הרב יעקב חורב חזר בתשובה פעמיים – תחילה כחילוני ואומן תורות לחימה שהפך לאברך שקדן בישיבה ליטאית ירושלמית, ולאחר מכן עזב את העולם החרדי לטובת הלב שגילה בתורת הרב קוק | הוא עזב את מצפה יריחו והשתקע בבית שאן, שם הקים מרכז תורני המשרת את בני העיר וקיבוצי הסביבה הצמאים ליהדות | את השיעור הפופולרי שלו הוא מעביר לעשרות משתתפים בפיצריה המקומית, ומתכוון להקים בית מדרש בו ילמדו אומנויות לחימה בסדר צהריים
מדי בוקר, הרב יעקב חורב משכים קום ויוצא להתעמל במכנסיים קצרים ונעלי ספורט. הוא גומא מרחקים ארוכים בריצה, לאחר מכן טובל במעיין, ומגיע לתפילת שחרית בישיבת ההסדר בבית שאן, בה הוא משמש כר"מ. בשעות הצהריים מתאמן הרב באומנויות לחימה. בתחילה הרימו הבחורים בישיבה גבה. "הם ניגשו אלי ושאלו בתמיהה: 'הרב, אתה רב, אתה פוסק הלכה, זה לא מתאים'. הם לא הבינו איך זה מסתדר ביחד. זו גישה שאני נתקל בה שוב ושוב", אומר הרב חורב. "בקרב רבים, בנוער החילוני וגם בנוער הדתי, קיימת דיכוטומיה בין התורה והחיים. הם לא מחברים בין העולמות. מבחינתם, אני רב, ולכן אני צריך לשבת בבית המדרש ולא לצאת משם. אבל אני מסביר להם שיש דרכים רבות לעבוד את השם. אם, לדוגמה, אדם צופה בתוכנית של 'נשיונל ג'יאוגרפיק' ומתחבר ליפי הבריאה, מתפעל מהפרטים הקטנים ביקום ומקבל על ידי זה יראת שמיים - פשוט לי שזו תורה. דרך כך הוא מתחבר לבורא עולם. אני מאמין שעובד השם אמיתי, גם ברגע שהוא סוגר את הספר - הוא יפגוש את ריבונו של עולם".
גלדיאטור מודרני
בנעוריו, הרב יעקב חורב (37) עדיין לא פגש בריבונו של עולם. הוא נולד וגדל למשפחה חילונית בשכונת שערי צדק הירושלמית. "גדלתי בבית מרוקאי", הוא אומר. "ליהדות ולמסורת אולי היה קצת מקום בבית, אבל כבר כנער הרגשתי שזה לא מסתדר לי, ללכת בליל שבת לבית הכנסת ומיד אחר כך לשבת בסלון ולצפות בסרט ערבי. הרגשתי שיש כאן משהו לא נכון, איזה זיוף. כשהקשיתי על ההורים שלי, הם ענו לי בפשטות 'ככה אנחנו עושים, וזהו', אבל לי זה צרם. לא הסכמתי לחיות ככה". חורב הנער, אשר סירב להשלים עם ה'גם וגם', בחר לנטוש כל סממן דתי. "זרקתי הכל. לא בית כנסת, לא כשרות, לא שבת, לא קידוש... כלום. מטבעי אני לא אוהב חצאי אמיתות ולכן אם יש חצי אמת אז מבחינתי אין כלום", אומר חורב. "להורים שלי זה מאוד הפריע. לאבא ספרדי זה מאוד כואב אם הבן שלו לא הולך איתו לבית הכנסת, אבל אני מצידי התנתקתי לגמרי מהעולם הדתי".
