לאחרונה קראנו בשבת: "ושפטתי, בין איש ובין ריעהו; והודעתי את-חוקי הא-להים, ואת-תורותיו" (שמ' יח, טז) ומאידך במשנה-תורה נאמר: "צדק צדק, תרדף-למען תחיה וירשת את-הארץ, אשר ה' אלוהיך נותן לך" (דב' טז, כ) משה רבנו הנחה עיקרון משפט זה המורה על מערכת שלימה הפועלת על פי צדק ואמת. כל אדם שכלי וישר מבין שהעם ראוי וצריך לקבל משפט צדק.
מן המתבקש שהאדם בחברה הישראלית ישאף וישקיע את מירב מאמציו להיות דובר צדק ורודף צדק. ומיותר לציין שכל אחד מאיתנו רוצה שינהגו עימו במידת הצדק. או כפי שפירש רבי סעדיה גאון על פסוק זה: "ורדוף הצדק המוחלט". כלומר, שעל האדם לשאוף ולרדוף אחר הצדק האבסולוטי שלא ניתן לערעור. בהתאם לכך נראה שהציבור יתייחס לבתי הדין מתוך אמון וצדק, שהרי בתי הדין מונחים על פי דין צדק – דין תורה.
נראה לומר שהצדק עבורנו הוא לא רק צורך המחייב בחברה מתוקנת, אלא הוא ערך בעל משמעות גבוה. לכן התורה מנחה את הדיינים "צדק צדק תרדף" (דב' טז, כ).
אחת השאלות הידועות על פסוק זה היא: מדוע יש כפילות בפסוק? האם בעם ישראל שבו יש בתי דין, וישנו ציווי מן התורה לא ברור מאליו חשיבות הדבר, מדוע כפל פעמיים? אם התורה מדגישה זאת כנראה יש משמעות לדבר.
אחת התשובות לשאלה זו היא, שעלינו לחתור לצדק באופן תמידי. התורה מדגישה לדיין ובימינו לכל איש ציבור בעל השפעה (כגון: חבר כנסת, ראשי ערים, מנהלים וכיוצ"ב) שגם אם במחשבתך הגעת לפסק הדין, הרי עליך תמיד להמשיך ולחקור כדי שהצדק שלך יהיה המדוייק עם הנשפט. ולכן נאמר בהמשך הפסוק: "למען תחיה וירשת את-הארץ, אשר ה' אלוהיך נותן לך" (דב' טז, כ) החיים דורשים מאיתנו לחתור לצדק ולדבוק במטרה העילאית - בחירה בחיים. כלומר, במקרה בו הדיין יראה שהדין נוטה לדין מוות הרי שעל הדיין להמשיך ולראות כיצד הוא ממתיק את הדין ולא שופט לחומרה. וכבר נאמר על כך במשנה מסכת מכות א, י: "סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חובלנית רבי אליעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הן מרבין שופכי דמים בישראל". ובמדרש תנאים כבר הובא: "ושפטו את העם משפט צדק – שיהיו מכריעין לזכות לא לחובה". ובעל "השפת אמת" הדגיש עניין זה בפירושו שגם אם אדם משיג מעט צדק ואמת, צריך הוא להתאמץ שלא יחדל מלהוסיף ולרדוף עוד אחר האמת, להגיע לשלמות גבוהה יותר. זהו שנאמר "צדק צדק תרדף" – לאחר שאדם הגיע לצדק, עליו לרדוף להגיע למדרגה גבוהה יותר בצדק. ולא בכדי יתרו הציע למשה רבנו עוד לפני קבלת התורה שעליו להנהיג את עם ישראל במשפט על מנת לבנות חברה מתוקנת והנהגה נכונה: "ושפטו את-העם, בכל-עת, והיה כל-הדבר הגדול יביאו אליך, וכל-הדבר הקטון ישפטו-הם; והקל, מעליך, ונשאו, איתך" (שמ' יח, כב), ובספר דברים התורה מדגישה לא רק משפט של אומות העולם, אלא משפט צדק מוחלט.
היבט נוסף ניתן לראות מן הפן החינוכי. ניתן לומר שמשה מנסה להעביר מסר של חינוך בכפילות המילה "צדק". הצדק מוביל אותנו לשאיפה אליה אנו כמהים ומייחלים תמיד. וכבר כתב הרה"ג ד"ר רצון ערוסי שליט"א בספרו "צדק צדק תרדף": "בשבילנו הצדק הוא חינוך". התורה כופלת, כדי לומר לנו שצדק לא מוטל רק על הדיין בבית הדין, אלא חשוב לא פחות אל בעלי הדין. ישנה חובה חינוכית על כל אדם באשר הוא לדאוג לכך שהוא עצמו, משפחתו, תלמידיו וכל הסובבים אותו ילכו וינהיגו את עצמם בדרך היושר והצדק.
בשנת תש"ח – קום המדינה, מייסדי המדינה לא ראו עין בעין את עניין משפט התורה והתעלמו ממנו כליל. הגרי"א הרצוג זצ"ל סבו של נשיא מדינתנו שהיה הרב הראשי לישראל ראה זאת בחומרה וכתב:
"כמעט שלא היה יכול לעלות על הדעת של שום יהודי דתי שהמדינה היהודית תעזוב מקור מים חיים, את תורתנו הקדושה, לחצוב לה בורות נשברים, לסגל לה חוקים ומשפטים של עם אחר. הלא זו היתה מהפכה איומה בפנים, וחילול ה' נורא מבחוץ! זה היה בבחינת נתינת גט כריתות ח"ו לתורת ישראל" (הגרי"א הרצוג על משפט התורה).
