מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר וכיום ממייסדי ארגון ידידי יהודה ושומרון בארה"ב AFJS, מתארח באולפן ערוץ 7 לשיחה על פעילותו בחודשים האחרונים כאיש מילואים ברצועת עזה, ועל אתגר ההסברה אליו הוא נכנס בימים אלה.
את השיחה עמו אנחנו פותחים בסיכומו של יום הבחירות, שבו נרשמו אחוזי הצבעה גבוהים ביהודה ושומרון. דילמוני מציין את מעורבות ציבור המתיישבים שגם השיג כמה תוצאות מפתיעות. "אני שמח לראות שתושבי יהודה ושומרון לא שוקטים על השמרים ויש התעוררות גדולה. אנחנו רוצים להשפיע על מה שקורה באזור שלנו".
כמ"פ שגויס ביום שמחת תורה מספר דילמוני על מורכבות החזרה לשגרה מתקופת המילואים הארוכה אותה עבר. חטיבת הצנחנים במילואים בה הוא משרת היא האחרונה שנותרה בעזה גם אחרי שכל חטיבות המילואים האחרות שוחררו. החטיבה פעלה בשלוש הגזרות של הרצועה. מתוקף התקופה ומתוקף הפעילות היו לוחמי החטיבה מנותקים מהחדשות והאקטואליה, מה שאיפשר התמקדות בפעילותם הצבאית, והחזרה כעת לשגרה מחזקת את התחושה שדברים הרבה פחות חשובים מכפי שהיה נראה קודם לכן.
לזאת הוא מוסיף ואומר כי כאשר יצא לאורך התקופה לחופשות ראה שאצל רבים בעורף החיים נמשכים ויש גם מי שיוצאים לחופשות סקי בחו"ל. לעיתים עולה תחושה לא נעימה, אך הוא דווקא מרוצה מכך, "כי למה הלכתי להילחם ולמה הצבא נועד? למען החיים הרגילים של עם ישראל בארץ ישראל. אני רוצה שאנשים יחיו ולא ירגישו את המלחמה ושילכו לבתי קפה וסרטים. התפקיד שלי הוא להילחם כדי שהמדינה תוכל לחיות חיים נורמטיביים", הוא אומר.
באשר לפערי השיח להם הוא עד בין המתרחש בשטחי הלחימה לבין העורף, אומר דילמוני כי הוא פוגש זאת רבות. "לפעמים נפגעתי מאמירות של פוליטיקאי כזה או אחר מכל קצות הקשת. אתה פותח את הרדיו, שומע ואומר למה הם מדברים כך", הוא מספר וקובע כי על אף המחיר הכבד ועל אף שעוד נותרה דרך ארוכה עד להכרעה המוחלטת, יש להפנים שצה"ל מנצח במלחמה, ואת זאת חש כל מי שחווה את המערכה מבפנים.
"במימד הצבאי יש כאן ניצחון מאוד ברור למרות שעוד לא סיימנו אותו. ראשית, נקודת ההתחלה שלנו הייתה קטסטרופאלית. מחבלים הגיעו בהמוניהם עד אופקים וזה אירוע קטסטרופאלי. להפוך קערה על פיה ולחזור למצב אפס היה לוקח למדינות אחרות שבועות. לנו זה לקח בין יום לשלושה ימים כדי שנחזור ונשב על הגדר. התמרון, ההטעיה והמגע שלנו עם האויב הם ניצחון בכל מקום. גדודי וחטיבות חמאס רובם הוכרעו או יצאו מכלל שימוש. כמעט שישים אחוז ממחבלי החמאס נהרגו או יצאו מכלל שימוש וחלקם גם ברחו. נכון שיש עדיין חוליות קטנות בשטח, ומספיקה חוליה של ארבעה מחבלים שמתחבאת מתחת לאדמה כדי לפגוע בחיילים ולייצר נזקים, אבל כשבוחנים את תשתיות החמאס שהוכנו ברצועת עזה, כולל בחאן יונס, שלשם הם לא האמינו שניכנס, רואים שהגענו לליבת הקריה שלהם בתוך רצועת עזה. אנחנו מסתובבים שם חופשי. אני עם היחידה שלי, עם שלושה ארבעה האמרים מסתובב שם בלילה כמעט בכל מקום שאני רוצה, בתוך השכונות, בין בתים הרוסים, בתוך שטחים פתוחים. אני מרגיש בטוח ומרגיש שאנחנו מנצחים וחשוב שכל עם ישראל ידע זאת. נכון שיש מקומות שלא הגענו אליהם, שיש את החטופים ושעדיין לא הרגנו את סינוואר, אבל אנחנו בווקטור של ניצחון".
הניצחון שאותו הוא מגדיר כניצחון השני, הוא ניצחון הרוח. "הרגשנו בתחילת הלחימה שעם ישראל מחבק את חיילי צה"ל. חשבתי שזה ייגמר אחרי חודש, אבל זה לא נגמר. חיבוק אדיר לחיילי צה"ל, התנדבות, תרומות, ארגונים מביאים לחיילים אוכל שמכינים בבתים. רוח העם, אחדות העם ואחדות הלוחמים אלו דברים סופר-חשובים ואת זה צריך לשדר לעם. אנחנו מנצחים והניצחון הוא לא רק בקרב, אלא גם בתודעה".
