זמנים יוצאי דופן מביאים עימם טורים יוצאי דופן, ועל כן חורג אני מחוקי הפורמט ומציג לציבור הקוראים ארבע נקודות בנוגע להחלטת שר הביטחון ישראל כץ לעצור את השימוש במעצרים מינהליים נגד יהודים מתיישבי יהודה ושומרון.

1. להצלחה אבות רבים, כך הוא המנהג, ולכן רבים הם הפעילים, חברי הכנסת והשרים שזקפו לזכותם את ההחלטה ההיסטורית הזאת. מכיוון שמדובר בהחלטה מבורכת מאוד שמפתחת את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, לא נחסוך מאף אחד מהם את הכבוד. כל אחד ראוי לכל שבח. ועם כל זאת, שבח מיוחד ראוי לתת לשר הביטחון, ישראל כץ. הוא זה שעשה מעשה נחשון, התייצב מול ראש השב"כ רונן בר, כחכח פעם או פעמיים, והודיע לו בטון האפתי המפורסם שלו שמכאן ואילך אין יותר מעצרים מינהליים.

עכשיו, אינני תמים, והרקע למעשה די ברור. מלבד אהבת ההתיישבות, שמפעמת כמובן בלב רוב חברי הליכוד, ברור שהסכסוך העז בין ראש השב"כ לראש הממשלה משחק כאן תפקיד חשוב. הרי אך במוצאי השבת, זמן לא רב אחרי פרסום ההחלטה, פרסם ראש הממשלה סרטון ארוך שבו הוא מאשים את ראש השב"כ במפורש במסע ציד נגדו ובניסיון הפיכה שלטונית. הרפרנס, כמובן, הוא פרשת פלדשטיין והחקירות נגד עובדים בלשכת ראש הממשלה.

כך שברור שהרצון לנקמה, או לכיפוף ידיים, מול ראש השב"כ הוא גורם משפיע. אבל זו היא הפוליטיקה - התלכדות של אינטרסים משותפים, ואין בכך כל פסול. אדרבה, זו בדיוק הדרך שבאמצעותה מגיעים להישגים במגרש הזה. טהרת הכוונה חשובה בבית הכנסת או בבית המדרש, בפוליטיקה – מבחן התוצאה.

2. כיאה ללוחמים עזי הנפש שהם, כבר למחרת ההודעה על הפסקת המעצרים המינהליים הגיעה מכת הנגד של השב"כ. היא עברה דרך התקשורת, ורמת התחכום שלה השתוותה ליכולות שהפגין השב"כ ב־7 באוקטובר. המתודרך הראשי היה העיתונאי דורון קדוש מגלי צה"ל, שדיווח במרץ ולא טרח להסתיר את התפרים.

עוד במהלך השבת דיווח קדוש על ארבעה אירועי אלימות: תקיפה של אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט בחברון, מאות ישראלים ניסו לפרוץ לקסבה של חברון, ישראלית תקפה לוחמים בחברון, ויהודים יידו אבנים על כוח צה"ל ליד שכם. עם כל הכבוד לניסיון להעצים את האירועים, שלושת האירועים הראשונים הם בעצם מה שנקרא "שבת חיי שרה". כתושב קריית ארבע לשעבר, הדינמיקה הזאת די מוכרת. עשרות אלפי מבקרים מגיעים בשבת לקריית ארבע-חברון, ההמולה גדולה, ביניהם מסתננים גם בני נוער בשלב פחות מהוגן של חייהם, ואירועי התלהטות שונים מתרחשים. אם נאמר את האמת, יחסית למה שאני מכיר מדובר בשבת חיי שרה רגועה יחסית.

קדוש, דבק במטרה, מיהר לשלב ב' של המבצע כחלוף כמה שעות. תחת הכותרת המאוד־לא־מוכתבת "אירועי האלימות ביו"ש בסופ"ש - והמעצרים המינהליים", הוא דיווח בגלי צה"ל על כך שאחד מתוקפי האלוף בלוט ישב בעבר במעצר מינהלי, ובנוסף לכך חלק מהצעקות באותה התקפה היו "די למעצרים המינהליים". מכיוון שאתם, הקוראים, אנשים אינטליגנטיים, אין באמת צורך שאסביר את הגיחוך שבדיווח התפור הזה. זה כמו שאני אדווח כאן ועכשיו: "רונן בר ראש השב"כ – והקשר לחמאס", ואז אכתוב בגוף הידיעה שרונן בר ביקר ברצועת עזה שבה פועל חמאס.

אבל אם השפל העיתונאי של פירוק אירועים אזוטריים לגורמים וחיבור מניפולטיבי שלהם למעצרים המינהליים לא הספיק לכם, צלילה לעומק הדיווח מגלה את התחתית שבתוך התחתית. בדיווחים הראשונים על "תקיפת האלוף אבי בלוט" במהלך השבת, נאמר כי "עשרות מתפרעים ניסו לתקוף" את האלוף. כך, למשל, בדיווחה של כתבת התאגיד כרמל דנגור. לאחר מכן, מתוך בירור עם צה"ל, הוסיפה הכתבת כי המתפרעים קראו לעברו "עוכר ישראל" ו"בוגד". אלו ביטויים חמורים ולא ראויים, ואני כמובן מגנה את השימוש בהם נגד בלוט.

