עם הרב תמיר גרנות, ראש ישיבת אורות שאול, שוחחנו על הפנייה המצולמת שלו לעולם הישיבות החרדי בקריאה להיות שלוחי מצווה, להקשיב למצוקת העם ולזעקת היתומים והאלמנות ולהתגייס למערכה לעזרת ישראל מיד צר.
הרב מספר בפתח הדברים כי פנייתו המצולמת הגיעה לציבור החרדי במגוון דרכים, בין אם בקבצי קול, בין אם בקבוצות ווטסאפ ובדרכים נוספות והרושם ממאות התגובות שהגיעו לדברים היא שדברים אכן נכנסו ללבבות. להערכתו של הרב קולו שלו יחד עם קולות שעלו ממשפחות שכולות נוספות ונשות אנשי מילואים יצרו טלטלה ומבוכה בנשמות רבות.
בדבריו מצטט הרב דוגמאות בודדות מתוך רבות שהגיעו אליו מתוככי המגזר החרדי. אחת הרבנים כותב לו כי כל מילה בדבריו אמת והוא "שבור ומתוסכל מהמצב ומהשקר שבתפיסה החרדית. ...מישהו בהנהגה השתגע לגמרי. הם אטומי לב", כתב. ראש ישיבה צעיר כתב בתגובתו לרב גרנות כי מדובר ב"דברים היוצאים מהלב ונכנסים אל הלב", אך הוא ושכמותו לא יכולים לעשות כלום מאחר ויציאה נגד התפיסות החברתיות במגזר החרדי תהיה סכנה עבורם. "בלב נשבר ונדכא עם דמעות בעיניים. אנוסים אנו", כותב אותו רב בסיום דבריו והרב גרנות מעיד כי המונח 'אנוסים אנו' מופיע לפחות שלוש פעמים בדבריהם.
"יש פער עצום בין ההנהגה, בעיקר הותיקה והפוליטית, לבין מה שקורה ברחוב, שגם הוא לא עשוי מקשה אחת. אני מעריך שחמישים אחוז ואולי יותר היו זזים אם היו מקבלים מרבניהם ברכה ועידוד כפי שביקשתי בסרטון", אומר הרב גרנות המצטט גם איש הגות חרדי שביקר אותו עצמו כאשר התבטא נגד דברי הראשון לציון, וכעת הוא כותב בקבוצה חרדית כי דווקא כמי שהגן בעבר על החברה החרדית הוא חש שבור לנוכח התנהלות החברה החרדית ובעיניו קשיות העורף שהיא מגלה בלתי נתפסת. "אני לא מצליח להבין איך אנחנו שאננים", כתב והוסיף כי הוא חש דקירת אשמה בלב עם כל חייל שנהרג, וקבע כי גם אם יש קשיים ויש מי שמנצל את המצב כדי להחליש את עולם התורה, אין בכך כדי להצדיק את מה שהוא מגדיר כערלות הלב והנהגה חייבת להוכיח שהיא מנסה, לפתוח פתח כחודה של מחט ותאמר שהיא רוצה לתת כתף בתנאים כאלה ואחרים, ובכך לפחות להראות שהיא מבקשת להיחלץ ולסייע. זאת בעוד בפועל "המסרים היחידים הם רק מסרים של הסתגרות ומאבק. זה מחפיר ומביש. זו קטגוריה עמוקה על עולם התורה כולו", מצטט הרב גרנות מדבריו של אותו אדם ליטאי מהוגי המגזר.