דילמוני מספר על התחושה כמנכ"ל מועצת יש"ע שחוזר לאזורים השונים מהם נעקרו הישובים, גם כמי שהתגורר בנווה דקלים לאחר נישואיו. "במבט לאחור, ההתיישבות בגוש קטיף הייתה סופר חשובה לביטחון ישראל וכואב המקום שאליו היינו צריכים להגיע כדי להבין את זה", הוא אומר ומספר על החול שאסף למזכרת מגוש קטיף יחד עם חייל שגם משפחתו מעקורי הגוש.
"המלחמה שאנחנו עושים ברצועת עזה היא נגד אויב אכזר וברברי, והמשימה שלנו היא למגר אותו ולחסל את החמאס שלא תהיה לו יכולת שליטה. די דומה למה שעשו בעלות הברית לנאצים בגרמניה. זו המשימה שלנו וכדאי שנהיה מאוד מפוקסים במשימה הזו. את משימת ההתיישבות נשאיר ליום שאחרי. הפוקוס כעת של צה"ל, המדינה והנהגת המדינה צריך להיות ניצחון, הכרעת חמאס, השמדת החמאס והתשתיות שלו. לפולמוס על ההתיישבות נגיע אחרי שננצח", אומר דילמוני בהתייחס למחלוקת שהתעוררה גם בתוך הימין אם זו השעה לעסוק בהתיישבות היום שאחרי.
עדות אחת על אופיו האכזרי של החמאס קיבל דילמוני בין הריסות עזה החרבה. היחידה של דילמוני ישבה במבנה סמוך לשכונת זייתון, ובאחד הלילות הצוות שבמבנה זיהה דמות מסתובבת כאשר במרחק של שלושה קילומטרים מהמקום לא אמורים להיות אזרחים. "אחד הלוחמים, לוחם בן 70, יצא החוצה וראה ילדה קטנה בת ארבע שמסתובבת סביב הבית. מזל שהוא לא ירה בה. הוא הכניס אותה לבית. הרופא של היחידה שלנו טיפל בה, חבש לה את הרגליים שהיו פצועות. הגעתי לשם בבוקר. העברנו אותה למקום שבו היו כוחות הומניטאריים. כולם ריחמו עליה ובבוקר שאלנו את עצמנו איך היא הגיעה לכאן, נערכו סריקות ומצאנו פיר במרחק מאה מטרים מהמבנה. החמאס פתחו אותו, שלפו אותה החוצה ואמרו לה ללכת לכיוונינו כפיתיון לראות אם אנחנו ערניים או לא. מבחינתם לא מעניין אותם אם היא תמות או לא. כשרואים את זה מבינים עד כמה הם שונאים את החיים ואת האזרחים שלהם, כשאנחנו מוכנים למות כדי שהאזרחים שלנו יחיו חיים נורמאטיביים".
את סיפור הילדה מספר דילמוני מול קהלים שונים בארץ ובחו"ל ו"אנשים בשוק מהסיפור. בדיעבד אני חושב שאותי באותו רגע זה לא הפתיע. מפתיע אותי שאנשים לא מכירים את האויב הזה, את הברבריות, האכזריות והרוע של החמאס שמוכנים להקריב למען המדינה האיסלמית הרדיקאלית הקיצונית שהוא רוצה להשליט כאן על כל האזור הם מוכנים להקריב גם את הערבים. שימותו, זה לא מעניין אותם".
הסיפור זכה להד נרחב ולתגובות מזועזעות מגיעות מכל רחבי העולם. דילמוני מצידו מבהיר שלא מדובר באירוע חריג ואלו השכנים שלנו. עוד הוא מספר בהקשר זה כי בתקופת הפסקת האש שאחרי עסקת השבויים פלוגה פגשה משפחה שהרימה דגלים לבנים והתקדמה לכיוון החיילים שכיוונו עליהם נשקים אך נזהרו שלא לירות, אך כשהתקרבו זינקו מאחוריהם מחבלים ופתחו בירי. "מבחינתם תהרגו את המשפחה הזו, העיקר שיוכלו לפגוע בנו".
במסגרת פעילות הארגון שהקים לחיזוק הקשר בין ידידי ישראל בארה"ב למדינת ישראל, ייצא דילמוני בימים הקרובים למשימת הסברה בארה"ב, כדי להבהיר את אתגר הניצחון המתקרב במערכה ובמקביל את סוגיית זכותו הבלעדית של עם ישראל על ארצו וש"רק כשאנחנו נהיה כאן יהיה טוב לאזור וגם לארצות הברית. את המסר הזה צריך לשדר לכל העולם, לכל החברים והאוהדים שלנו. אסור שישראל תוותר על סנטימטר מהארץ שלנו, והדבר הזה מתחיל מחינוך. שכולם יבינו שחברון, שילה, הר גריזים, אלון מורה, איתמר, הר חברון ובקעת הירדן שלנו וזה ערש הולדתו של העם היהודי, ושכאשר הוא נמצא כאן יש חיים טובים גם לערבים ולנוצרים שחיים כאן, ואם ישלוט כאן איסלאם קיצוני כל הדברים האלה ייעלמו".