שילוב מופלא של נתינה, תורה וחינוך

לאחר עלייה ממושכת במעלה ההר עד היישוב עלי אני מגיע לשכונת היובל, אל בית משפחתו של רב-סרן במילואים עמישר בן דוד (43), מפקד חפ"ק מפקד עוצבת הקומנדו, שנפל בקרב בדרום רצועת עזה ביום שישי האחרון.

הבית גדוש במאות מנחמים והמקום צר מלהכיל את האנשים הרבים שמבקשים רק לשתף בכמה מילות זיכרון או נחמה לאלמנה שלומית וחמשת ילדיה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, האם השכולה חגית ריין, ראש ישיבת שבות ישראל לצעירים הרב יעקב אלימלך, קרוב המשפחה טוביה סמוטריץ', קצינים ומפקדים בצבא - זוהי דוגמית קטנה משטף המנחמים רק בשעה שבה היינו.

מי שצד את עיניי היו קבוצה של נערים צעירים מלווים באיש חינוך ובעובדת סוציאלית. לאחר שיח קצר איתם מתברר כי מדובר בתלמידי המרכז התורני-טכנולוגי בנחלים - תיכון דתי המיועד לנערים ששעות לימוד ארוכות מאתגרות אותם, והם מבקשים לממש את יכולותיהם באופן יצירתי ויצרני. בשבילם עמישר היה לא רק מורה ומחנך אלא ממש דמות להערצה.

"עמישר היה איתנו במשך שנה וחצי, דמות להערצה לכולנו. הוא נכנס ללב של כולם", מספר ל'בשבע' נחמן, תלמיד כיתה י"א, תושב חשמונאים. "אני לא הייתי אמור להיות בבית הספר בגלל כמה עניינים, והבן-אדם נלחם עליי יום יום ולא עזב אותי. יום אחד הוא כעס עליי ונפגעתי, ואז הלכתי לאוטו והוא רדף אחריי עד האוטו. ראיתי את הדמעות בעיניים שלו. הוא אמר לי: 'נחמן, אני מצטער מאוד אם נפגעת, לא התכוונתי לפגוע בך' ונתן לי חיבוק. מאז הוא נכנס גם ללב של ההורים שלי. עמישר הוא דמות להערצה בשבילי וכל החיים הוא יהיה בלב שלי. אני מודה לה' שזכיתי להכיר אותו".

אחוות לוחמים

נחמן ממהר לחזור למעגל, שם התלמידים מקשיבים קשב רב לאלי ברגר, לוחם מילואים בקומנדו שלחם לצידו של עמישר. הם גומעים כל מילה שהוא מספר על דמותו של המחנך הדגול שידע לשלב ספרא וסייפא. "עמישר היה ראש גדול והעזיבה שלו היא חור גדול בשבילנו", משתף ברגר. "זכיתי להיות עם עמישר בימים האחרונים, כשנכנסנו לעזה ללחימה בשכונה הקטארית. אני מכיר אותו מהיחידה, ובפרט בחמשת החודשים האחרונים שהתחברנו, עברנו הרבה חווית ביחד. בכל פעם שהוא היה מחייך, אוטומטית אני גם הייתי מחייך".

ברגר משתף את התלמידים בחוויות מצחיקות שהיו לו עם בן דוד, אך לצד זאת מהר מאוד מרצין ומספר להם כי הלחימה באזור גדיד, היישוב בגוש קטיף שבו הוא גדל, היא בשבילו חזרה לשורשים. "ראינו באמצעי לראיית לילה את הבתים של גדיד שנהפכו לשטחים חקלאיים, ולצד זאת ראינו מחזה מרגש בדמות בית הכנסת של היישוב, שאותו לא ראינו כבר כמעט 20 שנה".

