העיתונאי והפובליצסט חיים לוינסון (הארץ) מתייחס לתמורות שעוברות על עולם העיתונות הגולש מהדפוס לאתרים ומהם לרשתות החברתיות.

"העיתונות משתנה כמו שהעולם משתנה", הוא אומר. "כשהייתי ילד בשנות התשעים, סבתא שלי הייתה גרה באמריקה ודיברנו איתה פעם בשבוע ואימא שלי הייתה צועקת 'תסגור תסגור' כי דקות השיחה לאמריקה היו מאוד יקרות. היום הסבתא עולה מולך בווידאו ובכל שעה אם לא שלחת תמונה של הנכד כבר חושבים שקרה משהו. העולם משתנה".

כמי שנחשב לכוכב טוויטר, אומר לוינסון כי מדובר בכלי משלים למכלול ערוצי תקשורת החוברים זה לזה. "לא כל דבר מעניין לעיתון, אבל אם יש ציבור שמעניין אותו לשמוע אנקדוטות קטנות הפוליטיקה, למה לא? היום אני יכול לתת שרשורים בטוויטר על מה שמעניין אותי".

אז איך הוא מכריע מה יגיע לטוויטר ומה לטור בעיתון? "פעם שוטטתי בגנזך המדינה ומצאתי מכתב ברכה שכתב גנדי לנתניהו לרגל הולדת בנו אבנר. הוא כתב לו 'מזל טוב' ו'לגרש את הערבים'. צייצתי את זה בטוויטר, אבל חשבתי שאולי יכעסו עלי בעיתון, למה לא נתי להם את זה ואמרתי שמהר אמחק ואשאל אם זה מעניין את העורך. מחקתי, הוא רצה את הידיעה והיא הפכה לנקראת ביותר באותו שבוע... לפעמים לא יודעים. בשבוע שעבר כתבתי משהו על הבחירות וכעסו עליי בעיתון למה לא נתתי להם את זה. אמרתי להם שאמרתי את הכול בפודקסט של העיתון. הרבה פעמים אני פשוט שואל את העורכים למה זה מתאים".

לשאלת השולטים בטוויטר, הימין והשמאל, אומר לוינסון כי "ימנים נותנים הרבה יותר לייקים ועושים הרבה יותר שיתופים מאשר שמאלנים. כשאני רואה ציוץ שלי שמצליח בימין כמו ציוצי ביקורת על בנט כשהיה ראש ממשלה, פתאום 3000 לייקים ו-150 שיתופים ואני אומר שזה לא ציוץ כזה מבריק ואני רואה 70,000 צפיות, שזה לא כל כך הרבה. לעומת זאת ציוצים שמאליים זוכים ל-150 אלף צפיות אבל מספר הלייקים נמוך יותר. בעיקר ביביסטים משתפים אבל זה לא מגדיל את הקהל, אז אני לא יודע להגיד אם יש יותר ימין או שמאל".

לטעמו ולהערכתו גם אם הטוויטר ימות יקומו פלטפורמות חברתיות אחרות במקומו. לוינסון רואה בטוויטר רשת ברנז'אית המותאמת לאליטות כלכליות וחברתיות לעומת רשתות אחרות וככזו היא אינה משמשת לפלטפורמת מכירות "ואם היא תמות יבוא משהו אחר".