את לימודי התיכון סיים חורב בהצלחה במכללת אורט בגבעת רם בירושלים. בתקופת לימודיו בתיכון, הוא מעיד על עצמו, היה 'עוף מוזר'. "האמת, לא הייתי בן אדם סופר חברותי, הייתי די סוליסט. הייתי מתבודד שעות בטבע. דמות לירית כזאת. מגדל חיות, מציפור דרור עם כנף שבורה שמצאתי בדרך ועד לנחשים ועקרבים. אמא שלי לא ידעה מה לעשות איתי", הוא מחייך. מגיל צעיר התמחה באומנויות לחימה. "התחלתי להתאמן בסביבות כיתה א'. המאמן שלי הוא אורן קוז'יק, אדם בעל אישיות מיוחדת שהשפיע רבות על חיי. במרוצת השנים למדתי והתקדמתי בתחום. התמחיתי בשיטות שונות: קרטה, איגרוף תאילנדי, קרב מגע ועוד". גם כשבגר המשיך להתאמן ולהתמקצע ואף השתתף בתחרויות בינלאומיות. "השתתפתי בקרבות משולבים. זה סוג של קרבות שבראייה לאחור אני מצטער מאוד שלקחתי בהם חלק", הוא אומר בכנות. "מדובר בתחרויות שהן מעין הגלדיאטור של העידן המודרני. אלו קרבות מגע מלא, וכשאני אומר 'מגע מלא' אני מתכוון בדיוק לזה. שברתי צלעות ואף, מתחתי גידים ושרירים ועוד. ממש רגע לפני שגמרתי בדעתי ללכת על כל הקופה, התחיל אצלי תהליך החזרה בתשובה, מה שלדעתי היה פשוט הצלה משמיים. אותם קרבות הם כמאמר הכוזרי 'כוונתך רצויה אך מעשיך אינם רצויים'. מבחינתי, במבט לאחור, הקרבות האלו היו מאוד לא רצויים".
בצבא שירת ביחידה מובחרת. "גדלתי במשפחה שמחוברת מאוד למערכת הביטחון. אבי היה במסגרות ביטחוניות, דודיי חבלני משטרה, אחי שחר ספדה משמש כיום כסמח"ט חברון. השירות בצבא היה לי מאוד ברור וטבעי". הספקות בנוגע למהות חייו החלו לצוץ עוד במהלך שירותו הצבאי, והם הלכו והתעצמו. "התחילו אצלי שאלות כשנה לפני שהשתחררתי מהצבא. שאלתי את עצמי, 'מה המשמעות?', חיפשתי אמת". עם השחרור מהצבא פתח חורב ב'מסע אישי לחיפוש האמת', כהגדרתו, אלא שאת המסע החל דווקא בשדות זרים. "באחד הימים הסתובבתי בעיר העתיקה בירושלים ופגשתי נזיר נחמד. התחלתי לשוחח איתו על הנצרות. דיברנו די הרבה זמן ואז הוא הביא לי את הספר של הברית החדשה. הגעתי הביתה והתחלתי לקרוא בעיון במשך שעות. פשוט צללתי לתוכו".
במשך שמונה חודשים למד חורב את הברית החדשה לעומק. "תוך כדי לימוד גיליתי המון עיוותים. נתקלתי בפסוקים מהתורה שצוטטו עם שינויים מהמקור; הם הפכו משמעויות, שינו ניקוד, החליפו מילים רק כדי להצדיק את התיאוריות שלהם". חורב היקשה שוב ושוב על הנזיר, וכשהרגיש שהתשובות אינן מספקות אותו הבין כי עליו להמשיך במסעו במקום אחר. "משם עברתי לקוראן", מספר חורב. "כל כך רציתי לקבל תשובות, עד שבאתי ממקום מאוד פתוח. קניתי קוראן מתורגם ולמדתי אותו, בתקווה שאולי שם אמצא איזו אמת גדולה. די מהר ראיתי שבניגוד לברית החדשה, בקוראן אין שום קו, אין שום סדר ואין היגיון. כל נביא מביא את דבריו בלי שיהיה להם קשר כלשהו לאחרים. הבנתי שהאסלאם הוא ממש לא מה שאני מחפש".