ברגר משתף כי חטיבת הקומנדו בשטחים אלו הורכבה בעיקר מלוחמי מגלן, דובדבן ושייטת 13, כאשר תפקידה היה לטהר את המרחב, לחפש אמצעי לחימה ופירים, ואולי גם מידע שיוביל לשבויים ולנעדרים. עמישר נפל בקרב ביום שישי, אך ברגר יצא לביתו לשבת כבר בחמישי. "מה היה בקרב? האמת שהחבר'ה שהיו איתו נמצאים כעת בעזה ואי אפשר להשיג אותם. לא הייתי באירוע עצמו והוא עדיין מתוחקר, רק בהמשך נדע מה בדיוק היה שם. היה בינינו חיבור מיוחד של אחוות לוחמים. ביום שהוא נפל היה בי כאב לא מוסבר, כמו אח שנפל". מה שכן הותר לפרסום הוא שכוחות צה"ל חיסלו את המחבל שהרג את עמישר. החיסול התבצע בפעולה משולבת, כשלוחמי יחידת אגוז הכווינו כלי טיס שחיסל את המחבל.

המסר העיקרי שהעביר ברגר לתלמידיו של עמישר היה התכונות שצריך ללמוד מעמישר. "אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה לוקחים מהאירוע ומהאישיות שלו. אתם נוער צעיר שתתגייסו לצבא ותהיו אזרחים במדינת ישראל. אתם צריכים לשאול איזו נגיעה יש למחנך שנפל אליכם, מה אתה לוקחים ממנו לחיים שלכם. כל אחד מכם יודע כמה הנתינה שלו הייתה בלתי מוגבלת - העיקר בשביל להיות אדם יותר טוב. תמשיכו את החיים עם המטען שלו, ותלמדו מהנתינה שלו, מהנכונות ללמידה, מהיותו בן אדם ופטריוט שעשה יותר מ־130 ימי מילואים בשנה".

הכליה שלו מפגינה בקפלן

עידו, אדם צעיר יחסית ולא מוכר לרוב המנחמים, הגיע להשתתף בכאב עם מסכה על פניו. עידו הוא לא עוד אחד ממוקיריו הרבים של עמישר. הוא האדם שעמישר תרם לו לפני שנה כליה, תרומה אלטרואיסטית, למרות שהם לא מכירים. הוא הגיע יחד עם משפחתו והשיח איתם ערני במיוחד. "תמיד צחקנו שחצי מעמישר מפגין בקפלן", אומרת שלומית בחיוך. אמו של עידו משתתפת איתה בכאב ואומרת לשלומית מילות נחמה: "הוא איתך לכל החיים, הוא יהיה איתך לאן שהחיים ייקחו אותך, הם יהיו אחרים אבל הם יהיו, הוא לא הולך לשום מקום".

לידה מתיישב איש צבא שאחראי על האספקה לחטיבת הקומנדו והיה מצוי בקשרים הדוקים עם עמישר. "הכנסתם לא רק ציוד אלא אהבה וכוח", אומרת לו שלומית. כמה דקות חולפות ומצטרף חבר נוסף של עמישר מהצבא, שמספר על הוויכוחים הרבים שהיו לפני 7 באוקטובר בחבורה הקרובה שלהם. אך לדבריו, ברגע שהגיע 7 באוקטובר תמו הוויכוחים בקבוצת הווטסאפ בין חברי היחידה, ובכללם עמישר. "הוא היה שעות בקבוצה. הייתי אומרת לו: עמישר, תפסיק כבר לדבר עם הצוות", מספרת שלומית.

עמישר בן דוד הי"ד, החלל ה-18 במלחמה זו מבוגרי מכינת 'בני דוד' בעלי, היה איש חסד שגם שימש כנהג אמבולנס מתנדב. פרופ' חיים בן דוד, אביו של עמישר, ספד לו בלוויה: "לפני 43 שנה, אמא ואני בשבת שביעי של פסח, לקראת לידה. נסענו לבית החולים כרמל, שם נולדת. קראנו לך עמישר כי עם ישראל שר את שירת הים. גדלת ושרת את שירת חייך, שירה של חסד ונתינה. עכשיו אתה למעלה. עלית מחיל של מטה אל חיל של מעלה. אנחנו כאן למטה נשתדל להיות עם שלומית הלביאה הגיבורה ועם ילדיך. קהל קדוש, באתם לכאן לכבודו של גיבור ישראל. שומר ישראל, שמור מדינת ישראל, שמור חיילי ישראל, שמור אחדות ישראל".

