הרב שמואל אריאל, מרבני ישיבת ההסדר בירוחם, התייחס בשיעור מיוחד לסמכותה ותפקידה של הרבנות הראשית. בתחילה הוא דן בטענה הנשמעת בקרב מספר רבנים לפיה לרבנות הראשית יש מעמד של בית הדין הגדול שבדור המקביל למעמד הסנהדרין.
"ראשית, הרא"ש והרמב"ם אמנם דיברו על מעמד של בית הדין החשוב שבדור, אבל הם לא נתנו לבית דין זה מעמד של סנהדרין ממש, שכל חכמי הדור צריכים לבטל את דעתם בפניו. הם דיברו רק לעניין מאד ספציפי, הזכות של המלווה לדרוש מן הלווה ללכת לדון עמו במקום מרוחק. לעניין זה ישנה זכות לדרוש לדון בפני בית הדין החשוב שבדור, אבל הם לא קבעו שכל החכמים שבדור חייבים לפסוק כפי שפוסק בית הדין הזה", אמר הרב.
הוא הוסיף: "עולה השאלה - האם מה שהרא"ש והרמב"ם מדברים על בית הדין הגדול שבדור חל על הרבנות הראשית? מה הגדיר את אותו בית דין חשוב שהיה בזמנם? האם מישהו מינה אותו? היה גוף בוחר? לא. אלא יש מציאות שיש תלמידי חכמים גדולים ויש תלמידי חכמים משורה שניה ושלישית, אין פה מינוי שהגדיר אותו כחשוב", אמר הרב אריאל.
מתוך כך תהה הרב אריאל, "האם ברבנות הראשית בהכרח תמיד יושבים בה גדולי הפוסקים? היו תקופות שישבו בה פוסקים מאוד גדולים מן השורה הראשונה, והיו תקופות שלא. כולם תלמידי חכמים חשובים וגדולים, אבל לא תמיד הם גדולי הפוסקים, זה לא לגנותם. ממילא, האם הרבנות הראשית היא בית הדין הגדול שבדור? לפעמים כן ולפעמים לא".
"למשל הרב עובדיה יוסף, לכל הדעות היה מגדולי הפוסקים. כשהוא היה רב ראשי, ישב ברבנות הראשית אחד מגדולי הפוסקים, אך כשהוא הפסיק להיות רב ראשי, האם הוא הפסיק להיות אחד מגדולי הפוסקים? בוודאי שלא, הוא המשיך להיות פוסק גדול. מה שהגדיר אותו זו לא העובדה שישב ברבנות אלא עצם הידע והאישיות התורנית שלו. ואם הוא מוגדר כ"בית דין חשוב", אז זה גם כאשר הוא לא מכהן כרב ראשי. ממילא להגדיר שכל תלמידי החכמים שבדור הם בדרגה יותר נמוכה מהרבנות הראשית זה לא בהכרח נכון, לפעמים נכון ולפעמים לא נכון".
טיעון נוסף אליו התייחס הרב אריאל ביתר חיוב הוא שהפסקים של הרבנות הראשית מחייבים כדין מרא דאתרא. "מינו פה מרא דאתרא על כל המדינה ולכן זה מחייב, בדומה לכך כתב ראש ישיבת מרכז הרב הרב שאול ישראלי: רוב הציבור קיבלו על עצמם, נמצא שבכל מקום בארץ ישראל יש לה תוקף של מרא דאתרא. זו אמירה שאפשר להבין אותה, אך לומר שזה כמו סנהדרין – זה חידוש גדול".
"האם באמת הרבנים הראשים הם המרא דאתרא? בפשטות כן, לא מוגדר שבהכרח הוא חייב להיות הגדול שבעיר, אלא שבני העיר בחרו בו, ממילא הפקידו את הרבנים להיות רבני ארץ ישראל אז הם רבני ארץ ישראל, זהו נימוק שיותר מתקבל".