"יש פער עצום והוא קשה כי מדובר בחברה סמכותית מאוד שבנויה על ציות חברתי ותורני וקשה מאוד לזוז, וכל מי שחושב אחרת יכול להיות מאוים בשידוך בקבלה למוסדות החינוך וכו' וזה מאוד קשה וכל אחד יושב בבית ואומר מה אני עושה. קשה לשנות", אומר הרב גרנות ומדגיש כי החברה החרדית היא נהדרת ובעלת מעלות חשובות אך ביסודותיה יש כמה קלקולים שנובעים מהשהות הארוכה בגולה ובהשלכותיה של השואה. כעת הגיע הזמן לתקן כחלק מפיקוח הנפש של עם ישראל. "צריך לדבר אליהם באמון ואהבה, להאמין בכוחות האדירים שלהם וביכולת שלהם לקדש שם שמים, אבל זו חברה שלא יכולה לזוז לבד. היא צריכה שיעזרו לה לזוז. גם בכנסת יש חברי כנסת חרדים שמבינים את הצורך בשינוי".
על דבריו אלה של הרב גרנות אנחנו מזכירים את העמדה הסבורה כי העזרה למגזר החרדי לזוז מהתנהלותו הישנה מחייבת התעלמות מהשאיפה להסכמות ודווקא נצרכת אכיפה קשה, כפי שמופעלת כלפי כל מי שאינו עומד בחוקי המדינה. הרב משיב: "אני סבור שלא צריך חוק גיוס כי יש חוק גיוס שחל על כל אדם בישראל, אבל אסור לשלוח שוטרים בשום אופן, גם כי זה ייצור התנגדות אדירה ויגרום נזק, וגם כי כשמדובר בציבור גדול שלא מגיע להתגייס בגלל חרדה ואידיאולוגיה זה לא יעזור. זה אולי יעזור במקרים פרטניים אבל לא יתן מענה. מנגד יש חוק והתוצאה חייבת להיות שמי שלא מקיים את החוק לא מקבל מהמדינה כל זכות שאדם אחר מקבל, גם ברמה האישית. מי שרוצה תקציבים והטבות שימצא את מסלול הגיוס שלו ויעשה זאת".
"יש כמה כותבים חרדים שכותבים לי שיהיה אפקטיבי אם בחור שלא נענה לצו יידע שלא יכול לקבל רישיון ואישור יציאה לחו"ל, כמקובל בהרבה מקומות. אין זכויות כשאתה לא שותף למאמץ הלאומי. זה יגרום לכך שהם ירדפו אחרינו ולא להיפך", מספר הרב גרנות השב ומדגיש את העוצמות המיוחדות של בני הציבור החרדי, מה שיוכל לתרום רבות לכוחו של הצבא, ובמקביל יקבלו הם מהמסגרת הצבאית. הנשירה שעליה מדובר מתרחשת כאשר הגיוס הוא של בודדים ביחידות כלליות, אך כאשר יוסדרו מסלולים שיוגדרו כמוגנים לא תהיה נשירה שכזו.
עוד שאלנו את הרב אם הוא יכול לשים את האצבע על המניע שמרחיק אותם מהגיוס? האם זה החשש מחילון? ניתוק מהציונות? חוסר הבנת המציאות הקשה? חשש מאבדן שליטת העסקנים והרבנים? חוסר אמון במערכת הצבאית? חוסר עיסוק בתורת ארץ ישראל והגאולה? לפני שהרב משיב על כך הוא מדגיש כי מדובר בחלק מדיון שאותו הוא מגדיר כ"אקדמי מדי לתקופתנו". לדבריו טענות מסוג זה היו נכונות ללפני שנתיים, אך "עכשיו, מי שעומד מנגד ולא זזה זה נגוע באטימות לב וערלות לב. איך אפשר להסתכל על כל כך הרבה משפחות שמתפרקות, כל כך הרבה הרוגים ופצועים, ילדים שלא רואים את הוריהם ולא עושים כלום? זו לא תורה לא יהדות ולא דרך, זה לא ואהבת לרעך כמול".