בשיחה עם 'בשבע' מרחיב האב על התחושות לאחר נפילת בנו: "לב כואב וראש מלא גאווה - איך מחברים את זה? זו משימה שאנחנו לומדים אותה. ברוב ערבי השבתות בחמש הדקות האחרונות לפני שבת הוא היה מתקשר. אני שומע קולות בקשר ויריות, והוא אומר לי: אבא, ברכה. תברך אותי בברכת הבנים. לפני השבת האחרונה הוא לא התקשר, ואז שלומית התקשרה אליי ואמרה שעמישר אמר שיכול להיות שהוא יהיה בלי קליטה, ושאלה אם אני יכול לברך במקומו את הבנים שלו. אני מברך אחד אחד, ובמוצאי השבת היא מספרת לי שהיא התפללה בכל ליבה שזה חד-פעמי שסבא מברך ולא אבא", אומר האב בדמעות.

הוא מספר על בשורת האיוב שהגיעה אליהם. "הלכתי לבית הכנסת, הצלחתי להגיד מזמור וחצי ואז הרב ניגש אליי ואמר: חיים, אתה צריך ללכת הביתה. אם זה היה לפני כמה חודשים הייתי צריך לחשוב על ארבעה בנים מגויסים, כעת זה רק עמישר. בפתח בית הכנסת הוא אמר לי. בירכתי דיין האמת. אלו הלכות שלא לומדים בדרך כלל. בשבת לא קורעים, אבל כן מברכים. אני מגיע הביתה ובבית כבר יודעים, קצין העיר שם. במוצאי השבת מיד נוסעים ומתארגנים, מגיעים לפה, וכאן לקראת חצות הגיע הצוות שלו, צוות עמישר, היישר מח'אן יונס. כשהם היו בדרך לכאן שלומית אמרה להם שקודם ילכו לפגוש את הנשים שלהם. הם אמרו שהם כן מגיעים, והיא אומרת לא. בסוף הם הגיעו לפה, חבורה מדהימה שהצעיר שבהם בן 43. חלקם מהצוות האורגני ממגלן בסדיר, עשרות שנים של לחימה משותפת, ומאז שמחת תורה הוא היה שם".

האב מסביר על תפקידו הצבאי של עמישר - מפקד החפ"ק של מפקד חטיבת הקומנדו. "לכל חטיבה יש חפ"ק, חוליית פיקוד קדמית, ובחמש השנים האחרונות התפקיד שלו היה מפקד החפ"ק של חטיבת הקומנדו הסדירה. תפקידו לוודא שלמח"ט יש בכל רגע את אמצעי הקשר עם כל היחידות שלו ועם הפיקוד הבכיר מלמעלה, והם גם צוות ששומר ומלווה את המח"ט לכל מקום. החטיבה היא סדירה, אבל החפ"ק הם אנשי מילואים ותיקים. כמו שאמר להם אחד הקצינים: רוב יחידות המילואים השתחררו, אבל אתם לא תעזבו אותנו לבד עם הצעירים. מדובר בצוות מגוון – אנשים מקפלן, מהעמק ומההר, כל עם ישראל. 'צריך אותנו שם, אנחנו בשליחות, אין מי שיחליף אותנו', כך הם אומרים, והם באמת ברגעים אלו נלחמים בשכונה הקטארית. הם חזרו ללחימה".

מאיפה הגיע השילוב המיוחד באישיות של עמישר, שכללה בתוכה כל כך הרבה?

"בחסדי ה'. הוא גדל בחסדי ה', מתוך האווירה בבית וביישוב קשת. כבר כנער בישיבה התיכונית בחיספין הוא התנדב במד"א. בשמינית הוא עשה של"פ בטירת כרמל עם הפנים לכלל עם ישראל. גם המקומות שלימד בהם היו המאתגרים יותר. ברוך השם הוא פרח בעשייה ובנתינה. מה שצריך ללמוד ממנו זה לעשות טוב, ואם אפשר גם לא בפוזה, בפשטות".

