים לבתי המשפחות ומתארחים אצלן.
השבר שלא היה
אך בעיני המג"ד סומן הנער הזה כמטרה, והוא פתח אישית במרדף רגלי אחרי הנמלט. כמה מהתושבים, שכעסו על התנהלותו של המג"ד בכל האירוע, החליטו לשבש במשהו את תכניותיו ונעמדו בדרכו כשניסה לרוץ בעקבות הנער. הוא העיף אותם לצדדים ורץ אחרי הנער הישר דרך דיר העזים שבפאתי השכונה.
דיר העזים היה תחום על-ידי שער קדמי ושער אחורי, שנבנו בצורה רעועה למדי מגדר רשת בגובה 1.2 מטרים. מטרת השערים היא לחסום את העזים, ולכן הם אינם מאסיביים, ואף על פי כן דאג חזות להפוך את השער האחורי למסמר האירוע: הנער ברח דרך אותו שער, וחזות עבר בו ממש אחריו. השער שהתנדנד גרם לשפשוף קל בידו של חזות. הוא המשיך לרוץ על שביל החצץ בעקבות הנער, ואז נתקל באחת האבנים ומעד. כתוצאה מהנפילה נחבל חזות בברכו, אך האדרנלין הרב שהכניסה בו הפעולה, כפי שמעידים חיילים, אפשר לו להמשיך בריצה ובפעילות זמן רב לאחר שנפל.
בתום האירוע לא היסס חזות לעשות שימוש מרבי בפגיעות שספג במהלך המרדף: בערך בזמן שבו נסע להיבדק בבית החולים התפרסמה בתקשורת ידיעה שלפיה מתנחלים מהר ברכה שברו את רגלו של מג"ד 202 ? עוד בטרם יצאה הודעה רשמית של דובר צה"ל ביחס לאירוע כולו. לפי המידע שהועבר לכתבים, סגרו המתנחלים את "שער הברזל" בכוח על רגלו של חזות במהלך המרדף, וכך גרמו לו לשבר.
אך כל קשר בין העובדות לבין הכותרות היה מקרי ביותר: לא השער גרם לחזות לפגיעה ברגל, אלא הנפילה על האבנים. הנפילה לא נגרמה בשל פעילות המתנחלים, אלא תוך כדי ריצה. גם בהנחה שכל הטענות היו נכונות, לא ברור כיצד ממשיך אדם עם שבר ברגלו לתפקד שעות רבות בפעילות גופנית מאומצת. ובשורה התחתונה ? בבית החולים נקבע שחזות לא סובל משום שבר. גם גורם רפואי צה"לי שבדק את חזות אמר כי מהנפילה הזו לא נגרם לו כל שבר. הגורם העריך כי חזות סבל בעבר משבר בעקבות פציעה ישנה, אך כעת נגרמו לו רק כאבים בברך ללא נזק נלווה.
שעה מאוחר יותר יצאה הודעת דובר צה"ל, שלא כללה בתוכה שום שבר שגרמו המתיישבים. בתחקיר שנערך מאוחר יותר אמר המח"ט לתושבים כי הוא לא הוציא לתקשורת הודעה על גרימת שבר, והוא איננו יודע מה מקור הידיעה.
מעצר אלים במיוחד
סיפורנו עדיין בעיצומו: חזות רץ, ובמרחק מה אחריו כמה תושבים שביקשו לעקוב אחר הנעשה. בעוד חזות ממשיך במרדף, עולה הנער על טנדר שעבר בדרך העפר, והנהג מסיע אותו למקום כלשהו. הטנדר מגיע כשבתוכו רק הנהג לצומת החטיבה, שם הוא נעצר על-ידי המשטרה ומשוחרר תוך זמן קצר. הנער נעלם, וחזות שב בפחי נפש אל השכונה, שם התקבצו בינתיים התושבים בבית משפחת בן שחר.
חזות כבר זעם על התושבים שחסמו את דרכו בהתחלה ומנעו ממנו למעשה לתפוס את הנער. הוא מורה לחיילים ולשוטרים לעצור את כל התושבים שהתכנסו בביתו של בן שחר, בעוון הפרעה למעצר חשוד. ראש החץ מכוון אל מנחם בן שחר עצמו: "הוא כעס במיוחד עלי, טען שאני ארגנתי הכל ולכן הורה לעצור אותי. הוא אמר לחיילים שאני דיברתי בסלולרי כדי לארגן את כל האנשים שיבואו להפריע לו", מספר בן שחר. "אגב, איך הוא יכול לדעת על מה דיברתי? הטענה הזו כל-כך לא מבוססת שהוא לא העז אפילו להעלות אותה בבית המשפט מאוחר יותר".
