מגמתה של ההתנפלות התקשורתית

שאלה: מדוע כבוד הרב כתב בטור הקודם בשבחם של נערי הגבעות ולא גינה את התנהגותם הרעה? דווקא עתה, שאנו שומעים על התנהגותם הרעה כלפי חיילי צה"ל ושוטרים, היה צריך לגנותם ולא לשבחם!


ראשי הצבא שנכשלו בניהול המלחמה נגד האויב הערבי, יחד עם ראשי המשטרה שנכשלו בהשלטת ביטחון ברחבי הארץ, נעשו גיבורים כלפי יהודים יקרים, שמקום מגוריהם לא הוסדר רשמית רק בגלל שיקולים פוליטיים. לכן צריך עתה לדבר בשבחם של נערי הגבעות היקרים, שמוסרים עצמם למען יישוב הארץ והפרחת השממה. אם יש גם ביקורת צריך לאומרה, אבל בשום פנים לא בתקשורת
תשובה: אתה שומע לאחרונה על התנהגותם "הרעה" מפני שיש כעת לתקשורת מגמה להשחיר את פניהם של המתנחלים ביהודה ושומרון ולבודדם משאר נאמני ארץ ישראל, וזאת כדי שראשי מערכת הביטחון והמשטרה יוכלו לשסות בהם את חייליהם, לנהוג כלפיהם באכזריות, לעוצרם ולעוות את משפטם. אם התקשורת לא תעסוק בהשמצתם, החיילים והשוטרים עלולים לסרב להכות אותם באכזריות. ואם יכו, הציבור יתרעם.

התברר שמדיניות 'תג המחיר' יעילה ביותר, ומערכת 'הביטחון' עושה הכול כדי לשוברה. לשם כך הם מפיצים עלילות על המתנחלים, לשם כך הם יוזמים מבצעי הרס וגירוש במקומות שבהם יוכלו לארגן פרובוקציות. במקרה זה, האינטרס הקבוע של התשקורת העוינת מתחבר יפה למגמתם של ראשי מערכת הביטחון.

ראשי הצבא שנכשלו בניהול המלחמה נגד האויב הערבי, יחד עם ראשי המשטרה שנכשלו בהשלטת ביטחון ברחבי הארץ, נעשו גיבורים כלפי יהודים יקרים, שמקום מגוריהם לא הוסדר רשמית רק בגלל שיקולים פוליטיים.

לכן צריך עתה לדבר בשבחם של נערי הגבעות היקרים, שמוסרים עצמם למען יישוב הארץ והפרחת השממה. אם יש גם ביקורת צריך לאומרה, אבל בשום פנים לא בתקשורת. אמירתה בתקשורת לא מתקנת דבר, ורק מוסיפה שמן למדורת השנאה כלפי המתנחלים.

לצערנו, ראשי הציבור אינם מביעים מספיק סולידריות כלפי מתיישבי הגבעות. יותר חשוב להם למצוא חן בעיני התשקורת, לרקוד לפניהם 'מה יפית'. זה כמובן משפיע לרעה על מעמדה של ההתיישבות כולה. אותם מנהיגים חושבים שבזה שהם מגנים את 'נערי הגבעות' הם מצילים את ההתיישבות, ובאמת הם נותנים בזה כוח בידי שונאיהם להחריב את בתיהם ולהופכם לפליטים בארצם.

דווקא עכשיו צריך שיהיה ברור לראשי כל המערכות כי הרס חוות פדרמן, והאלימות הנפשעת שהופעלה שם, מקוממות ומכאיבות. משפחת פדרמן היקרה וכל נערי הגבעות הם שליחי עם ישראל לדורותיו העוסקים ביישוב הארץ. ואם יש איזה עסקנים וחנפנים שמגנים אותם עתה, אין הם מייצגים את הציבור אלא את רצונם הפרטי למצוא חן בעיני השליטים בזרועות הביטחון ובתקשורת.

תגובה מאברך

שלום רב, אני אברך מירושלים. ראשית ברצוני להודות לרב...

ברצוני להתייחס לרעיון שהרב העלה בגיליון פרשת לך לך להחרים מפרסמים שמפרסמים בגופי תקשורת עוינים. יש יתרון חשוב בהחרמה עקיפה כזו מאשר בהחרמה ישירה של גופי התקשורת, משום שחלק חשוב מציבור הנאמנים לארץ ישראל לא צורך ממילא את "מוצרי" התקשורת (טלוויזיה ועיתונות) מסיבות נוספות (ביטול תורה, צניעות, רדידות וכו'). ציבור זה לא יכול להחרים את התקשורת, שאינה נצרכת לו בלאו הכי, אבל בהחלט יכול להחרים את החברות המפרסמות.