ללמוד אל"ף בי"ת ברש"י
כשנוכח לראות, לאחר מספר שבועות של עיון ולימוד, כי באסלאם לא ימצא את מבוקשו - פנה לחכמות המזרח. שם התחבר מיד
"החניתי את האופנוע בחוץ ונכנסתי לישיבה. אני לא אשכח לעולם איך התיישבתי שם בשיעור גמרא ולא הבנתי כלום. הם למדו בדיוק את המסכת הכי מסובכת שקיימת, בבא בתרא פרק 'חזקת הבתים'. ישבתי והקשבתי בלי להבין מילה" 
למסרים ולתכנים וחש כי סוף סוף מצא את מקומו הרוחני. "למדתי במכללת רידמן עיסוי רפואי ונחשפתי לעולם שלם ומרתק של תורות המזרח. פשוט בלעתי ספרים. מדיטציות, יוגה ומה לא. מאוד התחברתי לזה, בפרט שאומנויות הלחימה הסתדרו נפלא עם זה". בשלב מסוים החליט חורב לנסוע למספר שנים למנזר שאולין בסין. המנזר העתיק הינו בית מדרש לאומנויות לחימה, וחורב קיווה להשתלב במקום. אולם כשבישר למאמנו האישי אורן על תוכניותיו, ניסה זה להניאו מכך. "גם אחרי הצבא המשכתי להגיע למאמן כדי להתאמן. אורן חזר בתשובה והפך לחסיד ברסלב, אבל זה לא הפריע לי. סיפרתי לו על התוכניות שלי לנסוע למנזר בסין. הוא כנראה חשש שאלך לאיבוד במזרח ואמר לי בעדינות, 'לפני שאתה מרחיק עד לסין, כדאי שתבדוק קודם את מה שיש לך כאן מתחת לאף'. הוא הציע לי להגיע לישיבה בה הוא לומד. אורן הכיר לי את הרב זאב חיים ליפשיץ, יהודי ליטאי מהגבעה הצרפתית. אדם שאני חייב לו הכל", אומר חורב.
לישיבה הגיע חורב לראשונה עם שיער גולש וללא כיפה. "החניתי את האופנוע בחוץ ונכנסתי לישיבה. אני לא אשכח לעולם איך התיישבתי שם בשיעור גמרא ולא הבנתי כלום. הם למדו בדיוק את המסכת הכי מסובכת שקיימת, בבא בתרא פרק 'חזקת הבתים'. זו חתיכת גמרא, ואני אז לא ידעתי אפילו כתב רש"י. ישבתי והקשבתי בלי להבין מילה".
בסיום השיעור הוזמן חורב לחדרו של הרב ליפשיץ. "התלבטתי אם בכלל להיכנס אליו, כי כמה שנים לפני כן פניתי לרב מחזיר בתשובה שאמר לי 'תעזוב את כל השטויות האלו של תורת יוון ותלמד תורה'. אני לא הייתי מוכן לוותר על אומנות הלחימה והחוויה הזו נטעה בי תחושה שחרדי הוא אדם שפורש מהחיים. לחדר של הרב נכנסתי רק מתוך סקרנות".
על אף הסתייגותו, השיחה עם הרב התארכה מעל למצופה. "התרשמתי מהאישיות שלו. ראיתי אדם חרדי מבוגר ששולט בתחומים רבים כמו פיזיולוגיה, ספרות, מדעים. הופתעתי. בדיעבד אני מבין שזה מה שמשך אותי בו. אמרתי לו מיד, 'אני לא מתכוון להפסיק עם אומנויות הלחימה', והוא ענה לי בשלווה 'אתה לא צריך לעזוב שום דבר, רק תכניס לתוך זה קדושה'. התשובה הזו מצאה חן בעיניי והתחלתי להגיע לשיעורים".
הגעת לישיבה ללא שום ידע בסיסי, כיצד השלמת את הפער?
"אני טיפוס עקשן. הצבתי לעצמי יעד ודבקתי במשימה. ביקשתי מאיזה בחור שילמד אותי אל"ף בי"ת בכתב רש"י. במשך שעות ישבתי עם הדף צמוד לגמרא ופירשתי אות אות. עד היום אני שומר את הגמרא ההיא עם כל הקשקושים שלי בפנים. כשפעם הבן שלי יתלונן בפניי 'אבא, קשה לי ללמוד', אני אפנה אותו לעיין בספר הזה".
המאבק על הכיפה
כמה חודשים לאחר אותו מפגש ראשוני עם עולם התורה, צעד חורב לאיטו במדרחוב בירושלים. שערו הגולש, העגילים שענד בשתי אזניו, מעיל העור האופנתי והאופנוע הכבד שלצידו לא העידו על המתחולל בקרבו. שאלות על משמעות ודרך הלכו והתגברו.
