ארבעה חודשים בדיוק חלפו מאז נכנס צה"ל לתוך ח'אן יונס, והחל בחלקו השני של התמרון הקרקעי, לאחר סיום התמרון הרחב בצפון הרצועה. ח'אן יונס נתפסה כבר בשלב מוקדם מאוד כמרכז השליטה של חמאס ברצועה, שמרבית כוחותיו אומנם היו בעיר עזה, אבל שדרת הפיקוד הבכיר, כך היו ההערכות, נמצאת בה.

מאז צה"ל פועל בעצימות גבוהה בגזרת ח'אן יונס, ובתוך כך הושלמה השבוע התקיפה השנייה של בית החולים שיפא, שלפי צה"ל רשמה הישגים רבים. יחד עם זאת, לגזרה השלישית שבה צה"ל נדרש לתמרן, העיר רפיח, כוחות הצבא טרם נכנסו, נכון לכתיבת שורות אלה.

בסופו של שבוע עמוס באירועים צבאיים במלחמה, החל מסיום המבצע בשיפא, דרך חיסולי הענק בלבנון וסמוך לשגרירות האיראנית בסוריה, וכלה בהריגת פעילי הסיוע לחלוקת מזון ברפיח, התיישבנו לשוחח עם קצין המבצעים במילואים של אוגדת 98 שאחראית על חזית ח'אן יונס, סגן אלוף (מיל') בועז קוקיא, שקובע: "מי שחושב שהמלחמה מדשדשת, טועה. אנחנו מתקדמים בקצב טוב, ומגיעים להצלחות רחבות בכל גזרה שאנחנו פועלים בה".

ולצד האמירה הזאת, בפועל האוגדה שלכם נמצאת כבר ארבעה חודשים בתוך ח'אן יונס, ולפחות בתחושה לא נראה שהתמרון בעיר בדרך לסיום.

"אלה שני דברים שונים. וגם צריך להבדיל בין תחושות שנובעות לא פעם ממה שמשתקף החוצה לבין מה שבפועל קורה בשטח, כי לא תמיד יש התאמה. בפועל, אנחנו התחלנו את המתקפה בח'אן יונס עם 5 צק"חים (צוותי קרב חטיבתיים, א"מ), והיום אנחנו עם שלושה, כאשר חטיבת ח'אן יונס של חמאס, כחטיבה, כבר לא קיימת. כבר לפני חודש אפשר היה להגיד שהחטיבה על ארבעת גדודיה כבר לא קיימת. עשינו שם עבודה טובה מאוד".

אם כבר לפני חודש החטיבה הוכרעה, מה צה"ל עושה בשבועות האחרונים בעיר?

"זה שהחטיבה הוכרעה לא אומר שאנחנו לא חייבים להמשיך ולנקות את העיר בעקביות, כמו שאנחנו רואים בצפון הרצועה. כדאי להבין את הזירה שאיתה צה"ל מתמודד בח'אן יונס. מדובר על עיר שהיא פי שניים בשטחה מתל אביב, והיא שונה מאוד מהעיר עזה. בעיר עזה מדובר באזור עירוני מאוד, בגזרת ח'אן יונס זה אזור הרבה יותר כפרי. כשנכנסנו לעיר התמודדנו מול התנגדות קשה מאוד, והיינו צריכים לתקוף במרחבים משמעותיים מאוד. הבולט מכולם היה שכונת אל אמאל בעיר. ולצד זה ישנם גם אזורי העבסנים (העיירות העוטפות את ח'אן יונס, א"מ). היום יש לצה"ל שליטה מבצעית טובה מאוד בכל השטח הזה. זה לא אומר שאין לנו עוד קרבות שם, כי מחבלים יש עוד הרבה, אבל אנחנו נמצאים היום בשליטה בשטח, ותופסים בלי סוף אמצעי לחימה ואמצעי מודיעין. כל יום יוצאות משאיות מהרצועה עם המון ציוד של חמאס".

ישראל אומנם נמצאת בשליטה צבאית בח'אן יונס, אך גם קוקיא אומר כי קצב ההתקדמות בכיבוש וטיהור המרחב יכול להיות איטי למדי לעיתים קרובות. הסיבה לכך היא מורכבות הזירה, שבה יש לחימה מורכבת מעל לקרקע ולא פחות מכך מתחתיה, בתוך מערך המנהרות שחמאס הקים ברצועה. "יש ימים שבהם הכוחות מתקדמים קילומטרים בודדים, כי הזירה לא מאפשרת אחרת. יש הרבה מחבלים שמתבצרים במנהרות או באזורים הומניטריים כמו רפיח. זאת לחימה שלוקחת הרבה זמן", הוא אומר.

