לאחרונה, במלאת עשרים שנה למותה של האחת והיחידה נעמי שמר (בסוף השבוע יחול התאריך העברי – ז' בתמוז) הזדמן לי לשוחח עם המוסיקאי אריאל הורביץ, בנה של נעמי שמר." איך הייתה אמך נעמי שמר מגיבה על האסון שפקד אותנו בשמחת תורה?", שאלתי אותו, ועל כך ענה לי: ממש כמוני. אני מאמין. הוא הזכיר לי שיר שכתב בחודש אוקטובר, 3 שבועות אחרי השבת השחורה בשמחת תורה.
אני מאמין - אריאל הורוביץ
מילים ולחן: אריאל הורוביץ
אני מאמין באמונה שלמה
שאלה השמיים ושזאת האדמה
כאן היה עבר פה יהיה עתיד
האמנתי פעם אני אאמין תמיד
וכשסופה עוברת וביתי רועד
חוזר אלי ניגון ישן
שבזכותו הוא עוד עומד
אני מאמין באמונה שלמה
גם בעיניים של אחי אני מוצא סימן
שאני לא לבד
שבלי מילים נגיד
האמנו פעם ונאמין תמיד
וכשסופה עוברת וביתי רועד
חוזר אלי ניגון ישן
שבזכותו הוא עוד עומד
אני מאמין באמונה שלמה
בצחוק הילדים על הדשא שיצמח
כאן היה עבר פה יהיה עתיד
האמנתי פעם אני מאמין תמיד
כשאני קוראת את השיר אני מוצאת פה ושם רמזים ל"לו יהי" שכתבה נעמי שמר במלחמת יום הכיפורים. נעמי שמר כתבה:" בתוך שכונה קטנה מוצלת בית קט עם גג אדום, כל שנבקש לו יהי". אריאל בנה כותב:" אני מאמין באמונה שלמה בצחוק הילדים על הדשא שיצמח". אשרנו שהצמיחה נעמי שמר דור המשך משובח שכותב לנו שיר עידוד שהוא למעשה תפילה חילונית.
והתפילה החילונית הזאת שנכתבה כאן במדינת ישראל בת 75 לאחר אסון גדול שפקד אותה – הזכירה לי תפילה חילונית שכתב המשורר שאול טשרניחובסקי לפני 130 שנה בערך, בגולה הרחוקה, באודסה.
אני מאמין (שחקי שחקי)
שַׂחֲקִי, שַׂחֲקִי עַל הַחֲלוֹמוֹת
זוּ אֲנִי הַחוֹלֵם שָֹח
שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין
כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ
כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת
לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז
כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם
גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז
רוּחוֹ יַשְׁלִיךְ כַּבְלֵי-הֶבֶל
יְרוֹמְמֶנּוּ בָּמֳתֵי-עָל
לֹא בָּרָעָב יָמוּת עֹבֵד
דְּרוֹר – לַנֶּפֶשׁ, פַּת – לַדָּל
שַׂחֲקִי כִּי גַּם בְּרֵעוּת אַאֲמִין
אַאֲמִין, כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב
לֵב תִּקְוֹתַי גַּם תִּקְוֹתָיו
יָחוּשׁ אֹשֶׁר, יָבִין כְּאֵב
אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד
אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם
אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם
אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם
יָשׁוּב יִפְרַח אָז גַּם עַמִּי
וּבָאָרֶץ יָקוּם דּוֹר
בַּרְזֶל-כְּבָלָיו יוּסַר מֶנּוּ
עַיִן-בְּעַיִן יִרְאֶה אוֹר
יִחְיֶה, יֶאֱהַב, יִפְעַל, יָעַשׂ
דּוֹר בָּאָרֶץ אָמְנָם חָי
לֹא בֶּעָתִיד – בַּשָּׁמַיִם
חַיֵּי-רוּחַ לוֹ אֵין דָי
אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר
לְיֹפִי וְנִשְׂגָּב לִבּוֹ עֵר
לוֹ, לַצָּעִיר, מֵעַל קִבְרִי
פְּרָחִים יִלְקְטוּ לַזֵּר
את שיר התפילה החילונית" אני מאמין", הידוע יותר בשם" שחקי שחקי", כתב שאול טשרניחובסקי בן ה-19 בשנת 1894 באודסה, אליה הגיע ארבע שנים קודם לכן מכפר מיכאלובקה בפלך טאבריה שבדרום אוקראינה, בו עברה עליו ילדותו.
