רפי בן שטרית, אביו של סמ"ר שמעון אלרואי ז"ל וראש עיריית בית שאן לשעבר, התארח באולפן ערוץ 7 לשיחה על סיפור נפילתו של בנו, ששימש בלונאי במוצב בגבול עזה ונלחם בגבורה נגד מחבלי חמאס ביום המתקפה בשמחת תורה.

"אלרואי שירת בבסיס נחל עוז בתפקיד בלונאי תצפית בגדוד 414 והמשימה שלהם היתה לתפעל ולתחזק את בלון התצפית שכולל טכנולוגיה ומצלמות ומכוון לעזה ולגדר - ובאמצעותו אוספים מודיעין על המתרחש מעבר לגבול", פותח בן שטרית.

הוא מספר שבנו וחבריו התריעו בעבר מפני אימונים חריגים של חמאס. "הוא דיבר לא פעם ולא פעמיים על מתח ועל כך שקיימות תנועות חשודות של חמאסניקים שמתאמנים. הוא אמר לאמו ולאחיות שלו שהוא מרגיש שבזמן האחרון, בחודשים האחרונים, יש יותר אנשי חמאס ופלסטינים שמתקרבים לגדר. אני מניח שהמידע עבר למפקדים שלו".

"מתחקיר ראשוני שעשו נודע לנו שאלרואי שהה במגורים באותן דקות בהן החלה המתקפה של הרקטות והטילים. על פי הנוהל הם רצו כולם למיגוניות. מתוך המיגונית הם ניהלו קרב כי הוא וארבעת חבריו זיהו שלאחר ירי הרקטות גם חדירת רחפנים ופשיטה של עשרות מחבלים לתוך המוצב", מוסיף בן שטרית. "אלרואי וחבריו ניהלו קרב, הרגו לא מעט מחבלים - ונפלו בקרב. כל חמשת הבלונאים נמצאו הרוגים בתוך המיגונית כשמסביבם גופות רבות של מחבלים ותרמילים מנשק צה"לי של הלוחמים שלחמו שם".

לדבריו, "הם הגנו על הבסיס, על תושבי נחל עוז ועל תושבי מדינת ישראל. אותם לוחמים שנפלו במכת האש הראשונה של הפשיטה על היישובים והמוצבים הצילו את מדינת ישראל. כי המחבלים שחוסלו היו ממשיכים הלאה והיו טובחים בתושבי המדינה. צריך לזכור שאותם לוחמים הצילו את מדינת ישראל וכך נזכור אותם - כגיבורים שנפלו על הגנת המולדת".

רפי בן שטרית משחזר את בוקר שמחת תורה. "התעוררתי בשמונה בבוקר מסיוט שבו שני מחבלים יורים עלי ואני מצליח איכשהו לברוח ולהסתתר מאחורי חומת אבן. אני מתעורר, הולך לבית הכנסת, וכשאני מגיע אליו אנשים מדברים על כך שיש מלחמה בדרום. רצתי מיד הביתה. למרות שאנחנו שומרי שבת, לקחתי את הטלפון וצלצלתי אליו. לא היה מענה. בסביבות תשע וחצי התקשרה אליו הדודה שלו ומישהו ענה בטלפון של הבן שלי ונשמעו צעקות 'אללה הוא אכבר'. כאן כבר הבנו שכנראה קרה הגרוע מכל. היינו ארבעה ימים בחוסר ודאות מוחלט. אף אחד מהצבא לא דיבר איתנו והיינו בין ייאוש לתקווה. בסופו של דבר, ביום רביעי בארבע לפנות בוקר, הגיעו נציגים מקצין העיר והודיעו לנו שאלרואי נפל בקרב".