יש מגבלות שמוטלות על הכוחות?

"בוודאי. ישראל פועלת אך ורק לפי הדין הבין־לאומי. זה מצריך עבודה מדויקת מאוד באזורים שבהם יש אוכלוסייה אזרחית. חמאס יודע את זה, ולכן הוא גם משתמש בזה. אנחנו מצידנו עושים ככל יכולתנו לעמוד בחוק הבין־לאומי, ולרוב בהצלחה גדולה מאוד. וזה לא מנע מאיתנו למוטט את חטיבת ח'אן יונס".

קלאצ' מתחת לגלביה

הלחימה בח'אן יונס הייתה שונה מאוד מהלחימה בצפון הרצועה, גם באופי הלחימה וגם בתוכניות אליה. בשבועות הראשונים של המלחמה לצה"ל לא היו תוכניות מבצעיות לכיבוש הרצועה. אלה נוצרו רק מפירות המלחמה. מה שכן היה, כך מתאר קוקיא, הם קווי מתאר כלליים מאוד. "תמיד יש לך תוכניות פעולה במגירה, אבל הן לא תוכניות אופרטיביות ומדויקות. את זה תמיד מגבשים תוך כדי פעולה, ועל בסיס המודיעין שאתה אוסף והמציאות שאתה רואה בשטח. לא פעם אתה מנסה לפעול על פי מידע מודיעיני שהיה עדכני ללפני כמה חודשים, ואז מגלה שבינתיים המציאות השתנתה".

כמה זירת עזה, ובאופי הלחימה הזה, היא שונה ממה שהתרגלנו לפעול בו בשנים האחרונות? כי כבר היינו במלחמה ברצועה, בצוק איתן.

"תראה, על הנייר אנחנו לא מדברים על מרחבים עצומים. כשלחמתי בלבנון זה היה בשטחים הרבה יותר גדולים, ועם כל זה בתוך שבוע הגענו לביירות. עזה מאוד שונה. החלק הכי רחב ברצועה הוא ברוחב של 14 קילומטרים. זה לא שטח גדול. העניין ברצועה הוא שיש לך גושי אוכלוסייה עוינת מאוד, וישנו חמאס שמוטמע בכל מקום עם אין־ספור אמצעי לחימה בכל בניין ובניין שם. אלה דברים בלתי נתפסים. ובנוסף לכל זה, וזה גם השוני המשמעותי מצוק איתן, יש שם מערך מנהרות תת קרקעי של מאות קילומטרים. אין לזה אח ורע בעולם. כל הדברים האלה ביחד יוצרים זירה מורכבת מאוד שלוקח זמן לטפל בה".

אם צריך למפות את האיומים העיקריים שהכוחות שלנו נדרשים להתמודד איתם במלחמה, מה הם יהיו?

"יש כמה איומים עיקריים. הראשון שבהם הוא יציאה מפירים. לא פעם אנחנו נתקלים בפירים שלא זיהינו אותם מראש, סמוך לבניין שבו אנחנו נמצאים. במקומות האלה המחבלים מתבצרים, ומשם הם יוצאים כדי לתקוף אותנו. האיום הזה בחלק ניכר מהמקרים, בוודאי במקרים שבהם לישראל יש שליטה צבאית מבוססת במקום, הוא הבסיס לכל שאר האיומים. אלה הנקודות שבהן אפשר להפתיע אותנו. מפה מגיעים האיומים האחרים. איום אחר הוא התערבבות בתוך אוכלוסייה אזרחית. היום כל המחבלים הפכו ל'אזרחים תמימים'. הם לא לובשים מדים, אלא מסתובבים על אזרחי. לא פעם אפילו יש להם מטפחות לבנות בכיסים כדי לנופף בהן, שלא נחשוב שמדובר במחבלים. את הנשקים שאיתם הם מסתובבים הם מסתירים מתחת לבגדים, ואם הם לובשים גלביות אז זה אפילו עוד יותר קל להסתיר את הנשקים. הם לא משתמשים בשיטה הזאת רק בתוך אוכלוסייה, אלא גם במרחבי לחימה. אנחנו מדברים על מקומות שבהם כל גבר חשוד כמחבל, ולכן גם כשהם מסתובבים על אזרחי באותם מקומות, אנחנו חושדים בהם ופועלים בהתאם".

איך מתמודדים עם סיטואציה כזאת?