חזות החל להטיח דברים קשים באנשים, ותושב ששאל אותו לשם מה הוא מכניס את עצמו לכל העסק הזה זכה לשמוע את דעתו האמיתית של חזות: "ובשביל מה אתם גרים פה בכלל?" פנינה נוספת של חזות הושלכה לכיוונו של בן שחר: חזות אחז אותו בחולצתו ובגרונו, ואמר ללא כחל ושרק: "אם היה מותר לנו לעשות לכם מה שאנו עושים לערבים, האירוע הזה היה נגמר מזמן".
בסיום הוויכוח התכנסו בן שחר ושאר התושבים בביתו, וכאמור, הורה חזות לחיילים להיכנס ולעצור את כולם. הם דפקו על הדלת ודרשו מהאנשים לצאת. בן שחר יצא מהבית בכוונה לשתף פעולה עם החיילים, אך הללו תפסו אותו מיד, חבטו בו בחוזקה והשכיבו אותו לארץ. הוא ניסה להתנגד לאזיקתו, ואחד החיילים תפס ברגלו עיקם אותה, וגרם לפציעה חמורה.
"ניסיתי לדבר איתם", משחזר בן שחר. "שאלתי אחד מהם מה הוא רוצה ממני: 'אני הולך איתך, אין צורך לקשור אותי, למה אתה משתולל ככה?2 בסוף הם נרגעו ונתתי להם לקשור אותי". ידיו נכבלו באזיקון מאחורי גבו, אבל בשביל חזות זו לא היתה הגנה מספקת מפני 'מחבל מסוכן' שכמותו: הוא ציווה על החיילים לכסות את עיניו בפלנלית, בדיוק באופן המשמש למעצר מחבלים ומבוקשים. "ישבתי אחר-כך בג'יפ עם שני חיילים. הם אמרו לי כמה הם מצטערים על זה שקשרו אותי כך", מספר בן שחר.
מצור על היישוב
בינתיים הסתגרו שאר התושבים בבית, מחשש לגילויי אלימות נוספים. המג"ד פקד על חייליו לפרוץ גם לבית הזה, והם עשו זאת תוך שבירת התריסים ועקירת החלונות. בינתיים יצאו כולם החוצה, ושישה תושבים נאזקו והוכנסו לניידות.
נשות העצורים התיישבו על כביש הגישה לישוב, במטרה למנוע את יציאת הניידות עם הבעלים מהיישוב. "אל תתחשבו בנשים, אם הן מפריעות ? זו הבעיה שלהן", קבע חזות, ובכך גיבה את חייליו לגרור את הנשים בברוטליות מהכביש, בעוד שתי השוטרות שהיו אמורות לעשות זאת עמדו מן הצד בחוסר מעש.
בשלב זה החליטו בצה"ל לחסום לא רק את כביש הגישה לשכונה הדרומית, אלא את הכביש ליישוב הר ברכה כולו. זאת למרות העובדה שמדובר היה בערב חג ושבת, ומשפחות רבות התעכבו מחוץ ליישוב.
אחד הסיפורים הקשים שייך למשפחת גליק: בתם הקטנה סובלת מפרכוסים, וכדי לעזור לה עליהם לספק לה חמצן טהור ממכשיר המצוי בביתם. הבת החלה לפרכס בעוד צה"ל מעכב אותם בצומת. האב ניסה להמשיך בנסיעה, אך החיילים כיוונו לעברו את נשקם. האב יצא להסביר להם את המצב הרפואי הקריטי, אך החיילים השיבו כי אין אפשרות לעבור ללא אישור המפקד. האב ניסה להתקדם שוב, והנשק כוון לעברו בשנית. האב הנדהם הסתובב בחזרה לצומת, שם עוכב עוד 40 דקות. משפחה נוספת שניסתה להתקרב ליישוב זכתה גם היא לראות את הנשק הצה"לי מכוון אליה, כאילו היתה קבוצת מסתננים משכם.