הגעגועים הקשים לא פוסקים לרגע. "אלרואי הוא בן רביעי ויחד אחרי שלוש בנות. עלם חמודות בן עשרים. חלם בגדול ורצה להגשים בגדול. הוא נולד בחול המועד פסח ונהרג בשמחת תורה. אנחנו מרגישים שהקניינים הרוחניים שהטמענו בו עמדו לו באותן שעות של גבורה. הוא למד בישיבה התיכונית בני עקיבא, היה נער מאוד ערכי ושקול, כשרוני מאוד במוסיקה ובעיצוב גרפי ודיגיטלי. הוא היה עבורי גם יועץ סתרים, חבר. אתה מדבר עם בחור בן עשרים שמדבר כמו מבוגר, עם הבנה מעמיקה ויכולת לנתח מצבים. אבידה מאוד גדולה. הלב שבור אבל הרוח חזקה ואיתנה. הבן שלנו נפל מות גיבורים, הם נלחמו, הרגו מחבלים, הצילו את מדינת ישראל ואנחנו גאים בו".

בן שטרית עוסק גם באחדות שהתעוררה אחרי מחלוקות גדולות בעם ישראל. "הלוויה של אלרואי היתה ביום רביעי ב-11 באוקטובר בחמש אחר הצהריים. בדקות שהוא נטמן באדמת ארץ ישראל הוקמה ממשלת חירום. אני מרגיש סמליות בדבר הזה ואולי מסר שבא לומר שהמלחמה הזו פרצה, אולי, זמן קצר מאוד לפני שהיתה פורצת כאן מלחמת אחים".

"המסר מכל האירועים הקשים של המלחמה הזו הוא שאנחנו חייבים להיות ביחד. גם אם יש בינינו חילוקי דעות ואי הסכמות - בסוף אנחנו עם אחד וחייבים לשמור על האחדות שלנו. אנחנו נמשיך להתווכח ולא להסכים - ונמשיך להיות ביחד. אומרים שבמותם ציוו לנו את החיים - ואני אומר במותם ציוו לנו את האחדות", הוא מוסיף.

ויש לו מסר נוסף - שקשור בדרך ההתנהלות מול חמאס בפרט - ואויבי ישראל בכלל. "אומרים שעם החמאסניקים הנאצים צריך לדבר בערבית. אני חושב שצריך לדבר איתם ביהודית וציונית. בשפה שהלוחמים של בר כוכבא והמכבים דיברו - גירוש, כיבוש והתיישבות. אנחנו חייבים לזכור שגם כשאנחנו נלחמים בעזה וגם כשנופלים קרבנות - צריך להחזיק ולאחוז בשטח. בהסכמי אוסלו הארורים דיברו על עזה ויריחו תחילה. יש כאן הזדמנות, מהטרגדיה הלאומית ההיסטורית הזו, לעשות שינויים מרחיקי לכת - לא רק אסטרטגיים אלא גם תודעתיים. לדבר יהדות, ציונות וניצחון. לשנות את כל הטרימינולוגיה".

"אם אנחנו לא נתחיל לדבר ציונות ויהדות - שזה התיישבות ולחזור לחבלי הארץ הללו - זה לא יקרה אף פעם. לוחמי תש"ח וחלוצי חומה ומגדל וההורים שלנו - הקימו יישובים בכל רחבי הארץ. אנחנו צריכים ללמוד מהם קצת. הם דיברו עברית ולא ערבית. בשכונה המטורפת שאנחנו חיים בה צריך לדבר על ניצחון חד משמעי וברור. לקבינט המלחמה אני משאיר את השיח על הפוגות והפסקות אש. בסוף צריכה להיות תוצאה אחת ברורה - הכרעה ברורה וחד משמעית, שינוי גיאו פוליטי בכל האזור ולא להסס לדבר על ניצחון ברור שכולל חידוש ההתיישבות - גירוש וכיבוש. אני לא אומר את זה ממקום של נקמה אלא ממקום של תודעה ציונית מאוד עמוקה. אם אנחנו רוצים שהקרבנות לא יהיו לשווא - חייבים לעשות את השינוי הזה", הוא מסכם.