"התצפיתנים והצלפים שלנו עוקבים אחרי אותם חשודים, ואם הם רואים שיש להם אמצעי וכוונה אנחנו פועלים בהתאם. חיסלנו עשרות מחבלים בירי צלפים. זה איום ממשי מאוד. וצריך להביא בחשבון את כלי הנשק שאיתם הם פועלים. המסוכן ביותר הוא ה־RPG. לצערנו הנשק הזה גבה מחירים כבדים. הוא יכול לפעמים לחדור שריון והגנות, ואם יורים אותו על מבנה הוא יוצר נזק גדול יותר. זה מה שקרה לאגוז ביום שישי שעבר. פה ושם נותרו עוד כמה חוליות שיכולות לירות מרגמות לתוך השטח. לרוב אנחנו מוצאים את החוליות והכלים הללו לפני הירי, אבל אם קורה שהם מצליחים לירות, אנחנו מוודאים שהם לא יוכלו לירות יותר".

יש זירות שהפתיעו אתכם? נניח, השכונה הקטארית שהתברר שהיא הייתה קן ענק של מחבלים ואמצעי לחימה?

"לא הופתענו מהשכונה הקטארית. ידענו מה מחכה לנו שם. וגם ידענו שייקח זמן לטהר את המקום. מה שכן צריך לומר, זה שבהחלט יכולים להיות עוד מתחמי ענק שאנחנו לא יודעים עליהם עדיין. אבל הם הולכים ומצטמצמים ככל שעובר הזמן. במקומות שבהם עבדנו עד היום לא נותרו עוד הרבה מקומות כאלה".

בפעילות בשכונה הקטארית עלו טענות בימים האחרונים שצה"ל סיכן חיילים שלא לצורך ונמנע מלהפציץ מהאוויר. יש אמת בטענות?

"בחתך כולל לא. צריך להבין שמלחמה זה דבר מורכב. אם יש לך מידע שבמקום מסוים עשויים להיות חטופים, אתה לא תפציץ אותו מהאוויר. אתה גם טכנית לא יכול להפציץ את כל הבניינים ברצועה מהאוויר, כי לאף מדינה אין מספיק טילים בשביל זה, וצריך לנהל כלכלת חימושים נכונה. אז כמי שרואה איך המבצעים האלה מתנהלים, אני יכול לומר שהטענות הללו לא נכונות בחתך רחב. האם היה מקרה נקודתי ששם אולי זה היה אחרת? יכול להיות, אבל אני לא מכיר כזה".

באופן טבעי, יש הרבה דברים שעליהם קוקיא לא יכול לדבר. נושאים כמו החיפושים אחר החטופים וצמרת חמאס ותחומי מודיעין שונים הוא לא יכול לחשוף בריאיון. באופן כללי, מעטים הם האנשים בצה"ל שמעורים בכל הפרטים, מפאת רגישות הנושאים. הערכות בתחילה דיברו על כך שגם צמרת חמאס וגם החטופים נמצאים בח'אן יונס, אלא שכיום רבים סבורים שהם כבר נדדו לרפיח, האזור המרכזי היחיד שבו צה"ל עוד לא החל לפעול. בח'אן יונס, אומר קוקיא, המהלך כמעט הושלם. "בשביל לנקות לחלוטין את ח'אן יונס, כמו את כל הרצועה, צריך שנים של אחיזה בשטח. זה לא מה שאנחנו מדברים עליו. אבל הכרעת חמאס במקום היא משהו אחר, ולשם אנחנו מתקרבים בצעדי ענק", הוא אומר.

ומה אחר כך? כי הזירה האחרונה שנשארה היא רפיח, ולשם עוד לא נכנסים.

"זה נכון. ברצועה תמרנו כמעט בכל מקום, חוץ מרפיח וממחנות המרכז. כן הפצצנו מאוויר וביצענו כמה חיסולים ממוקדים, אבל תמרון מלא עוד לא עשינו שם. ממה שראינו עד היום ממש לא מופרך להניח שחלק לא קטן מהנהגת הארגון ברצועה ברח לרפיח. חלק אחר הלכו למחנות המרכז. מראש ידענו שיש את חטיבת רפיח, על אלפי מחבליה. צריך לזכור, רפיח היא עיר של 250 אלף תושבים. היא קטנה בהרבה מח'אן יונס, ובוודאי מעזה עצמה. אנחנו ידענו להניע תושבים ממקום למקום, ואם נצטרך נעשה זאת שוב".

אפשר להשלים את המשימה של הכרעת חמאס בלי לכבוש גם את רפיח?

"אני יכול להגיד לך את דעתי האישית פה כפרשן, והתשובה כמובן היא לא. אם אתה לא משמיד את כל הגדודים שלו, אז לא הכרעתו אותו לגמרי. אם נהיה הוגנים, זאת משוואה די פשוטה".

