החוקר ספי גלדצהלר מסביר בסרטון חדש את ארבע הראיות המוחצות שלדבריו פותרות את התעלומה: מי היה מר שושני?
מר שושני היה גאון בעל זכרון צילומי, שיודע את כל התורה פשוטו כמשמעו. את התנ"ך הוא ידע בעל פה בתור ילד. את הזוהר הוא ידע כנער צעיר, ואת כל מסכתות הגמרא וכל המדרשים הוא ידע כבחור ישיבה. הוא ידע לא רק לצטט את הש"ס מילה במילה, אלא גם ידע להסביר כל סוגיה בחריפות בלתי-רגילה. הוא היה מיחידי הדור מבחינת הכישורים השכליים שלו.
שושני היה גם מורה דגול, ולמרות העושר הרב שהיה לו (אותו השתדל להסתיר במשך כל חייו) הוא היה חסר בית. במשך עשרות שנים הוא נדד ברחבי העולם והעביר שיעורים לאלפי אנשים. שומעיו ישבו מרותקים במשך שעות ארוכות, עד השעות הקטנות של הלילה. הוא העמיד תלמידים גדולים (כמו אלי ויזל, עמנואל לוינס, פרופ' שלום רוזנברג, הרב מניטו ועוד) שהושפעו בצורה דרמטית מאישיותו ומתורתו.
מר שושני נפטר באורווגאי בשנת תשכ"ח 1968. רק קומץ אנשים היו בהלוויתו. על מצבתו נכתבה השורה הבאה: "מר שושני, לידתו וחייו סתומים בחידה".
בשנים האחרונות עלה זכרונו שוב, והחל להיווצר עניין מחודש בדמותו הפלאית של מר שושני. החוקר ספי גלדצהלר מפרט אודות ארבע הראיות: "ד"ר יעל לוין דיברה עם אשתו של הרב מאיר מינץ, אחיינו של הלל פלרמן, והיא הביאה תמונה של הלל פרלמן בצעירותו, ואם משווים אותה למר שושני בבגרותו, מגלים בהחלט שזה אותו אדם", מספר גלדצהלר.
גלדצהלר מפרט ראיה נוספת. "שלום רוזנברג, תלמידו הגדול של מר שושני, אמר: הוא היה הלל פרלמן, כך אמר בראיון ליואב שורק במקור ראשון בשנת 2017. 'ישנם כמה אישים וגדולים בעולם האמת שיכולים להעיד על גדלותו של מורי, בהם הרב קוק, הוא היה ממש בן בית בתחילת המאה אצל הרב קוק בירושלים', רוזנברג מצטט מאגרת שכותב הרב קוק להלל פרלמן. זה היה שמו, אומר רוזנברג, ואף קראתי לאחד מילדי על שמו".
גלדצהלר מונה את הראיה השלישית. "תלמידו הגדול אלי ויזל, זוכה פרס נובל, למד אצלו בשנת 1945. עשרים שנה אחר כך הוא ספד לו: ראיתי אצלו פעם מכתב של הרב קוק ז"ל שפנה אליו כאל רבי אלופי ומיודעי, יש לנו את האגרות האלו, אמנם אין שם את הביטוי המדויק אבל יש שם ביטוים דומים, באגרת תשלד, קורא לו הרב קוק: חריף ושנון, נבון בחדרי תורה, מר הלל פרלמן". ממשיך גלדצהלר: "הוא הלך עם האגרות כל החיים כמעין קמעא".
גלדצהלר מונה את הראיה הרביעית. "האחיין של מר שושני קראו לו הרב מאיר מינץ, הוא גר במונסי, בספר שכתב שלמה מלכה בצרפת יש ראיון עם אלי ויזל על שושני ושם הוא מזכיר שנפגש עם האחיין של מר שושני, לא מזכיר בשמו, מציין שאמר לו מיהו מר שושני ומציין את הדמיון הרב בין האחיין לדוד.
