כל ימיו חלם משה וינשטוק, איש חינוך ויושב ראש המזכירות הפדגוגית לשעבר במשרד החינוך, להיות סופר, אבל רק בזכות שנת הצינון הוא הצליח להגשים את החלום. כך נוצר ספרו החדש 'שפת התהומות' שעוסק במפגשים רבים בין אנשים שונים שמולידים ספר חינוכי שזכה להצלחה גדולה. כעת, לקראת העבודה על הספר השני, הגיע וינשטוק לאולפן ערוץ 7 לספר על הספר ומה שעומד מאחוריו.
"האמת שמגיל מאוד מאוד קטן חלמתי להיות סופר" מספר וינשטוק. "כשהייתי בכיתה ג' או ד' הייתי קורא מתחת לשמיכה אחרי כיבוי אורות עם פנס, והרבה שנים חלמתי להיות סופר. אבל תמיד היו דברים. הייתי מורה, הייתי מנהל, חינכתי וכשעזבתי את משרד החינוך הייתה לי שנת צינון ואמרתי נלך על החלום. ננסה ונראה איך זה עובד, אם זה יפעל, יגע באנשים ואם נצליח ליצור עלילה. האמת, זאת הייתה אחת החוויות אולי הכי חזקות בחיים שלי"
כאמור, הספר החדש עוסק בהמון מפגשים שונים בין עולמות, כאשר בפועל הרעיון היה לעסוק רק בשני עולמות ספציפיים. "האמת היא שלא בניתי עלילה. הרעיון היה שבחור בשם איתן חוזר למשק של ההורים שלו במושב חילוני בהרי ירושלים , ופוגש נערה חרדיה שאמא שלו אימצה, ולראות האם אפשר לחבר את העולמות האלה. ככה חשבתי כשהתחלתי והעלילה הלכה והסתבכה, והתקדמה למחוזות אחרים לגמרי" מספר וינשטוק.
את העלילה מספר וינשטוק, הוא בנה יחד עם חבר. "כל בוקר היינו נפגשים ואומרים לאן זה ילך, ומה יקרה. אבל היום, גם מהתגובות אבל גם תוך כדי, בעצם מה שאני מגלה ומה שראיתי תוך כדי זה, שנהיה סיפור על אב ובנו, עם סיפור מאוד מאוד רציני בין דורות. קשר בין אב ובנו, קשר בין הבן איתן לבין הנערה החרדית תמר, וגם החברים שלו. יש פה 5 או 6 דמויות שכל אחת מובילה לאיזשהו משהו, והיא עולם שלם, והשאלה האם היא יכולה לראות את התהומות של הדמות השנייה. זאת השאלה שעומדת בבסיס כל הספר".
"האם האב יכול לראות את התהומות של הבן שלו. האם איתן יכול לראות את התהומות של החברה שלו תמר. האם תמר יכולה היתה להבין את התהומות של העולם שעומדים מולה. צריך להגיד גם שהספר, שלא רק נקרא שפת התהומות, הוא גם רובו מתחולל על שפה של תהום בנחל חבר. בסופו של דבר אני חושב שהטבע והאדם מתחברים, ובעצם מערכות היחסים מתגלות ונחשפות שם" מספר וינשטוק.
לדבריו, "כל הדמויות יש להם הכרעות. האמא הכריעה הכרעה מאוד דרמטית בין הילדה הפגועה שלה לבין איתן הילד השני. האבא היה צריך להכריע בין חבר שלו לבין הבן שלו. הבן היה צריך להכריע בין למלא את הפקודות, ולהחליט בשבריר שנייה את מה שהוא עשה או לא. וגם תמר הבחורה החרדיה צריכה להכריע בין העולם החרדי לבין העולם החילוני או בניסיון לשלב אותם. בעצם יש פה שאלה של הכרעות של חיים".
"אני חושב שהספר הוא ספר של ריפוי" אומר וינשטוק. "הוא ספר שכמו שאמר דני סגל באחת ההשקות שאם נתבונן לתהום של השני ונדבר בשפת התהומות שלנו ושלו, יכול לקרות שם משהו אחר, ויכול להיות ריפוי. אני חושב שבסוף לא כוונתי לשם אבל בסופו של דבר יכול להיות ריפוי. והשאלה האם הריפוי הזה יקרה, וזה גם סופו של הספר. יש שם איזה קטע שאני מאוד אוהב בספר שאומר כולנו שרוטים שרוטים מהחיים. כל אחד יש לו את השריטה שלו".
"יש התמודדויות שונות לכל אדם והשאלה הגדולה היא איך אנחנו מתמודדים. אחת השאלות של הספר היא איך אנחנו מתמודדים עם כל מיני הכרעות שעשינו בחיים. יש גם כל מיני טיפים שונים של התמודדויות. יש את רוני ממחנה יהודה שאומר ההתמודדות שלי היא כזאת. יש את איתן מהמושב שאומר ההתמודדות שלי היא כזאת, ויש את המרב מקרית מסטררוף שאומרת ההתמודדות שלי היא אחרת לגמרי. אבל יש פה הצעות שונות להתמודדות" הוא מוסיף.
זה אומנם ספרו הראשון של וינשטוק, אבל התגובות החמות גרמו לו להתחיל לחשוב על הספר הבא. "אני יוצא לשבוע עכשיו להתחיל לחשוב על הספר הבא. אני מקווה שאצליח. גם את הספר הזה לא תכננתי, ואני אפילו לא יודע על מה אכתוב, אבל יש לי רעיון לדמות. אני יוצא לכמה ימים לאיזשהו מקום שאני חושב שהוא יכול להיות העטיפה, האזור של הספר הבא, ואולי בסוף זה ילך למקומות אחרים לגמרי. אני לא מכוון, אני מקווה".