עצורים בחג
כשהובאו ששת העצורים למשטרת אריאל, נודע להם כי הם מואשמים בהפרעה למעצר חשוד ובזריקת אבנים על רכב פלשתיני. "הם החליטו פשוט לגלגל עלינו הכל", אומר בן שחר. בין שאר הפרות הנהלים באותו מעצר, נקראו השישה לחדר לשם חקירה. בחדר ישב חזות, ובמקום חקירה הוא ביצע בהם מסדר זיהוי חפוז: "הוא הצביע על כל אחד מאיתנו, והאשים כל אחד במעשה מסוים. אמרנו שהוא משקר, אבל הם השתמשו בזה בשביל בית המשפט".
לטענת המשטרה, לא היה זמן מספיק כדי לסיים את נהלי המעצר, ועל כן נשארו חמישה מהם במעצר במהלך החג. בהקשר זה מבקש בן שחר להדגיש מסר חשוב בעיניו: "מעצר זה הרבה יותר כיף ממה שחושבים. זו חוויה נחמדה מהצפוי. היינו יחד בתא, הביאו לנו אוכל בד"ץ. קיימנו את סעודות השבת, תפילות ודברי תורה. הביאו לנו ספרים ולמדנו. היתה אווירה טובה ומצב רוח עלא כיפאק. חשוב לציין שגם הנשים שלנו שלמות מאוד עם כל מה שעשינו, למרות שנאלצו לבלות את החג לבד".
החבלה ברגלו של בן שחר החמירה בליל המעצר, אך הוא סירב להתפנות לבית החולים מפאת קדושת השבת. החובש הדרוזי ניסה להקל על כאביו באמצעות קרח ותחבושת אלסטית, כיוון שהיה חשש לשבר. במוצאי החג שוחררו כולם למעט אחד, לאחר שהשופטת לא גילתה בסיס מספיק בטענות צה"ל.
ביום שני שוחרר העצור האחרון, שגם הראיות-לכאורה נגדו, כאילו סגר את השער על המג"ד, נתגלו כחסרות בסיס. השופטת ציינה בהחלטתה כי לאחר שקראה את חומר העדויות שהציג צה"ל, היא סבורה שסגירת השער לא נועדה לחבל במג"ד אלא רק לחסום את דרכו. בנוסף, לאחר שראתה צילום של השער הרעוע, הפרוץ משני צדדיו, הביעה פליאה כיצד יכול שער שכזה לעצור אדם בדרכו.
בתחקיר שנערך לאחר האירוע יחד עם צה"ל והתושבים, אמר מפקד החטיבה כי הוא יבדוק את נושא הפעלת האלימות במעצרו של בן שחר וקשירת עיניו. לדבריו, קשירת העיניים אינה מעשה תקין במקרה זה. לגבי הפעלת כוח נוסף וגרירת הנשים, אמר המח"ט כי הדברים נתונים לשיקול דעת המפקדים במקום. על חלק מהטענות לא הגיב כלל, ועל אחרות טען כי לא ידע על קיומן.
עם זאת, הדגיש כי הוא ראוה בחומרה רבה את העובדה שמתיישבים מגנים על עבריינים. נציגי היישוב התקוממו על ההאשמות: "אנחנו מוקיעים התנהגויות כאלו באופן ברור. זריקת אבנים על פלשתינים גורמת לנו נזק בכל מובן. רק האמירות הקשות של המג"ד ולקיחת הציוד גרמו לתושבים לעמוד בדרכו. זה לא הופך אותנו למגנים על עבריינים", אומר גורם ביישוב.
"המג"ד השתמש בכוחו בצורה לא מוסרית ולא הוגנת. כשאנו רואים ענישה לא פרופורציונלית, למה שנרצה לשתף פעולה עם הצבא בלכידת עבריינים? הכל התבסס על דיווח מעורפל של פלשתיני, שאותו מקבלים כתורה מסיני, ועל סמך זה משאירים אנשים יומיים במעצר".