אין זה המקום לניתוח ספרותי של השיר הזה (שהיה פעם חלק מתכנית לימודי הספרות בתיכון ...) מה שברור זה שזאת תפילה חילונית לגמרי: טשרניחובסקי מאמין בחירות ("נַפְשִׁי דְרוֹר שׁוֹאֶפֶת") בהומניזם ("בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ"), בסוציאליזם ("לֹא בָרָעָב יָמוּת עֹבֵד"), באהבה (בְְּרֵעוּת אַאֲמִין... כִּי עוֹד אֶמְצָא לֵב"), בשלום בין עמים, בציונות ובעתידה של השירה העברית ("אָז שִׁיר חָדָשׁ יָשִׁיר מְשׁוֹרֵר"). הקב"ה אינו נוכח בשיר הזה.
המשורר יעקב פיכמן כתב על שיר זה:" אני מאמין" לא היה זה בשום פנים הטוב שבשיריו, אבל עם כל תום הנעורים השופע ממנו, היה זה באמת שיר חייו, תבנית חייו, בו ניתן ניב לאמונתו באדם, בעתידה של האומה, של האנושות כולה (פיכמן, אמת הבנין: סופרי אודיסה. 1951)
יש לציין שכשהוקמה מדינת ישראל היו שהציעו את" אני מאמין" להמנון המדינה. ולפני כמה שנים העלה ח"כ מוחמד ברכה (חד"ש) שוב את ההצעה בתואנה ש"התקווה" הוא המנון גזעני. בספרו "מסכת ההמנונים" כותב אבי זעירא (שהיה בעבר מנהל מכון" שיטים"—מכון החגים הקיבוצי): "ברור לי מה עומד מאחורי ההצעה. הרי יש לנו המנון, המנון נפלא, המנון אהוב, המנון שאנשים מסרו את נפשם, כשמילותיו על שפתותיהם.
מי שמציעים להמיר אותו ב"אני מאמין", אינם עושים זאת בשל רצונם ב"אני מאמין", אלא בשל רצונם להחליף את "התקווה". המילה המפורשת "יהודי" אינה מופיעה ב"אני מאמין" ובבחירת הבתים שיהפכו להמנון, הם מנסים לנתק את מדינת ישראל ממהותה הלאומית, באמצעות בחירת המנון שניתן לפרשו כאוניברסלי, קוסמופוליטי. אני סולד מהרעיון הזה וממה שעומד מאחוריו, כי לא את ההמנון הלאומי הם רוצים לשנות, אלא את צביונה הלאומי של המדינה. אין הם רוצים מדינה יהודית, אלא איזו עיסה אחרת, סרת טעם וריח".
לפני 10 שנים, כשהנפיקו שטר של 50 שקלים עם תמונת המשורר שאול טשרניחובסקי בחרו בבנק ישראל לצטט על גבו את השורות: "כי עוד אאמין גם באדם גם ברוחו רוח עז...".
עד כאן תפילות חילוניות שחוברו, כזכור, באודסה ובמדינת ישראל בהפרש של 130 שנים. ב-130 השנים הללו נכתבו שירי "אני מאמין" שהם תפילה לבורא עולם. הנה הראשון שבהם, שנכתב ברכבת לטרבלינקה בשנת 1942.
אני מאמין
מילים: מתוך י"ג העיקרים של הרמב"ם
לחן: עזריאל-דוד פסטג
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ
וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵהַּ
עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם
שֶׁיָּבוֹא
שיר התפילה "אני מאמין" נולד בשנת 1942 ברכבת לטרבלינקה, ולהלן הסיפור: רבי עזריאל דוד פסטג, חסיד מודז'יץ שהיה חזן מוכר בוורשה, היה דחוס בקרון בקר עמוס אלפי גברים נשים וטף, כולם נחנקים מחוסר אוויר ומצמא, ויודעים שהם בדרך למחנה המוות טרבלינקה.
ובתוך כל הגיהינום הזה נזכר לפתע עזריאל דוד במילים בי"ג העיקרים של הרמב"ם: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה, עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". הוא עצם את עיניו כשהוא מתנתק במוחו מהזמן והחל לפזם לעצמו את המילים בנעימה שקטה וחרישית... ומספרים שלאט לאט הצטרפו אליו עוד ועוד אנשים, במין סצנה שקשה לדמיין אותה: אנשים מושפלים, בשיא עליבותם וייאושם שהם בדרך למחנה המוות שרים: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח..."