"במבט חיצוני אומנות לחימה היא רק הפעלת כוח פיזי, איזה אגרוף ובעיטה, אבל למעשה יש בזה כלים להסתכלות עמוקה פנימה. אתה לומד על היכולות שלך, הן הפיזיות והן המנטליות. אתה לומד להכיר את עצמך על כל החולשות והכוחות שבך" המחשבות בנוגע לעתידו לא נתנו מנוח. הוא פסע מהורהר, כשלפתע עמד מלכת. הוא הכניס את ידו בהחלטיות לכיסו, שלף מתוכו את הכיפה המקופלת והניחה בהתרגשות על ראשו. כשהכיפה מונחת על ראשו הוא צעד, נרגש, מספר צעדים, אולם אז חש במאבק פנימי רוגש בתוכו. "זה היה ממש כמו בסרטים המצוירים של מלחמה בין טוב לרע", משחזר חורב. "הרגשתי מין דחף פנימי לשים את הכיפה על הראש, כשאני בהחלט קולט את כל ההשלכות של צעד כזה. ואז מצד אחד קפץ 'המלאך הטוב' שחיזק וגיבה את המעשה, ומצד שני קפץ 'השטן עם הקלשון' וממש ניסה לעורר בי ספקות. 'השתגעת, בשביל מה אתה צריך את זה?', 'מה רע לך בחיים?'. זה הידהד לי בראש בכל הכוח. 'אתה לא נורמלי, אתה רוצה להפסיק לחיות?'" המחשבות המשיכו לנקר במוחו. "ממש דיברתי עם עצמי. ניסיתי להבין מה עלי לעשות. זה היה מתיש. אני זוכר את עצמי מזיע, פיזית. התיישבתי על הספסל הקרוב, ובמשך רבע שעה ניהלתי מלחמה על החיים". לבסוף, כשהוא שלם עם החלטתו, נעמד חורב זקוף והכיפה על ראשו. "באותו הרגע סגרתי פרק בחיי, ופתחתי בחיים חדשים. היה לי ברור שמעכשיו חיי עומדים להשתנות".
ואכן, כבר למחרת הסתפר חורב, מכר את אופנועו ונכנס ללמוד באוהלה של תורה. הוא התמיד בלימודו והשתלב באחת הישיבות הליטאיות הנחשבות ביותר. במהלך השנים אף קיבל סמיכה לרבנות. "למדתי המון. נהניתי מכל רגע". במקביל ללימודיו בישיבה, התפרנס חורב כמאמן בני נוער באומנויות לחימה וכמטפל בשיאצו. "התחתנתי בשידוך. גרנו שנה בקריית יובל ואז עברנו למצפה יריחו". לא מהלך כל כך טבעי עבור חרדי, אני מקשה, אך חורב מדגיש כי דווקא ההטרוגניות ביישוב היא שקסמה לו. "הרבגוניות האנושית הזו מחייה אותי. כי אלו החיים האמיתיים. כמובן שהמשכתי ללמוד בישיבה בירושלים".
תריסר שנים למד בישיבה, עד שביום קיץ אחד הגיע חורב לבית הכנסת במצפה יריחו. בשולחן לפניו הבחין ביהודי מבוגר אשר ניצל את הזמן שבין תפילת מנחה לערבית לקריאת מזמורי תהילים. "הדבר הראשון שעבר לי בראש היה 'איזה עם הארץ'. באותה שנייה הזדעזעתי מעצמי. 'איך אתה מסוגל להגיד ככה על יהודי שאומר תהילים? כנראה משהו בתורה שלך פגום'. הרגשתי שמשהו בדרך שלי לא נכון, ואם אני מחפש אמת זה דורש ממני בדק בית רציני".
מזועזע ממחשבתו המזלזלת, גזר על עצמו בראש ובראשונה להתעמק במשך שלושה חודשים אך ורק בלימוד תהילים. "החלטתי לא ללמוד שום דבר אחר, לא גמרא ולא מוסר, רק תהילים". בד בבד עשה חורב חושבים עם עצמו. "התבודדתי במשך שעות. נכון, הערכתי את הרבנים מהישיבה, את שיטת הלימוד, אבל היה לי ברור שאם אני מסוגל לומר על יהודי 'עם הארץ' אז אולי אני מדבר הרבה על עם ישראל, אבל בתכל'ס אני רחוק ממנו. יותר מזה: הרגשתי שהתנתקתי גם מעצמי. הדבר המרכזי אצלי זה הלב, ובלימוד בישיבה, כנראה בלי משים, הראש הפך למרכזי".