כשמג"ד 202, גיא חזות, מתחיל להתעצבן, כדאי לשמור מרחק. דברים לא טובים יכולים לקרות למי שבסביבה. בערב שביעי של פסח הוא החליט לקיים בהידור 'שפוך חמתך', ודווקא על תושבי השכונה הדרומית של הר ברכה. התוצאות: הפצת ידיעה כוזבת בתקשורת כאילו המתנחלים שברו את רגלו של המג"ד, אלימות קשה כלפי מתנחל תוך כדי אזיקתו וקשירת עיניו, והתבטאויות בנוסח: "אם היה מותר לנו לעשות לכם מה שאנו עושים לערבים, האירוע היה נגמר מזמן". בנוסף הורה לחייליו להתעלם ממחאת המתיישבים על גנבת ציודם האישי, ו"להתייחס אליהם כאילו הם אוויר".
האירוע הקפקאי בשכונה הדרומית החל בנער לא מזוהה שזרק אבנים על רכב פלשתיני, והסתיים במעצרם של שישה מתושבי השכונה למשך החג כולו, ונזק ברכוש לכמה מהמבנים הטרומיים שבהם מתגוררות המשפחות. לטובת אלו שאינם מעודכנים, בהם גם התקשורת הישראלית, תפורט כאן השתלשלות העניינים בהתאם לתחקיר שביצעו גורמים בצה"ל ובהר ברכה.
"התושבים הם אוויר"
בבוקר יום שישי, ערב שביעי של פסח, דווח על נער שיידה אבנים לעבר רכב פלשתיני שעמד בצומת החטיבה, סמוך להר ברכה. הנער אינו תושב האזור, ואינו מוכר לאיש מהתושבים. טנדר הסובארו הצהוב שהסיע אותו לצומת המשיך בנסיעה לכיוון היישוב. נהג הטנדר, אף הוא איננו מוכר למתיישבי הסביבה, לא שעה לקריאות החיילים לעצור והמשיך בנסיעה מהירה. הן הנהג והן הנער המיידה נעלמו בלי להותיר עקבות.
הצבא פתח בסריקות, שבמהלכן גילה את הטנדר הריק חונה ליד ביתה של משפחת היזמי בשכונה הדרומית. החיילים החליטו עתה ללכוד את נהג הטנדר שנעלם, והחלו לחפשו בבתי תושבי השכונה, בה מתגוררות 14 משפחות. תחילה פנו לבית משפחת היזמי, שעמד ריק מאחר שבני המשפחה נסעו למשך החג. לאור זאת הורה המג"ד, גיא חזות, לחייליו לפרוץ לבית המשפחה ולאתר את הנהג החשוד.
החיילים פרצו את דלתות הבית בכוח, תוך גרימת נזק לרכוש. בבית לא היה איש, ולכן עזבו כוחות המשטרה את המקום. חזות פיקד על המשך האירוע באופן שגרם להסלמה חמורה: תחילה פקד על חייליו להמשיך בחיפושים בבתי התושבים אחר הנהג.
החיילים פנו לבית משפחת ערוסי, וגם משם לא נשמעה תשובה. משראה חזות שכך הם פני הדברים, הורה לחייליו לפרוץ גם לבית זה ולערוך בו חיפוש. הבית נפרץ, ומתוכו הוחרם ציוד אישי בהוראת המג"ד: ארגזי תחמושת של כיתת הכוננות, וכן כלי עבודה של בעל הבית, רונן ערוסי, שלא נכח במקום.
שכניו של ערוסי נזעקו למראה הגזל לאור יום של חברם, ופתחו בדברים עם החיילים. הם ניסו לברר מדוע מוחרם הציוד הפרטי של ערוסי, אך המג"ד החליט אחרת: "אסור לכם לדבר עם התושבים, הם אוויר", פקד בתקיפות על חייליו.
כאן איבדו התושבים את סבלנותם: "כל זמן שאמרו שהם רק עורכים חיפוש, האווירה בינינו לצה"ל היתה בסדר גמור", אומר מנחם בן שחר, תושב השכונה. "אבל כשהחלו לקחת ציוד, והמג"ד התייחס אלינו בכזה זלזול, החלה אווירה מתוחה". התשובה של חזות הקפיצה את התושבים, וגרמה לצעקות וחילופי דברים קשים בין הצדדים. בן שחר עצמו החל להזעיק תושבים נוספים ולארגן צילומים של פעילות הצבא.