המעניין שבאותו ספר האחיין נזכר אצל דניאל שורמן, ושם הוא מוזכר בשמו: מאיר מינץ. באותו ספר שלמה מלכה, המחבר, מראיין גם את אשתו של מאיר מינץ שאומרת: מר שושני הוא פרלמן, יצוין שהדוד זה מר שושני ואחותו זה שרה פרלמן, זה וודאי, היא מראיינת אותה ואומרת מה השם של ההורים: מנחם ומלכה פייגא ונותנת גם תמונות של ההורים והאחות שרה, ולכולם קוראים פרלמן".
ראיה נוספת, אולי המשמעותית מכולן, נחשפת בימים אלו בספרו החדש של משה נחמני, 'נגלה ונסתר', העוסק בדמותו של מר שושני. בספר מוצג לראשונה מכתב שהחזיק שושני במזוודה אותה נשא עמו בכל שנות נדודיו, עד יומו האחרון. בראש המכתב מופיעה השורה הבאה: "כבוד דודי הגאון מורינו ר' הלל פרלמן שליט"א".
עובדה מפליאה זו, שושני מחזיק במכתב שמופנה אל הלל פרלמן, דיה כשלעצמה כדי לבסס את הטענה שמדובר כנראה באותו אדם, אילולי כן נצטרך למצוא תירוץ דחוק מדוע שושני הקפיד לשמור כל חייו את המכתב הזה. מי שעדיין מקנן בו הספק בקשר לזהותו של שושני, יופתע לקרוא את תוכן המכתב הנ"ל, אותו כתב הרב מאיר מינץ, אחיינו של הרב הלל פרלמן.
הרב מינץ קובץ במכתב זה באופן חד משמעי ששושני הוא דודו הלל פרלמן, והוא מסתמך על מסורת משפחתית וותיקה, שראשיתה כבר אצל הסבא שלו ר' מנחם פרלמן מבריסק, שהוא למעשה אביו של הרב הלל פרלמן.
על פי עדותו של הרב מינץ, מתבררת לראשונה עובדה מפתיעה: ב-1933, זמן קצר אחרי שהחליט שושני להסתיר את זהותו, הגיע לאוזניו של ר' מנחם פרלמן השמועה שבפריז יושב גאון גדול בשם שושני. מנחם הבין מיד שמדובר בבנו הלל, ועל כן ארז את תרמילו ונסע מבריסק לפריז (!) כדי לפגוש את בנו האבוד. אין בידינו מידע מה בדיוק היה באותה פגישה, אך אין ספק שמנחם מסוגל היה לזהות את בנו בפגישה. כאשר שב לבריסק סיפר על הפגישה למשפחתו. לאור מכתבו של הרב מינץ, כבר אין ספק ששושני הוא אכן הלל פרלמן.
גלדצהלר מסביר מה התועלת בזיהויו הוודאי של מר שושני כהלל פרלמן. "ברמת המחקר ההיסטורי זה מאפשר לנו לגלות את הביוגרפיה של שושני במחצית הראשונה של חייו. שנית, יש תמיד קשר בין הביוגרפיה של האדם לבין הגותו ככה שזיהויו עם פרלמן בוודאי ישפוך אור על הגותו לכשתצא לאור.
זיהוי זה פותר את חידת הלל פרלמן שנועד להיות אחד מגדולי ישראל בתורה וגם בחכמת חול. כפי שעולה מאיגרות הרב קוק אליו ועליו. כעת אנו יודעים מה עלה בגורלו אחרי שהיגר לאמריקה. זיהוי זה שופך עוד קצת אור על תעלומת ישיבת הרב קוק ביפו, ישיבה שהוסתרה בכוונה על ידי בוגריה סוגיה שהמחקר שלה עוד בחיתוליו.
"בסופו של דבר אנו מקבלים נקודת מבט מעניינת גם על הרב קוק. במידה מסוימת רב נמדד לא רק במה שהוא אלא גם בתלמידיו המובחרים. במיוחד לגבי פרלמן-שושני שהרב קוק קרב באופן אישי", סיכם גלדצהלר.