באשר לשאלה עצמה מסביר הרב גרנות כי השפיעו על התפיסה החרדית אלפיים שנות גלות בהן התורה התמקדה בפרט ולא בכלל, התנתקה מהמציאות ולא השפיעה על ההיסטוריה, השואה הובילה לחשש שמא עולם הישיבות לא יהיה קיים ובעור שיניהם ניסו להקים מול בן גוריון את עולם הישיבות. כל אה יחד עם חומות גבוהות שהוצבו בין החברה החרדית לחברה הכללית דווקא בארץ ישראל, מה שאין כן בחוץ לארץ, שם אין חשש מהשפעת החברה החיצונית, כל אלה הובילו למציאות הקיימת בה הסמכותיות והמישטור בחברה החרדית אדירים על מנת להבטיח שדור הילדים לא יזוז מילימטר מתפיסת דור ההורים.
"סדקים נפערים בלבבות ובחומות החרדיות יוכלו לחולל שינוי לא כדי שיהיו כמוני, אלא כדי שיהיו חרדים עם תורה אחראית, תורה שמשפיעה, שמקדשת שם שמים ומוכנה להילחם להצלת נפש ופיקוח נפש. זו יכולה להיות בשורה אדירה לעם ישראל ולעולם החרדי שלא יחזיק מעמד אם הוא יישאר בתצורה שלו".
עוד שאלנו את הרב בעקבות הסרטון ששיגר לחברה החרדית ובו בולטת הנימה הבית מדרשית של הדברים. לא פוליטיקה ואינטרסים, אלא רמב"ם ומסכתות, שו"ע ופסוקים. מנגד נדמה שהיחס החרדי לבית המדרש הציוני דתי מזולזל וממילא גם לא מקשיב.
הרב מציע מחשבה אחרת על הסוגיה ומזכיר את האמירה 'ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם'. "אם אנחנו לא מאמינים בתורה שלנו, אם אנחנו מזלזלים בעצמנו, אם אנחנו סובלים מקנאת חרדים, אז 'וכן היינו ביניהם', אבל אם אנחנו מאמינים בתורה שלנו לצד הידיעה שיש לנו חולשות וחסרונות שצריך לתקן, אבל אנחנו יודעים שזו דרך שלמה ואידיאלית עם אמונה ומסירות נפש, עם ישראל וגאולה ואנחנו ויודעים שזו תורת אמת ובאים איתה כמות שהיא, אף אחד לא מזלזל בה. אני יודע שחרדים רבים מרגישים בושה, אשמה וקושי מול הדבר הזה. לכן אני מציע לתלמידי הישיבות והמכינות שלנו להיות גאים בתורה שלנו, בלי להתבלבל ולשכוח את החסרונות שיש לתקן. הציבור החרדי יודע מעריך ומוקיר את הגדולה והעוצמה".
הזכרנו בפני הרב גרנות את הטענה העולה במגזר החרדי לפיה הצבא לא ערוך לקליטת צעירי המגזר, כפי שהוכח לכאורה כאשר הגיעו צעירים חרדים לבקו"ם ונשלחו להמתין לקריאה טלפונית שלא הגיעה. הרב גרנות רואה במציאות הזו חלק מתוצאות הקונספציה שליוותה את הצבא בעידן שלפני ראשית המלחמה, קונספציה שגרמה לעדיף ערים אחרים על פני בחינת והכשרת דרכים לשילוב המגזר החרדי. כיום, אומר הרב, המציאות השתנתה והצבא מכיר בטעותו ופועל כדי לשנות את דרכו. הצבא עושה מאמצים לא מבוטלים לשם כך, אך מנגד המציאות הנדרשת לעת הזו היא לא זו שבה הצבא מתאמץ וראשי הישיבות בוחנים אם הדברים תואמים את רצונם, אלא שהם אלה שיפנו לצבא ויתבעו מסלולים שיאפשרו להם לתלמידיהם להשתלב במצווה הגדולה.
טענה נוספת הנשמעת נוגעת לפוליטיקה ולפיה כל ההתמקדות במגזר החרדי לא נועדה אלא להפיל את הממשלה ולפרק את הקואליציה. הראיה לכך היא ההתעלמות ממגזרים אחרים שבהם רבים אינם מתגייסים. הרב גרנות מציין כי אכן קיימת טענה כזו והיא מתחלקת לשני חלקים, או שהיעד הוא הפלת הממשלה או שהיעד הוא החלשת הצבא כחלק מתפיסת הפרוגרס.