אימת הצילום והתיעוד הרתיעה מעט את החיילים מלפרוץ לבית פעם נוספת, והם פתחו בהליך אישור מסודר לפריצה. בינתיים נפתחה לפתע דלת הבית ומתוכה יצא נער, שפתח בריצה ונמלט מהיישוב. גורמים ביישוב מסבירים כי הם אינם יודעים מי הנער, וכי לא חשדו בו כיוון שבשכונה זו ובגבעות בכלל, טבעי ומקובל שמגיעים עוברי אורח לא מוכרים לבתי המשפחות ומתארחים אצלן.
השבר שלא היה
אך בעיני המג"ד סומן הנער הזה כמטרה, והוא פתח אישית במרדף רגלי אחרי הנמלט. כמה מהתושבים, שכעסו על התנהלותו של המג"ד בכל האירוע, החליטו לשבש במשהו את תכניותיו ונעמדו בדרכו כשניסה לרוץ בעקבות הנער. הוא העיף אותם לצדדים ורץ אחרי הנער הישר דרך דיר העזים שבפאתי השכונה.
דיר העזים היה תחום על-ידי שער קדמי ושער אחורי, שנבנו בצורה רעועה למדי מגדר רשת בגובה 1.2 מטרים. מטרת השערים היא לחסום את העזים, ולכן הם אינם מאסיביים, ואף על פי כן דאג חזות להפוך את השער האחורי למסמר האירוע: הנער ברח דרך אותו שער, וחזות עבר בו ממש אחריו. השער שהתנדנד גרם לשפשוף קל בידו של חזות. הוא המשיך לרוץ על שביל החצץ בעקבות הנער, ואז נתקל באחת האבנים ומעד. כתוצאה מהנפילה נחבל חזות בברכו, אך האדרנלין הרב שהכניסה בו הפעולה, כפי שמעידים חיילים, אפשר לו להמשיך בריצה ובפעילות זמן רב לאחר שנפל.
בתום האירוע לא היסס חזות לעשות שימוש מרבי בפגיעות שספג במהלך המרדף: בערך בזמן שבו נסע להיבדק בבית החולים התפרסמה בתקשורת ידיעה שלפיה מתנחלים מהר ברכה שברו את רגלו של מג"ד 202 ? עוד בטרם יצאה הודעה רשמית של דובר צה"ל ביחס לאירוע כולו. לפי המידע שהועבר לכתבים, סגרו המתנחלים את "שער הברזל" בכוח על רגלו של חזות במהלך המרדף, וכך גרמו לו לשבר.
אך כל קשר בין העובדות לבין הכותרות היה מקרי ביותר: לא השער גרם לחזות לפגיעה ברגל, אלא הנפילה על האבנים. הנפילה לא נגרמה בשל פעילות המתנחלים, אלא תוך כדי ריצה. גם בהנחה שכל הטענות היו נכונות, לא ברור כיצד ממשיך אדם עם שבר ברגלו לתפקד שעות רבות בפעילות גופנית מאומצת. ובשורה התחתונה ? בבית החולים נקבע שחזות לא סובל משום שבר. גם גורם רפואי צה"לי שבדק את חזות אמר כי מהנפילה הזו לא נגרם לו כל שבר. הגורם העריך כי חזות סבל בעבר משבר בעקבות פציעה ישנה, אך כעת נגרמו לו רק כאבים בברך ללא נזק נלווה.
שעה מאוחר יותר יצאה הודעת דובר צה"ל, שלא כללה בתוכה שום שבר שגרמו המתיישבים. בתחקיר שנערך מאוחר יותר אמר המח"ט לתושבים כי הוא לא הוציא לתקשורת הודעה על גרימת שבר, והוא איננו יודע מה מקור הידיעה.
מעצר אלים במיוחד
סיפורנו עדיין בעיצומו: חזות רץ, ובמרחק מה אחריו כמה תושבים שביקשו לעקוב אחר הנעשה. בעוד חזות ממשיך במרדף, עולה הנער על טנדר שעבר בדרך העפר, והנהג מסיע אותו למקום כלשהו. הטנדר מגיע כשבתוכו רק הנהג לצומת החטיבה, שם הוא נעצר על-ידי המשטרה ומשוחרר תוך זמן קצר. הנער נעלם, וחזות שב בפחי נפש אל השכונה, שם התקבצו בינתיים התושבים בבית משפחת בן שחר.
