זה לא סוד ש"סיפורי צבא" הוא אחד הז'אנרים המצליחים בישראל, בכל זאת מדובר בחוויה משותפת של חלק גדול מהאוכלוסייה, ושיטוט זריז בספרייה הציבורית הקרובה לביתכם יגלה לכם מאות ואפילו אלפי ספרים שהגיבור שעומד במרכזם הוא חייל בצה"ל.
אבל, על אף שהחוויה של שירות לאומי היא הסיפור של הרבה מאוד נשים בישראל, יש מעט מאוד ספרים על בנות שירות. "למעשה", אומרת הסופרת יהודית קגן, "אני ספרתי רק חמישה כאלו".
קגן, ירושלמית הכותבת פנטזיה יהודית ובת שירות במיל', החליטה לעשות מעשה, ואת ספרה הראשון 'חרשתא' שיוצא בימים אלו היא בחרה לבנות סביב דמותה של אופיר.
ילדה מבית טוב שבסך הכול חיפשה שירות לאומי ערכי ומשמעותי, וששום דבר ממה שלמדה אופיר באולפנה לא הכין אותה לגניבת מגילה מהספרייה הלאומית, לבריחה מן המשטרה או להתמודדות עם שדים וליליות.
"אני חושבת שהחוויה של חיילים והמפגש עם המסגרת הצבאית קיבלה יותר במה כי הסיפור הצבאי נתפס כ'חשוב יותר' לעומת הסיפור של בנות שירות לאומי ש'בסך הכל' מתנדבות או מטפלות בחולים, ילדים וקשישים", אומרת קגן.
"העניין הוא שלכולנו יש סיפורים לספר, לכולם יש מספיק מקום. ואני מרגישה שיש כאן סיפור שהולך לאיבוד, בכל שנה כמה עשרות אלפי נשים הן חלק ממערך השירות הלאומי, וגם להן יש סיפור לספר. הרגשתי שלספר על הדבר הזה הוא קצת לספר סיפור שלא הופנה אליו זרקור כראוי".
אבל זה לא קצת לצמצם את קהל היעד? גברים חילוניים יצליחו להבין והתחבר לדמות ראשית שכל כך רחוקה מהעולם שלהם?
"האמת שחשבתי שגברים או חילונים בטח לא יבינו את החוויה הזאת, אבל גיליתי מהר מאוד שזה לא נכון. שתחושת ה'כאפה' שחוטפים מהמציאות ברגע שיוצאים מהחממה המוגנת של התיכון או האולפנה והשכונה והקהילה בה אדם גדל אל המסגרות של השירות הלאומי והצבאי הן תחושות רחבות שלא בלעדיות לנערות או לדתיים. במובן הזה הסיפור של השירות הלאומי אולי טיפה יותר מובהק כי המגזר יותר מגונן ומסנן את החוץ, אבל זו עדיין חוויה מאוד רחבה".
אוקי, שכנעת אותי שצריך עוד ספרים על בנות שירות, אבל למה דווקא ספר פנטזיה? ספרי פנטזיה לא אמורים להתרחש אי שם בארץ רחוקה ודמיונית?
"קודם כל המטרה או הרעיון בפנטזיה היא להבין משהו על עצמנו ועל הנפש שלנו", עונה קגן. "יותר קל להבין משהו על עצמנו במקומות רחוקים אבל לפעמים, כמו האוצר מתחת לגשר, אנחנו חווים את התהליכים הכי משמעותיים שלנו דווקא קרוב לבית. וכשאני אומרת קרוב לבית אני מתכוונת לא רק ברחוב ובשכונה שלנו אלא גם בתרבות שלנו".
"אין דבר כזה "פנטזיה גנרית", גם הארי פוטר, שר הטבעות ונרניה, הן לא גנריות אלא אנגלו-סקסיות-נוצריות. רציתי לכתוב על השדים והמפלצות שקיימים במסורת היהודית, ויש בעיני קשר עמוק בין הגיאוגרפיה לתרבות והמסורת שלנו. יש הרבה מקומות בארץ שיש להם מסורת פלאית יפהיפיה, למה שלא נחגוג אותה על פני המצאת ארצות קסומות רחוקות? אנחנו גרים ב'ארץ הפלאות' אליה אנשים חלמו להגיע כל הדורות, האם זה לא דורש להתלהב עליה ולפתח דווקא את הארץ הזאת בתור זירת ההתרחשות של המופלא שלנו?"
"בנוסף, בתוך הז'אנר של הפנטזיה ישנו תת ז'אנר בשם פנטזיה אורבנית, שהרעיון שלו הוא להפוך גם את העיר העכשווית למוקד התרחשות של סיפורי פנטזיה. אני חושבת שיש משהו נחמד להביט גם ביומיום האפרורי שלנו או בשכונה שתמיד הכרנו ולחשוב לעצמנו בחצי חיוך שאולי גם אפילו במקום הזה יש סיכוי לפלא או הרפתקה".
וכך, בין נופי ארצנו המוכרים והאהובים, מוצאת את עצמה אופיר במסע מירושלים לים המלח לצפת ובחזרה, כשהיא נאלצת לאלתר ולכשף מסלול מחדש. ולמרות הסכנות שאורבות לה בכל פינה, אף שוטר, צייד שדים יפה עיניים, או מפלצת קדמונית לא ימנעו מאופיר להשיג את מטרתה: להציל את העולם. או לפחות להשתדל מאוד לא להחריב אותו. בלי נדר.
"אני מודה שהיו בי חששות", משתפת קגן לסיום, "למשל זה שבספר השדים דוברים ארמית. כי הרי ידוע שהמלאכים לא מבינים ארמית, לכן טבעי שהשדים ייקחו את הארמית כשפת אם, וחששתי שזה שהספר כולל דיאלוגים שלמים בארמית (יש תרגום היא מרגיע מיד א.פ.) ירחיק חלק מהקוראים. אבל להפתעתי, זה דווקא הביא קוראים שלא צפיתי".
"חבר סיפר שהוא היה בפגישה עם הבישוף של הכנסייה האשורית, שמדברת בינה לבין עצמה בארמית, והוא סיפר לבישוף על ספר פנטזיה חדש שיש בו ארמית והבישוף התלהב מאוד ורצה להזמין עותק. עכשיו אני משתעשעת במחשבה האם יש גם רבנים שימצאו בספר כלי עזר להדליק את התלמידים שלהם לגמרא על ארמית?".
חשש נוסף שעלה תוך כדי השיחה אגב האזכור של הרבנים, היה החשש של קגן כי העיסוק של הספר בשדים ייתפס כמתריס. במוצאי שבת אחרי שהחלה המכירה המוקדמת שלחו לי צילום מסך של השו"ת באתר כיפה, וכך גיליתי שהספר שלי זכה בשו"ת משל עצמו".
"גם כאן, בהתחלה נבהלתי, אבל התשובה של הרב צבי יניר הייתה מאוד יפה וגם זכתה להערכה ממכרים ועוקבים דתיים וחילונים כאחד כשפרסמתי אותה בדף הפייסבוק שלי. הוא כתב ש'אולי פעם היה שדים, היום אין. אם את מתייחסת לזה כמו ספר פנטזיה וברור לך שהכל דמיונות אין בעיה לקרוא. לצערי יש "רבנים" וכל מיני שרלטנים שעדיים מעצימים את נושא השדים ומזה צריך להיזהר'" מצטטת קגן, וחותמת בחצי חיוך "אולי זו ה'הסכמה' שהייתי צריכה להדפיס בתחילת הספר".