אבל המעמד של מרא דאתרא הוא מורכב: "גם הנימוק הזה יש לו הסתייגות לא פשוטה אצל הרב ישראלי. אומר הרב ישראלי: מה נותן למרא דאתרא את התוקף? העובדה שבחרו ומינו אותו. ממילא, זה תלוי מה המנדט שהוא קיבל. הרב ישראלי דן בשאלה מי נתן את המנדט, יש ציבור שקיבל ויש שציבור שלא קיבל עליו, מן הסתם רומז לציבור החרדי שלא רואה את הרבנות הראשית כסמכות מחייבת. זה לגיטימי, אומר הרב ישראלי, יש קהילות שכל אחד מכתירה לעצמה את הרבנים שלה ואין בזה איסור לא תתגודדו, לכל קהילה יש את ההנהגה הפסיקתית שלה. בוודאי שאם הייתם שואלים את הרב ישראלי הוא היה אומר שתצטרפו לכלל הציבור והמדינה ותלכו אחרי הרבנות, אלא שאם החלטתם אחרת מסיבות כאלו ואחרות - זכותכם".
"על פי אותו עיקרון, גם היקף הסמכות של המרא דאתרא תלוי במנדט שהוא קיבל. בעבר היה מקובל לתת למרא דאתרא סמכות רחבה, אסור היה לאף רב אחר להורות הלכה בעיר, אפילו כאשר זה לא מנוגד לדעתו של המרא דאתרא. כיום כמובן זה לא מקובל, אף אחד לא מצפה שכל השאלות בעיר יגיעו אל הרב של העיר. מראש הציבור מגדיר היום את המנדט של המרא דאתרא באופן מצומצם יותר, וזה קביל מבחינה הלכתית, שכן סמכותו של המרא דאתרא תלויה בקבלת הציבור.
ממילא, הוא הדין ברבנות הראשית - יש לבחון לשם מה הציבור ממנה אותה וממילא מה המנדט שהוא מעניק לה".
בהמשך השיעור התייחס הרב אריאל לשאלת העלייה להר הבית. "הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו אמר: אני נגד עלייה להר הבית, אבל אם אתה ביררת והגעת למסקנה אחרת ואתה הולך אחרי רבך – זכותך לעלות. זו אמירה שאני מאוד מכבד אותה, יש מחלוקות ודעות שונות. אבל תשימו לב שהוא לא אומר: אני לא סתם רב, אני הסנהדרין שמחייבת בצורה טוטאלית. הפסק של הרבנות הוא פסק של תלמידי חכמים חשובים אבל לא פסק של סנהדרין. היא בעצמה לא רואה את עצמה כמו שחלק מהציבור מנסה לראות אותה, וממילא אי אפשר ליצור מעמד כזה יש מאין".
יחד עם זאת, שלל הרב אריאל גם את הקוטב הנגדי, אנשים ששוללים לגמרי את סמכותה של הרבנות הראשית וחושבים שאין בה שום צורך, ושאפשר להפריט את כל ענייני ההלכה. "יש למשל חוק הונאה בכשרות - אם לא יהיה גוף שמוסמך לקבוע מה מוגדר כשר ומה לא, לחוק הזה לא תהיה שום משמעות. כל אחד יוכל לומר שזה כשר, על פי דעתו. וכך בשאר העניינים ההלכתיים שיש להם ממשק עם סמכויות המדינה והחוקים, כמו גיור ונישואין, חשוב מאד שיהיה גוף שיקבע את הסטנדרט ההלכתי. אנחנו לא חיים בגולה, שבה כל קהילה חיה לעצמה. ב"ה אנחנו חלק מקהילה אחת גדולה, וצריך שיהיה גוף שאחראי על העניינים ההלכתיים הנוגעים לכלל הציבור, ועל כך מופקדת הרבנות הראשית".
הרב אריאל ציטט פסקאות מדברי דודו, הרב יעקב אריאל, שבהן הופיעה האמירה הזו: מחד, שלרבנות הראשית אין בהכרח סמכות פסיקה מחייבת, ומאידך, שתפקידה בניהול ענייני הדת במדינה הוא חשוב מאד ואין לבטל אותו.