חורב חש אמנם בעל חוב לעולם הליטאי, שהקנה לו את אהבת התורה, אך יחד עם זאת הרגיש כי "השיטה הליטאית שמעצימה את השכל היא למעשה זו שהרחיקה אותי מעם ישראל. השכל, הלמדנות, הפלפול - זה בראש, אבל איפה הלב?" הוא שאל. "כמובן שהייתי צריך את השנים האלו כדי לבסס אצלי את הכבוד לתורה, את חדוות הלימוד ואת הכבוד לתלמידי חכמים, אבל יחד עם זאת, יש פתגם סיני שאומר 'יש מאמן שנמצא איתך כל החיים, ויש מאמן שנמצא איתך רק כברת דרך'. הרגשתי שהגעתי לשלב שבו עלי לחפש 'מאמן' חדש שילווה אותי לכל החיים".
מגנט לבני נוער
באותה תקופה למד הרב חורב פסיקה במראות ודיני הלכות טהרה אצל הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה. חורב נשבה בקסמו. "ראיתי יהודי שהוא חתיכת 'לב'. הרב בורשטיין לא היה שיפוטי כלפי בני אדם. הוא אהב וכיבד את כולם. זה כנראה ההבדל בין תורה של אש לתורה של מים, ואני בחרתי בלב שלם בתורה הזו".
"בעל חנות הפיצה הציע 'אולי תביא כמה בחורים מהישיבה, תלמדו תורה ואני אממן לכם חלק מהפיצות'. הוא רצה ברכה לעסק. החלטתי להרים את הכפפה וללמוד לא עם הבחורים שלנו מהישיבה, אלא עם חבר'ה מתחזקים מהעיר"
האם המעבר מהעולם החרדי-ליטאי לתורת הרב קוק היה עבורך יותר קל מהחזרה בתשובה הראשונה?
"רבי נחמן אומר שהתשובה השנייה היא קשה הרבה יותר מהתשובה הראשונה. ללכת עם האמת הפנימית היה לי פשוט, אבל העבודה העצמית היתה יותר קשה בשבילי. אחרי שנים בעולם הליטאי, שהוא מאוד תקיף, חותך, שחור לבן, כבר התרגלתי לדרך חשיבה מסוימת. אחרי שתים עשרה שנים הייתי צריך לעבור מתורה ליטאית לתורה של הרב קוק, מתורה שהיא חותכת מאוד, תורה של אש, לתורה מורכבת, מכילה, עדינה, של מים. זה לא קל. כי האש היתה בי והייתי צריך להתרגל לדיבור ולחשיבה של מים. זו היתה אנטיתזה מוחלטת למה שהתרגלתי, אבל ידעתי שזו הדרך הנכונה בשבילי".
למעשה, הפנית עורף לעולם שבנה אותך?
"האדם צריך להיות נאמן לקב"ה ולא לרבנים שלו. הפרידה היתה לי קשה, אבל הייתי שלם לגמרי עם המעבר הזה".
על אף הפצרות חבריו ורבניו, עזב הרב חורב את לימודיו בישיבה הירושלמית והצטרף לכולל של הרב שבתי סבתו במצפה יריחו. "איזה יהודי מדהים. זכיתי להכיר תלמידי חכמים שלא נופלים מהרבנים החרדים לא בלימוד ולא ביראת שמיים", הוא מציין בהערכה. בישיבה החדשה ביסס את דרכו עוד מספר שנים. בנוסף, במשך חמש שנים לימד הרב חורב אומנויות לחימה במכון הגמילה 'רטורנו' וסייע לבני נוער בתהליך השיקום.