"מה פתאום לשרוף את המדינה"

קוקיא הוא איש מילואים ותיק. כבר במלחמת לבנון הראשונה הוא פיקד על חיילים בשטח, ולאורך השנים הפך להיות קצין מבצעים באוגדה 98, האוגדה המשלבת בין כוחות הצנחנים ליחידות הקומנדו. לציבור הישראלי מוכר קוקיא בנסיבות קשות אחרות - בנו רון נרצח בפיגוע דקירה בערד בשנת 2017. מאז הפך קוקיא להיות ממובילי פורום בוחרים בחיים, פורום שמאגד מאות משפחות שכולות ונועד לשנות את ההתמודדות מול מחבלים וארגוני הטרור, בעיקר בתחומי הענישה ומאבק כלכלי בהם. היותו אב שכול, הוא אומר, הגביר את תחושת המחויבות שלו להתגייס למילואים בפרוץ המלחמה.

"ביטחון ישראל תמיד היה בראש סדר העדיפויות, גם לפני שהבן שלי נפל וכמובן לאורך השנים אחרי כן. אנחנו נמצאים בצבא כי אנחנו מודעים לאויבים שנמצאים סביבנו. זה נכון לא רק למשפחות שאיבדו את יקיריהן, אלא לכל המילואימניקים שמבינים מול מה אנחנו מתמודדים. המילואימניקים שאתה רואה בשטח מבינים כמה חשוב להתכונן למלחמה הבאה. ההיסטוריה האנושית בכלל ושל העם שלנו בפרט מאוד ברורה. השאלה היא לא אם תהיה מלחמה, אלא מתי היא תתרחש, מול איזה כוח נתמודד, וכמה נהיה מוכנים אליה. למלחמה הזאת לא היינו מוכנים. אני וחבריי בפורום ניסינו להזהיר מפני מה שעלול לקרות, ולצערי צדקנו. המחדל המודיעיני שהוביל לפרוץ המלחמה הוא חמור מאין כמותו. המחדל הצבאי־תפקודי היה בלתי נתפס. חבל שזה מה שקרה, ואנחנו חייבים לדאוג שזה לא יקרה שוב. לכן תמיד אמרנו חבריי ואני שתקראו לנו כמה שצריך, אנחנו נתייצב, ובכל השנים תמיד התייצבנו".

ולעומתכם, היו רבים שקראו לא להתייצב. אתה אפילו נאמת בהפגנות נגד הקריאות לא להתייצב למילואים.

"לצערי זה נכון. אני מעולם לא חשבתי ולו לרגע אחד להפסיק להתייצב למילואים. ואני גם מתנדב מילואים, כי בשל התפקיד שלי אני עושה יותר ימי מילואים ממה שהחוק מאפשר, ולכן זה עובר להתנדבות למילואים. אני וחבריי לא מוכנים לשחק משחקים עם ביטחון ישראל. המחיר, כפי שכולנו ראינו, פשוט יקר מדי. תמיד התייצבנו, ולעיתים אפילו בלי צו, לכל מיני דיוני היערכות, כי המטרה של הגנה על מדינת ישראל נמצאת בראש מעייננו".

וכשאתה רואה את ההפגנות בימים האחרונים, כולל המראות הקשים מירושלים שבהם נפצע שוטר ממפגינים שזרקו עליו לפיד ומפגינים שמנסים לפרוץ לבית ראש הממשלה, מה זה גורם לך להרגיש? זה מחלחל לחיילים בשטח?

"זה מתסכל מאוד. אני גם מעריך שבמידה כלשהי זה משפיע גם עלינו, אם כי לא על הפן המבצעי, כי שם אני לא רואה שינוי כלשהו באופי הפעילות. באופן אישי זה מאוד מצער אותי לראות את הריבים, את המחאות שיש הסתה בתוכן, וברגע שההפגנות הופכות להיות אלימות ולא חוקיות זה כבר עובר כל גבול. חוסמים כבישים, מאיימים לפרוץ לכנסת וקוראים לשרוף את המדינה. מה פתאום לשרוף את המדינה? זה שיש ויכוח פוליטי אם מדובר בממשלה טובה או לא, לא אומר שצריך לנהל אותו כרגע. בשטח יש לוחמים שחלקם תומכי הממשלה וחלקם מתנגדיה. יש ימנים ושמאלנים, חילונים ודתיים, יהודים ובני מיעוטים שונים. זה הזמן לנהל את המאבקים האלה?".