עם זאת, לצורך כך נדרש גוף שידווח לציבור על החברות שראוי להחרימם, משום שהציבור לא מודע למי מפרסם איפה ומתי. כמו כן, אם יהיה גוף שירכז זאת הוא יוכל לנהל את המו"מ מול המפרסמים על הפסקת התמיכה בגוף התקשורת בתמורה להסרת החרם...

נקודה שנייה. הרב הזכיר בהמשך המאמר הצעות להגדלת קצבאות הילדים לציבור היהודי לא בדרך ישירה. וזאת לעומת דרישתה של תנועת ש"ס להעלות את קצבאות הילדים של משפחות ברוכות ילדים, כאשר בפועל רוב התקציבים יגיעו למשפחות ערביות.

ברצוני להציע דרך נוספת שנראית לי פחות בוטה אם כי יותר מסורבלת. אפשר להתנות שקצבאות הילדים לא ישולמו לכיס של המקבל, אלא לחשבון מיוחד שממנו יותר להוציא את הכסף רק לתשלום חשבונות בטוח לאומי, ארנונה, קופת חולים וכד'. מחשבון זה גם יותרו הליכי גביה מזורזים מהחייבים לגופים אלו.

ידוע שאחוז גביית הארנונה מהאוכלוסייה הערבית הוא נמוך ביותר (כמדומני כ-30%) שמושלם ברובו לעיריות על ידי "מענקי איזון" מהמדינה, וגם בשאר התחומים ניתן להניח שיש חובות גדולים שאוכלוסייה זו לא משלמת. לכן תקנה כזו תגדיל את התקציב החודשי של המשפחות היהודיות, שממילא משלמות, ולגבי רוב האוכלוסייה הערבית היא תקטין את החובות אבל לא תוסיף כסף.

השאלה כלפי תנועת ש"ס

שאלה: כבוד הרב טוען כלפי תנועת ש"ס, שבדרישתה להגדיל את קצבאות הילדים למשפחות ברוכות ילדים היא פועלת לחיזוק הציבור הערבי. והלא יש להניח שכבוד הרב עובדיה יוסף שליט"א ושרי ש"ס יודעים מה שהם עושים. ומן הסתם יש להם סיבות טובות לדרישה להגדלת תקציבי משפחות ברוכות ילדים למרות שרוב התקציבים יגיעו למשפחות ערביות.

תשובה: כפי שכתבתי בפעם הקודמת, להערכתי כבוד מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א אינו מודע לפרטי הדרישות והשלכותיהן. ולפי מה שתנועת ש"ס מציגה את הדברים, היא פועלת למען ילדי ישראל. ולא הובאו לפניו המספרים המדויקים, שבפועל רוב התקציב שש"ס דורשת יגיע למשפחות ערביות, מפני שרוב המשפחות ברוכות הילדים הן ערביות.
וגם אם כדבריך שכבוד הרב יודע את הפרטים, הלא מותר וראוי לשאול, כדרכה של תורה, מדוע לדעתו נכון שתנועת ש"ס תפעל למען תמרוץ המשפחות הערביות. וכפי שמרן הרב יודע לבאר באופן נפלא סוגיות סבוכות, כך יבאר את דעתו בנושא זה. האם אין בזה משום "לא תחנם"? האם אין לחשוש שהדבר יחזק את אויבינו?

והרי יש אפשרויות לפעול באופן שהתקציבים יגיעו ליהודים, כגון להאריך את תקופת קבלת תקציבי הילדים עד לגיל 21 עבור כל ילד המקבל צו גיוס, ואז הגדלת התקציב היתה מגיעה רק למשפחות יהודיות ודרוזיות התומכות במדינת ישראל כמדינת היהודים.

וכיוון שהסוגיה ציבורית, ראוי שגם הדרישה להסבר תהיה פומבית. וכל עוד אין הסבר מניח את הדעת, קרוב לוודאי שכבוד הרב אינו מודע לפרטי הדרישות והשלכותיהן. וייתכן שאף שרי ש"ס עצמם לא התעמקו בדברים, ואינם מודעים לכך שרוב כספי התקציבים שהם דורשים עבור משפחות ברוכות ילדים יגיעו לערבים. אגב, גם במפלגות אחרות קורים דברים כאלה. למשל, נציגים של המפד"ל תמכו בחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" בלי לשים לב שחוק זה יהיה היסוד לפגיעה באופייה היהודי של מדינת ישראל.