כפוסק בענייני טהרת המשפחה, נשלח על ידי ראש מכון פוע"ה הרב בורשטיין צפונה לבית שאן, כדי לתת מענה באזור זה. חורב השתלב כפוסק הלכה למשפחות במקום וכר"מ בישיבת ההסדר בעיר, אולם במקביל החל פועל לקירוב לבבות בקרב בני הנוער בבית שאן והקיבוצים. "הנוער מתמגנט אליו", מעיד הרב יאיר ביתרון, ר"מ בישיבת ההסדר וחבר קרוב. "הרבה מאלו שנמצאים אצלו בחוגים של אומנויות לחימה מעידים שבכל פעם שהם באים לחוג, הם מרגישים כאילו הם בשיעור מסילת ישרים. הוא עזר להרבה מאוד חבר'ה". אומנות לחימה טומנת בחובה תרומה אדירה לאדם, מנמק בצניעות הרב חורב. "במבט חיצוני אומנות לחימה היא רק הפעלת כוח פיזי, איזה אגרוף ובעיטה, אבל למעשה יש בזה כלים להסתכלות עמוקה פנימה. אתה לומד על היכולות שלך, הן הפיזיות והן המנטליות. אתה לומד להכיר את עצמך על כל החולשות והכוחות שבך. זה מאוד בונה ומחזק את האדם".
זה למעלה מחצי שנה מעביר הרב חורב שיעורי אמונה ופרשת שבוע בחנות פיצה מקומית בבית שאן. השיעור הייחודי מוקדש לבני נוער מקומיים, דתיים וחילונים כאחד. "הצימאון בצפון לקודש הוא גדול מאוד", הוא מסביר. "השיעור בפיצריה נמשך שעות על גבי שעות. חצי מהשיעור הוא לימוד מובנה באמונה ופרשת שבוע, והחצי השני - שאלות פתוחות ביהדות, שהחבר'ה מעלים. השיעור נמשך עד שבעל הפיצריה מזכיר לנו 'יאללה צריך לסגור'".
היוזמה לשיעור החלה לפני חצי שנה. "בעל חנות הפיצה הציע 'אולי תביא כמה בחורים מהישיבה, תלמדו תורה ואני אממן לכם חלק מהפיצות'. הוא רצה ברכה לעסק. החלטתי להרים את הכפפה וללמוד לא עם הבחורים שלנו מהישיבה, אלא עם חבר'ה מתחזקים מהעיר".
יחד עם ר"מ נוסף מהישיבה, הרב יאיר ביתרון, פירסמו השניים במקומות שונים בעיר על השיעור המיוחד. כעבור חודש וחצי הצטרפו כבר למעלה מ-30 צעירים, ומאז השיעור הולך וגדל עד שהמקום צר מלהכיל. "הגענו למצב שלא היו כיסאות ובעל העסק שם בחוץ מסך גדול ורמקולים". את עלות הפיצות, אגב, מממנים חורב וביתרון מכיסם הפרטי. "הנוער מבקש ללמוד, אז אנחנו נמנע ממנו?".
במקביל, מעבירים הרבנים חורב וביתרון שיעורי תורה בכמה קיבוצים באזור. "נרקם קשר חם עם מספר קיבוצים ולקראת החגים אנחנו מגיעים לשם ולומדים במשותף. יום הכיפורים, חנוכה, ט"ו בשבט. יש היענות מרשימה מצד הקיבוצניקים".
ביניים: בית מדרש בתוך תיכון
שני החברים, אשר חשו כי חרף מאמציהם הכבירים אין הקומץ משביע את הארי, התלבטו כיצד עליהם לנהוג. הם פנו להתייעצות עם הרב דב ביגון, ראש מכון מאיר. "נפגשנו עם הרב ביגון כבר סמכא וביקשנו ממנו עצה להמשך הדרך. בפגישה הוא הראה לנו מכתב שקיבל בדיוק באותו שבוע מאישה מקיבוץ מעגן בעמק הירדן. במכתב היא שאלה 'איפה עולם התורה?' וקבלה על כך שבצפון יש ריק ושממה רוחנית. היא ממש מתחננת שיוקם בית מדרש, שבו יהיה אפשר לשמוע שיעורים וחוגי בית". הרב ביגון הקריא את המכתב ובסיימו דפק על השולחן וקרא: "חברים, זה מה שעליכם לעשות. תקימו בבית שאן בית מדרש".
לאחר חודשים של התייעצויות ובחינת האפשרויות עם גורמים שונים, החליטו חורב וביתרון שלא יוכלו להשיב ריקם את הצימאון המורגש בשטח. הם הקימו את מכון 'התחדשות', המהווה קורת גג לפעילויות בקיבוצים, לחוגים לבני הנוער בבית שאן והסביבה, להשתלמויות מורים ועוד. "המכון מהווה כתובת 'מודיעין' עבור כל אדם מאזור הצפון שמחפש רוחניות ורוצה להתקרב למקורות".