חזות כבר זעם על התושבים שחסמו את דרכו בהתחלה ומנעו ממנו למעשה לתפוס את הנער. הוא מורה לחיילים ולשוטרים לעצור את כל התושבים שהתכנסו בביתו של בן שחר, בעוון הפרעה למעצר חשוד. ראש החץ מכוון אל מנחם בן שחר עצמו: "הוא כעס במיוחד עלי, טען שאני ארגנתי הכל ולכן הורה לעצור אותי. הוא אמר לחיילים שאני דיברתי בסלולרי כדי לארגן את כל האנשים שיבואו להפריע לו", מספר בן שחר. "אגב, איך הוא יכול לדעת על מה דיברתי? הטענה הזו כל-כך לא מבוססת שהוא לא העז אפילו להעלות אותה בבית המשפט מאוחר יותר".
חזות החל להטיח דברים קשים באנשים, ותושב ששאל אותו לשם מה הוא מכניס את עצמו לכל העסק הזה זכה לשמוע את דעתו האמיתית של חזות: "ובשביל מה אתם גרים פה בכלל?" פנינה נוספת של חזות הושלכה לכיוונו של בן שחר: חזות אחז אותו בחולצתו ובגרונו, ואמר ללא כחל ושרק: "אם היה מותר לנו לעשות לכם מה שאנו עושים לערבים, האירוע הזה היה נגמר מזמן".
בסיום הוויכוח התכנסו בן שחר ושאר התושבים בביתו, וכאמור, הורה חזות לחיילים להיכנס ולעצור את כולם. הם דפקו על הדלת ודרשו מהאנשים לצאת. בן שחר יצא מהבית בכוונה לשתף פעולה עם החיילים, אך הללו תפסו אותו מיד, חבטו בו בחוזקה והשכיבו אותו לארץ. הוא ניסה להתנגד לאזיקתו, ואחד החיילים תפס ברגלו עיקם אותה, וגרם לפציעה חמורה.
"ניסיתי לדבר איתם", משחזר בן שחר. "שאלתי אחד מהם מה הוא רוצה ממני: 'אני הולך איתך, אין צורך לקשור אותי, למה אתה משתולל ככה?2 בסוף הם נרגעו ונתתי להם לקשור אותי". ידיו נכבלו באזיקון מאחורי גבו, אבל בשביל חזות זו לא היתה הגנה מספקת מפני 'מחבל מסוכן' שכמותו: הוא ציווה על החיילים לכסות את עיניו בפלנלית, בדיוק באופן המשמש למעצר מחבלים ומבוקשים. "ישבתי אחר-כך בג'יפ עם שני חיילים. הם אמרו לי כמה הם מצטערים על זה שקשרו אותי כך", מספר בן שחר.
מצור על היישוב
בינתיים הסתגרו שאר התושבים בבית, מחשש לגילויי אלימות נוספים. המג"ד פקד על חייליו לפרוץ גם לבית הזה, והם עשו זאת תוך שבירת התריסים ועקירת החלונות. בינתיים יצאו כולם החוצה, ושישה תושבים נאזקו והוכנסו לניידות.
נשות העצורים התיישבו על כביש הגישה לישוב, במטרה למנוע את יציאת הניידות עם הבעלים מהיישוב. "אל תתחשבו בנשים, אם הן מפריעות ? זו הבעיה שלהן", קבע חזות, ובכך גיבה את חייליו לגרור את הנשים בברוטליות מהכביש, בעוד שתי השוטרות שהיו אמורות לעשות זאת עמדו מן הצד בחוסר מעש.
בשלב זה החליטו בצה"ל לחסום לא רק את כביש הגישה לשכונה הדרומית, אלא את הכביש ליישוב הר ברכה כולו. זאת למרות העובדה שמדובר היה בערב חג ושבת, ומשפחות רבות התעכבו מחוץ ליישוב.
אחד הסיפורים הקשים שייך למשפחת גליק: בתם הקטנה סובלת מפרכוסים, וכדי לעזור לה עליהם לספק לה חמצן טהור ממכשיר המצוי בביתם. הבת החלה לפרכס בעוד צה"ל מעכב אותם בצומת. האב ניסה להמשיך בנסיעה, אך החיילים כיוונו לעברו את נשקם. האב יצא להסביר להם את המצב הרפואי הקריטי, אך החיילים השיבו כי אין אפשרות לעבור ללא אישור המפקד. האב ניסה להתקדם שוב, והנשק כוון לעברו בשנית. האב הנדהם הסתובב בחזרה לצומת, שם עוכב עוד 40 דקות. משפחה נוספת שניסתה להתקרב ליישוב זכתה גם היא לראות את הנשק הצה"לי מכוון אליה, כאילו היתה קבוצת מסתננים משכם.