המצב כיום על פי החוק הוא שבתי הדין לממונות בארץ ישראל כפופים למערכת המשפט של המדינה שהרי הם קיבלו היתר שפיטה מהחוק הישראלי, כך שיש סמכות לדיינים בבית הדין לשפוט אך על פי הכללים שהונחו להם, וסיכם עניין זה השופט אלון בבג"ץ 323/81:
"בתי הדין הרבניים שואבים את סמכות שיפוטם, מבחינת המערכת המשפטית של המדינה, מחוק המדינה, אשר העניק להם סמכות זו. הסמכות שהוענקה לבתי הדין הרבניים לפי חוקי המדינה היא לדון – בעניינים שנמסרו לסמכות שיפוטם – על פי המשפט שלפיו דן בית הדין הרבני, היינו המשפט העברי, פרט למקרה שמצויה הוראת חוק מיוחדת המופנית אל בית הדין הרבני והקובעת מפורשות כי על בית הדין הרבני לדון לפי הוראת חוק זו... מתעלם בית הדין מהורת חוק מפורשת המופנית אליו, נתון הוא לביקורת בית המשפט הגבוה לצדק... משום חריגה מסמכות".
בימינו בתי המשפט נמצאים בעומס כבד של משפטים שטרם נפסק דינם, דבר העלול גם להשפיע על מהלך השיפוט התקין. כפי שפורסם לפני כשנתיים בשבוע של ט"ו בשבט תשפ"א בעיתון 'ישראל היום': "חשיפה - מקלות בגל גלי הצדק". וכן את מאמרו של חיים שיין: "חוסר השקיפות של מערכת המשפט - קר פורה לסרבול וכשלים", מר חיים שיין כתב במאמרו: "[...] בהקשר זה הפתרון צריך להיות משולב: חינוכי – להרגיל מגיל הגן לפתור סכסוכים בדרכי שלום: ומערכתי – להוסיף תקנים למערכת המשפט ולגרום להעברת סכסוכים ופשרות, לגישורים ולבתי דין לממונות". ולכן נראה כי הרפורמה המשפטית מגיעה להעביר מסר ברור של חיזוק הסדר המשפטי בישראל, אך אל לנו לשכוח שראוי לחזק את בתי הדין לממונות שנותנים מענה לציבורים שלימים הנשמעים לקול התורה. ודבר מעין זה תומך במערכת המשפט הכללית. וכן נראה כי יש לקיים דיון ממשלתי ולדאוג למימון ותקצוב הוגן להקמת בתי דין נוספים ולמשרות של דיינים כפי שמצהירים נבחרי ציבור בכנסת הנוכחית.
יש לציין את הכנסים העולמיים למשפט התורה שמתקיימים מידי שנה בעמותות וארגונים שונים. כתוצאה מקיומם של כנסים עולמיים אלו הולכים ונוסדים ברחבי הארץ ובתפוצות בתי דין לדיני ממונות, אשר דנים בסכסוכים משפטיים שונים מכוח חוק הבוררות, על פי המשפט העברי, דבר התורם תרומה גדולה מאוד לחברה בישראל, ומצילים את בעלי הדין מפני העומס האדיר שקיים במערכת המשפט הכללי, בכך שמציעים להם מסגרות יעילות ומהירות, בתי הדין לדיני ממונות. ומכשירים את משפט התורה להיות משפט אקטואלי ומודרני שנוהג הלכה למעשה.
הגמרא בבבא בתרא כבר ציינה: "אמר רבי ישמעאל: הרוצה שיחכים - יעסוק בדיני ממונות". נראה כי אם ברצוננו להטמיע את החוט המשולש: ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל זה חייב להיות מופנם בקרב העם היהודי כבר מגיל הנעורים, ואף ראוי להכניס זאת לתוך משרד החינוך בצורה מובנת ומתאימה לכל גיל על פי רמתם. חברה דתית ציונית צריכה להציב לעצמה יעדים ברורים בענייני הוראת משפטנו הלאומית – משפט התורה. ואם הדור הצעיר לא ידע ולא יבין את חשיבות המוסד השיפוטי המתדיין על פי דין תורה – מה יהיה לעתיד?! ולכן חשוב שבכל שלב בחיים מנער ועד זקן ילמדו, יחכימו ויתדיינו על פי משפט עברי. עתה מובן מדוע בימינו רבנים ראשיים ורבני ערים מחזקים את כלל הזרמים להקים בכל קהילה יהודית מוסד שיפוטי מודרני לדיני ממונות הדן על פי דין תורה, והינו מאוד מרכזי בחיי בתורתנו ובאומתנו.
יוצא אפוא, כך היא דרכה של תורה, לחנך ולהשריש את עולם הערכים של התורה בדגש על דיני התורה ומשפטיה לילדינו, וראוי שגם דייני ומשפטני הדור ירדפו צדק בבחינת "צדק צדק תרדף" ובכך וודאי כי נגיע לרפורמה שתיצור הפיכה יהודית עניינית.