"אלה טענות משוכפלות שעולות כל הזמן על ידי אותם אנשים. אומרים כך גם לגבי הנאבקים למען החטופים ומי שקוראים לאחדות וכך על עוד סוגיות. הגיע הזמן לדבר אמת ולהתייחס לסוגיות באופן ערכי ואמיתי", אומר הרב הסבור כי הטענה היא "חלק מפרנויה גדולה שנמצאת אצל כמה אנשים, או שהם משתמשים בטענה כמניפולציה על מנת שלא להתייחס לנושא מתוך אמת". לכך מוסיף הרב גרנות ותוהה אם משהו מנכונות הטענה והקריאה להתגייסות יורד לו היה בכך אמת כלשהי.
באשר לציבורים אחרים, אומר הרב כי מדובר בהשתמטות פרטנית ופרטית שמטופלת או צריכה להיות מטופלת על ידי אכ"א, אך אין מדובר שם בשאלה ערכית. כאשר מדובר במגזר החרדי הסוגייה הופכת לכללית, ציבורית וערכית, ועל כן היא דורשת התייחסות שונה.
שאלה נוספת שהעלינו בפני הרב גרנות היא שאלת התפיסה שאיתה יגיעו, במידה ואכן יגיעו, בני המגזר החרדי לשורות הצבא, תפיסה מנותקת מהאתוס הציוני, כזו שלפחות אינה רואה במדינה אירוע חיובי, האם הצבא זקוק לבחורים שכאלה בשורותיו? הרב גרנות מספר כי שוחח על השאלה הזו עם שני בניו, בנו אמיתי הי"ד שהיה קצין ובנו יהודה יבדל"א שגם הוא קצין, ו"הם אמרו לי, מה, כל החיילים אידיאליסטיים? כולם למדו במכינת עלי או באורות שאול? לא יש מי שלא גדלו במקומות הללו ויש חובה לא רק פורמאלית אלא גם ערכית והצבא מעביר אותם טיפול כזה או אחר ביחידות השונות".
"אל תזלזלו בחרדים, בערכים שלהם ובכוחות שלהם. נכון שהם לא אוחזים באידיאולוגיה ציונית, אבל הם מבינים מה זה הצלת נפשות ומסירות נפש, יש להם משמעת חזקה, הם יודעים שהיחיד נותן למען החברה, יש להם ערכים של ענווה צניעות ומסירות, והם יבואו לצבא מתוך הבנה שזה הבית של כולנו, וצריך להילחם עליו. כשהם יבואו אני בטוח שהם יהיו החיילים הטובים ביותר בגלל מה שיש בהם".
על המשך המהלכים מול הציבור החרדי אחרי פנייתו שלו, אומר הרב גרנות כי ישנם שלושה צירים שבהם מתקדמים: "האחד הוא ציר ההנהגה. המדינה צריכה להניח את עמדתה שלה ולשנות את ההסדר מולם בהיבט הכלכלי ובאמירה הברורה שכולם חייבים לבוא ונמצא את הדרך איך לעשות זאת. הדבר השני הוא הצבא והארגונים האחרים כמו המשטרה, מג"ב וכו' שלעיתים בהם קל יותר לחרדים להגיע. לא לתבוע שוויון אבל לתבוע שינוי, שיגיעו למסגרת כלשהי, בין אם זה קרוב לבית, מסלול מקוצר, אבל שהשינוי יתרחש בקרוב ממש. הערוץ השלישי הוא פעולה מול הציבור החרדי. אני מזמין את ראשי הישיבות והמוסדות ומנהיגות הביניים לחשוב איך מחוללים את השינוי כשהם לוקחים את האחריות. אני מוכן לעזור אבל בסוף הציבור החרדי עצמו הוא שצריך לקחת את האחריות ולחולל את השינוי בצורה שתביא תועלת ולא נזק".