פעל מכוח התורה

בן דודו של האב חיים, הרב חיים ירוחם סמוטריץ', ר"מ בישיבת ניר בקריית ארבע ולשעבר רב היישוב בית יתיר, מספר על האווירה במשפחה וביישוב שגידלה דמות כזאת. "הוא באמת פרח מיוחד בערוגת פרחים שכולם מיוחדים. אין מה לומר, ילד נפלא", הוא סופד בעצב רב. "אבי ז"ל ואבא של חיים בן דוד היו אחים, כאשר אבא שלי היה הקטן יותר. בכל המשפחה למעשה יש רק שלושה בני דודים, אחותי הגדולה יותר, אני וחיים. ברוך השם אחר כך התפרסנו בכל הארץ. היינו משפחה גרעינית מאוד ומחוברת מאוד, לא היו סבים וסבתות והקשרים היו מיוחדים. לכן גם בדור הבא הילדים של שלושתנו גדלו יחד. מדובר על משפחה שבעצם התחילה מכלום", מספר הרב סמוטריץ'.

הרב מרחיב על המקום של היישוב קשת בפאזל. "ההורים של עמישר, חיים וחני, התחתנו בקשת, עמישר נולד בקשת וגם אנחנו היינו בקשת. כל הילדים גדלו בקשת. 'קדושת שם תפארתך', כך הרב צבי יהודה היה קורא לאנשי קשת המיוחדים, אנשים של חקלאות ושליחות. עמישר היה גולת הכותרת הרוחנית התורנית, תלמיד חכם, בן תורה ברמ"ח ושס"ה במלוא מובן המילה, מונע מכוח התורה. אבא שלו חיים הוא פרופסור ותלמיד חכם חשוב, אמא שלו צדיקה ואישה מיוחדת במינה, ועמישר גדל בתוך זה. הוא לקח את כל הדברים המיוחדים הללו ועשה את האישיות שלו, שהושפעה גם מהשורשים של המשפחה החסידית. כל הילדים שם מוכשרים וטובים מאוד, ובתוכם עמישר התבלט מאוד בדרך של תורה וחינוך. הוא התבלט עוד בהיותו ילד, פרח מיוחד שבפרחים, בן תורה אמיתי, משפחתי מאוד", חותם הרב.

כבן תורה הוא הקפיד ללמוד דף יומי ולהיות מחובר לרבנים. "זכיתי להכיר את עמישר בישיבה, בשכונה ובעיקר בפעילותו במד"א", מספר חברו דניאל פטליס. "במד"א הוא דאג לקדם אותנו בכול. עשינו משמרות ביחד והוא ידע לדאוג לכל מה שצריך. אך לצד כל העשייה - אין יום בלי דף יומי. זכינו לפתוח איתו כל יום בדף יומי, בהתמדה כחלק מהחבורה. הכול בשקט ובענווה ובשמחה. הוא הוציא גם ספרים של הרב אליעזר קשתיאל, הכול בשקט, לא ידענו שהוא זה שהוציא את הספרים".

הקשר העמוק לרב אליעזר קשתיאל, ראש הישיבה לבוגרי צבא בעלי ורב שכונת היובל, ניכר גם מהספדו המרגש של הרב. "עמישר, צר לי עליך אחי, נעמת לי מאוד. לב אוהב היה לך, מלא חיים וחסד. טוב לשמיים וטוב לבריות. כל יום חמישי בלילה התקיים שיעור בביתך, התלמידים מסביב לשולחן ואתה צופה מאושר. הרגשת אחריות מעומק הלב על המשפחה הנפלאה שלך, על הילדים שלך, ועל הילדים של כל השכונה. נהג אמבולנס בהתנדבות, תורם כליה. עמישר, איך נפסקה שירת חייך? טהור אתה במעשיך, עלית למרום בטהרה. תתפלל לאחווה בין כל חלקי העם כי כך תמיד ביקשת שיהיה. היה שלום אחי אהובי, תחסר לי כל חיי", חתם הרב.

***