אולם גולת הכותרת של הפרויקט, אליבא דהרב חורב, הוא בית המדרש 'פשט' שהוקם תחת חסות המכון. בית המדרש עתיד להיפתח, על פי התוכניות, כבר בשנת הלימודים הקרובה. "בגדול, המסלול מיועד לבחורים שמחפשים דרך בעבודת השם, או 'לעשות שולם' עם ריבונו של עולם. התוכנית מיועדת לבוגרי י"ב, בוגרי צבא וסטודנטים מכל הארץ ואנחנו מקווים להעניק בבית המדרש תורה המחוברת לחיים, למלא את החיים במשמעות", מסביר חורב. "בהתחלה נעסוק בעיקר בלימוד אמונה מעמיק ויסודי. זה הבסיס. החבר'ה הצעירים שלנו מחפשים את הדרך להתחבר לנשמה שלהם. לצערי, היום הנוער מרגיש שבשביל להיות 'דוס' הוא צריך להפסיק לחיות. מבחינתו להיות תורני זה להיות פרוש, מנותק, אז בשביל מה הוא צריך את זה?" לאור סיפור חייו הפרטי וחיבורו המיוחד לבני הנעורים, מרגיש הרב חורב שהוא מבין יותר את נפשם. "מהמפגש שלי עם הנוער אני רואה שהוא רוצה משהו גדול יותר, פנימי יותר. הוא לא מסתפק רק בסיסמאות. "מה שגורם לנוער היום להתרחק זו המחשבה שהתורה מנותקת מהחיים. לכן, אני חושב שהתפקיד שלי כרב הוא לא ללמד אותו עוד דף גמרא, אלא קודם כל לנסות לכוון אותו לדרך התורה, להראות לו את הדרך האישית שלו בעבודת השם. בדור הזה לכולם יש את אותה שאלה: 'מה הדרך שלי בעבודת השם?', בדגש על 'הדרך שלי'.
"אני שואל לפעמים חבר'ה דתיים 'למה אתם לומדים תורה?' והם לא תמיד יודעים לענות, כשלמעשה כל לימוד התורה מטרתו להידבק בהשם. ולכן במקום להעביר לבחור רק ידע יבש, התפקיד הוא לחבר אותו לריבונו של עולם. להראות לו את הדרך ולהפוך את התורה שלו לחלק אינטגרלי מהחיים. הדור הזה מתחנן שנראה לו את הדרך".
הרב זלמן מלמד, עמו נפגשו כדי לקבל את ברכת הדרך, הגדיר לדבריהם את המהלך כ'מהפכה שעם ישראל זקוק לו'. מיקומו המיוחד של בית המדרש בתוך מבנה התיכון המקיף בבית שאן גם הוא חלק מהבשורה. "בקמפוס יש למעלה מ-1000 תלמידי תיכון דתיים וחילונים. בית המדרש ימוקם בקומה השנייה של המקיף".
בתל אביב זה לא היה קורה...
הרב חורב מחייך. "בבית שאן אנשים לא איבדו את החום הטבעי והכבוד לתורה ולמסורת. אני מאמין שברגע שיהיה שם בית מדרש זה יקרין גם על התלמידים במקיף".
ומה עם אומנויות לחימה? אני שואלת. "בוודאי", משיב הרב חורב. "כחלק מתהליך בניית הגוף והנפש, התלמידים ילמדו כל יום בסדר צהריים אומנויות לחימה. מבחינתי לא מדובר בביטול תורה, כי זה לא לימוד של עוד אגרוף או עוד מכה, אלא לימוד להתמודד עם עצמך. יש התייחסות לראייה פנימית וזה כלי נפלא לעבוד את השם ולתקן מידות".
לסיכום מצהיר הרב חורב כי מטרת בית המדרש איננה 'להוציא תלמידי חכמים' אלא בראש ובראשונה להיות עובדי השם. "אני מקווה להפוך את הבחורים לבני אדם יותר שלמים עם עצמם ועם הבורא. אני מייחל לכך שגם כאשר הם יסגרו את ספר הקודש או את דף הגמרא, הם יפגשו את ריבונו של עולם בכל מקום ובכל מעשיהם, דרך אומנות לחימה, חקלאות, תרומה לנזקקים ועוד".