שעה ארוכה נמשכה השירה המופלאה הזאת. ואז פנה ר' עזריאל דוד אל היהודים: "אחים יקרים! הניגון הזה הוא ניגונה של הנשמה היהודית. זהו ניגון האמונה הטהורה, שגם אלפי שנות גלות ורדיפות לא יכלו לה. מי שיקפוץ מהרכבת, יציל את עצמו ויצליח להביא את הניגון הזה אל מורי ורבי האדמו"ר ממודז'יץ בארצות הברית – אני אהיה אסיר תודה לו לנצח".
אחד הצעירים שהיו בקרון הרים את ידו. הוא מוכן לשליחות. בעזרת יהודים שהיו בקרון הוא הצליח איכשהו לקפוץ מהרכבת – עם הניגון.
לסיפור הזה יש עוד כמה גרסאות אבל השיר הצמיח כנפיים והפך להמנון העם היהודי בארץ ובתפוצות.
ומשפט אחד מה"אני מאמין" של הרמב"ם - הולחן כבר כאן, על אדמתנו במדינת ישראל בשנת 1992:
אני מאמין (משיח משיח) - מרדכי בן דוד
מילים: מתוך י"ג העיקרים של הרמב"ם לחן: יוסי גרין
אני מאמין באמונה שלמה
בביאת המשיח אני מאמין
משיח משיח משיח אוי אוי אוי
תהיתי באיזה נסיבות נכתב השיר הזה והנה הסיפור מפי יוסי גרין מלחין השיר: ר' משה (מונה) רוזנבלום עבד באותם זמנים בעיקר כמעבד מוסיקלי, אבל שמתי לב שיש לו כישורי הלחנה. הרבה זמן ניסיתי לשכנע אותו גם להלחין. יום אחד, בשנת תשנ"ב, הרגשתי צורך אדיר להוציא שיר על 'משיח'", אמרתי לו שאני רוצה להיפגש אבל בתנאי שהדלת ננעלת והוא מנתק את הטלפון. כך אכן היה, נכנסנו לחדר וכשזה הולחן, הרגשתי שזה הולך להיות שיר אדיר שיעשה גלים, וב"ה שזיכני הקב"ה להיות שליח לשיר הזה".
את ה'קרדיט' הוא בהחלט נותן לרבי: "אפשר לומר שהשיר משיח נכתב בהשפעת השיחות של הרבי. למען האמת, גדלתי בבית של צדיק גדול כ"ק האדמו"ר מרימניץ זצ"ל שהיה מדבר הרבה ומתאונן על הגלות. כל הנושא הזה של משיח היה קרוב לליבי, העניין של משיח תמיד היה בדם, אבל מובן מאליו שהמושג חדר לעולם היהודי בזכות הרבי, ובוודאי זה השפיע גם עלי".
וכך נולד להיט ענק שהפך לשיר שמחבר את כל עם ישראל: הוא מתנגן בקול מוואן המצוות של החב"דניקים, ובוודאי שאין חתונה ובר מצווה בלעדיו... וגם החילונים אימצו אותו: כשהקליט מרדכי בן דוד את השיר, הטכנאי באולפן כה התלהב שהעביר את השיר לשדרן אלי ישראלי שהשמיע אותו בתוכנית הספורט שלו בגלי צה"ל ועד מהרה אומץ השיר ע"י קבוצת אוהדי קבוצת הכדורסל הפועל גליל עליון..."
ומן הראוי לציין גם שזה השיר שסיים מדי לילה את שידורי ערוץ 7 במשך חמש-עשרה שנות קיומו.
ואם כבר הזכרנו את המשיח, נסיים במילותיה של זאת שהתכנסנו לזכרה- נעמי שמר שעליה אמר היסטוריון הזמר העברי אליהו הכהן ז"ל: "נעמי שמר היא היוצרת החשובה ביותר שהייתה לעם היהודי מאז ימי המקרא, מאז מרים הנביאה, ואולי מעולם".
מילים שכאילו נכתבו היום.
חבלי משיח
כאשר אני הולך
בלי אין ובלי אן
על ליבי כמו קמע
יש לי כל הזמן
שיר קטן, שיר קטן.
חבלי משיח הנה זה בא
חבלי משיח הנה זה בא
חבלי משיח הנה זה בא היום
הנה זה בא היום
יש כאלה ששרים
מעבר לדממה
שפתיהם אולי אינן נעות
אבל קולם
ישמע, ישמע.
חבלי משיח הנה זה בא...
לפעמים אני סופג
מכה אחר מכה
וכשרע לי וכשמר לי
אז אני דווקא
שר לי כך, שר לי כך.
חבלי משיח הנה זה בא...
אם אגיע אל הבית
אצל הברושים
מישהו יגיש לי מים
וככלות כוחי
עוד אשיר, עוד אשיר.
חבלי משיח הנה זה בא...