עצורים בחג
כשהובאו ששת העצורים למשטרת אריאל, נודע להם כי הם מואשמים בהפרעה למעצר חשוד ובזריקת אבנים על רכב פלשתיני. "הם החליטו פשוט לגלגל עלינו הכל", אומר בן שחר. בין שאר הפרות הנהלים באותו מעצר, נקראו השישה לחדר לשם חקירה. בחדר ישב חזות, ובמקום חקירה הוא ביצע בהם מסדר זיהוי חפוז: "הוא הצביע על כל אחד מאיתנו, והאשים כל אחד במעשה מסוים. אמרנו שהוא משקר, אבל הם השתמשו בזה בשביל בית המשפט".
לטענת המשטרה, לא היה זמן מספיק כדי לסיים את נהלי המעצר, ועל כן נשארו חמישה מהם במעצר במהלך החג. בהקשר זה מבקש בן שחר להדגיש מסר חשוב בעיניו: "מעצר זה הרבה יותר כיף ממה שחושבים. זו חוויה נחמדה מהצפוי. היינו יחד בתא, הביאו לנו אוכל בד"ץ. קיימנו את סעודות השבת, תפילות ודברי תורה. הביאו לנו ספרים ולמדנו. היתה אווירה טובה ומצב רוח עלא כיפאק. חשוב לציין שגם הנשים שלנו שלמות מאוד עם כל מה שעשינו, למרות שנאלצו לבלות את החג לבד".
החבלה ברגלו של בן שחר החמירה בליל המעצר, אך הוא סירב להתפנות לבית החולים מפאת קדושת השבת. החובש הדרוזי ניסה להקל על כאביו באמצעות קרח ותחבושת אלסטית, כיוון שהיה חשש לשבר. במוצאי החג שוחררו כולם למעט אחד, לאחר שהשופטת לא גילתה בסיס מספיק בטענות צה"ל.
ביום שני שוחרר העצור האחרון, שגם הראיות-לכאורה נגדו, כאילו סגר את השער על המג"ד, נתגלו כחסרות בסיס. השופטת ציינה בהחלטתה כי לאחר שקראה את חומר העדויות שהציג צה"ל, היא סבורה שסגירת השער לא נועדה לחבל במג"ד אלא רק לחסום את דרכו. בנוסף, לאחר שראתה צילום של השער הרעוע, הפרוץ משני צדדיו, הביעה פליאה כיצד יכול שער שכזה לעצור אדם בדרכו.
בתחקיר שנערך לאחר האירוע יחד עם צה"ל והתושבים, אמר מפקד החטיבה כי הוא יבדוק את נושא הפעלת האלימות במעצרו של בן שחר וקשירת עיניו. לדבריו, קשירת העיניים אינה מעשה תקין במקרה זה. לגבי הפעלת כוח נוסף וגרירת הנשים, אמר המח"ט כי הדברים נתונים לשיקול דעת המפקדים במקום. על חלק מהטענות לא הגיב כלל, ועל אחרות טען כי לא ידע על קיומן.
עם זאת, הדגיש כי הוא ראוה בחומרה רבה את העובדה שמתיישבים מגנים על עבריינים. נציגי היישוב התקוממו על ההאשמות: "אנחנו מוקיעים התנהגויות כאלו באופן ברור. זריקת אבנים על פלשתינים גורמת לנו נזק בכל מובן. רק האמירות הקשות של המג"ד ולקיחת הציוד גרמו לתושבים לעמוד בדרכו. זה לא הופך אותנו למגנים על עבריינים", אומר גורם ביישוב.
"המג"ד השתמש בכוחו בצורה לא מוסרית ולא הוגנת. כשאנו רואים ענישה לא פרופורציונלית, למה שנרצה לשתף פעולה עם הצבא בלכידת עבריינים? הכל התבסס על דיווח מעורפל של פלשתיני, שאותו מקבלים כתורה מסיני, ועל סמך זה משאירים אנשים יומיים במעצר".