כשאבשלום אשל, בוגר המחלקה לאנימציה באקדמיה בצלאל, החליט שנמאס לו להעביר את ימיו מול המחשב, הוא בחר להחליף את המדיום של אנימציה ווידאו בשני מדיומים עתיקים וטכנובוקים: בובנאות וקליגרפה. ולא סתם קליגרפיה - כתיבת סת"ם.

"כתיבת סת"ם לוקחת אותי למקום של שקט, ריכוז, חוקים ברורים ושחור ולבן" הוא מספר, "והבובות אל הצד האחר המשתולל, הצבעוני והלא חינוכי". אשל, אב לשישה שחי ויוצר בעין כרם, הוא גם פסל ומוזיקאי, שמגדיר סיפורי מעשיות כחומר הגלם על הפלטה שלו, אבל מעל הכל הוא ירושלמי.

"אין פה בכלל שאלה, כי אם יש סיכוי לעולם המסוכסך שלנו לשנות כיוון ולהפוך למקום ראוי, אז המהפכה תתחיל פה. אני מרגיש שהעשייה האמיתית היא כאן, שהכל נדחס לכאן בכל הכוח".

"ירושלים - טבורו של עולם, צפיפות של תפילות, של חלומות, המון עבר והרבה תקווה. ועל הכל מונח קרום עדין ושברירי של הווה נברוטי, עם פוטנציאל התלקחות מטריד. כי זה המקום עם הקליפה הכי עבה וקוצנית, ולכן בפנים מחכה הפרי הכי מתוק".

הבובות

"עוברים ושווים אנונימיים, שולפי פלאפונים באמצע הצגה"

יחד עם אסף פרידמן ואבי כהן הוא חלק מ"הטיש הגדול" - הצגה שתשתתף גם בפסטיבל הקרון הקרוב ונותנת הצצה אל העולם המסתורי של הקרצ'מע, פונדק חבוי בעין כרם. "זה ערב של אמנות, בובות, מוסיקה, שירה ורוח", הוא מסביר, "מסורת גדולה של סיפורי סיפורים, עם שירים וחיבור לבבות. ערב בו נשתה ביחד ונחפש נחמה ושמחה אחד בחברתו של האחר".