שאלה על התנועה המאוחדת של הציונות הדתית

ככלל כל איחוד מבורך, אולם נדמה שהמתאחדים שכחו קבוצה של יהודים אידיאליסטים, דתיים וציונים, שבבחירות הקודמות הצביעה למען תנועת 'חזית יהודית', שבראשה עמדו ברוך מרזל ופרופ' ישראל חנוקוגלו. בבחירות הקודמות קיבלה 'חזית יהודית' כ-25.000 קולות, ויש לשער שאילו היה ברור שתנועה זו תעבור את אחוז החסימה, היתה מקבלת הרבה יותר קולות. כלומר מדובר בציבור שמסוגל להכניס לפחות חבר כנסת אחד. זהו ציבור נמרץ, מסור ביותר לתורה, לעם ולארץ, שאם יפעל יחד עם שאר חלקי הציבור הדתי לאומי, יוכל לתרום רבות, ואם יופרד מכלל הציבור הדתי לאומי, החיסרון בציבור הדתי לאומי יורגש מאוד. ישנה תחושה ששלושים הנכבדים שהתמנו לסדר את רשימת המועמדים לא ישכילו לכלול את הציבור היקר הזה באחדות, וחבל.

כדי ליצור אחדות מוכרחים לקבל פשרות. אף אחד לא יגשים את מלא שאיפותיו, אבל בזכות חיבור הכוחות, כל אחד יצליח להגשים יותר את שאיפותיו מאשר אילו היה פועל לבדו. לשם כך כל צד צריך להסכים לוותר על כמה עקרונות שפחות חשובים לו, כדי שחבריו יתמכו בעקרונות שחשובים לו יותר.

אם ישנה נכונות לכלול יהודים שתמכו בגירוש היהודים מגוש קטיף, כל עוד הם שייכים לערכים הכלליים של הציונות הדתית, לא ברור מדוע לא תהיה נכונות לכלול את אנשי "חזית יהודית".

אמירת הקרבנות והקטורת לפני שחרית

שאלה: האם חובה לומר קורבנות בכל יום לפני התפילה? והאם יש בזה הבדל בין מנהגי ספרדים לאשכנזים?

תשובה: נהגו ישראל לקרוא בכל בוקר לפני התפילה את פרשת התמיד. ואמנם אין על כך תקנת חכמים, ולכן אין אמירתה נחשבת לחובה גמורה. מכל מקום, כיוון שמנהג אמירת פרשת התמיד מבוסס על דברי חז"ל בתלמוד (תענית כז, ב; מגילה לא, ב), ואף תקנו את זמן תפילת שחרית כנגד תמיד של שחר (ברכות כו, ב), לפיכך נהגו ישראל לומר את פרשת התמיד בכל יום עד שאמירתה נקבעה כחובה.

וכן נכון לומר בכל יום לפני התפילה את פרשת הקטורת, שאף היא היתה מוקטרת בכל יום, ובזוהר (ויקהל ריח, ב) שיבחו מאוד את האומרה בכל יום. וגם מי שממהר, ראוי שישתדל לומר לכל הפחות את פרשת התמיד ופסוקי הקטורת. אולם אין חובה לומר את שאר הפרשיות והתפילות המודפסות בסדר הקרבנות. כלומר, אמירת פסוקי קרבן התמיד ופסוקי הקטורת חשובים כחובה, ואילו שאר הפרקים והתפילות, כולל המשניות והברייתות על הקטורת - רשות.

סדר העדיפויות בין פסוקי דזמרה וקרבנות

שאלה: מי שנמצא במצב שאם יאמר את פסוקי הקרבנות לא יאמר את כל פסוקי דזמרה, מה עדיף שיעשה?

תשובה: רק אמירת 'ברוך שאמר' ששת פרקי 'הללויה' וברכת 'ישתבח' קודמים לפסוקי הקרבנות והקטורת, מפני שהם נתקנו על ידי חז"ל, ואף תקנו להם ברכות. אבל שאר הפרקים שאומרים בפסוקי דזמרה, כגון 'הודו', 'מזמור שיר חנוכת הבית', שנתקנו על ידי הסבוראים והגאונים, פחות חשובים מאמירת פסוקי הקרבנות והקטורת.