כעבור זמן מה ניאות דובר צה"ל לפרסם הודעה משלו. בהודעה זו, ראו זה פלא, לא הופיעה המילה תקיפה. במקום תקיפה דייק דובר צה"ל לכתוב "קבוצת ישראלים רדפו אחרי מפקד פיקוד המרכז", והוסיף שהם קראו לעברו קריאות גנאי וחסמו את רכבו. או במילים אחרות, דובר צה"ל זרק מתחת לגלגלים את הכתבים שתדרך ואמר להם שהייתה תקיפה, אבל על עצמו שמר מפני תביעת דיבה והסתפק ב"רדפו".

המשטרה, שנוהגת לעצור אזרחים עם פאות באופן אינסטינקטיבי, עצרה חמישה חשודים באירוע. הם הואשמו בתקיפת עובד ציבור, תקיפה סתם על ידי שניים או יותר, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו והתנהגות פרועה במקום ציבורי. גם בדיוני המעצר שלהם המשטרה התעקשה על תקיפה של בלוט, אלא שעד לרגע זה לא דובר צה"ל, לא המשטרה ולא שום גורם אחר הציגו תיעוד וידאו של התקיפה, באזור שאולי הוא המצולם ביותר בישראל – היישוב היהודי בחברון. המתיישבים מצידם, שלא משתמשים בטלפון סלולרי בשבת, לא הציגו תיעוד הפוך.

בבית המשפט, עוד באותו ערב, הבלון איבד את רוב האוויר. שלושה מתוך חמשת החשודים שוחררו כבר בערב ממעצר למרות בקשת המשטרה, כאשר בית המשפט לא התרשם שהאירוע הזה כלל יותר ממחאה אזרחית קולנית. לגבי השניים האחרים צפויים כתבי אישום בקרוב, אך בעבירות שאינן תקיפת האלוף. עם זאת, במהדורת החדשות של כאן רשת ב' ביום שלישי הביטוי "תקיפת האלוף בלוט" עוד נשאר בתוקף. אם כך הם פני הדברים, אני מציע לעורכי החדשות לכל הפחות להשוות את הסטנדרט, ומהיום לדווח על תקיפה של חבר הכנסת יולי אדלשטיין על ידי מחאת החטופים בדרכו לבית הכנסת בשבת, תקיפה של חבר הכנסת רוטמן בוועדת החוקה, תקיפה של השר לוין ביציאתו מהבית וכן הלאה.

3. אל ההחלטה של כץ להפסיק את המעצרים המינהליים הצטרפה ביום ראשון החלטה נוספת: לבחון מחדש את מינויָם של שני קצינים שנשאו בתפקידים הרלוונטיים למחדל ה־7 באוקטובר על ידי הרמטכ"ל. כמובן, איני בא להטיל דופי בשני הקצינים. אני כן בא להטיל דופי ברמטכ"ל שעושה בצה"ל כבשלו, אחרי שהיה חייב להניח את המפתחות בבושת פנים כבר מזמן, ועוד רואה לנכון לבנות את צה"ל קדימה בצלמו ובדמות כישלונו המחפיר.

שתי העמדות המרעננות האלה, שלא נראו כבר שנים רבות אצל שר ביטחון, מייצגות בצורה הטובה ביותר טענות שהושמעו, בין השאר מעל דפי עיתון זה, בהקשר לשאלת מינוי שר ביטחון שאינו נושא בעבר ביטחוני עשיר. כפי שנטען, חוסר הניסיון הפיקודי של כץ הוא יתרון גדול למדינת ישראל. כץ, שלא בא מתוך המערכת, יודע לאתגר את החולאים שלה ולא לאשרר אותם כפי שעשה גלנט. הוא יודע לעמוד מול בר והלוי, ופשוט לומר לא. זו המשילות שדיברנו עליה כל השנים: רצון העם לפני צורכי המערכת.

4. ואחרי הברכות והחגיגות, והסרת האיום האנטי־דמוקרטי של מעצרים מינהליים, כעת האחריות עוברת מכתפי השב"כ אל ציבור המתיישבים. מיד לאחר ההודעה, התקשרו נציגי 'רבני הארץ הטובה' לשר כץ כדי לברך אותו, ולהציע את עזרתם בטיפול בבעיית הנוער האלים ביהודה ושומרון. ואני חושב שזהו מעשה ראוי בהחלט. מפני שבסוף, אחרי שהכלי המינהלי סולק בצדק, הבעיה החינוכית־מוסרית נותרה בעינה. אי אפשר להתעלם מכך שבקרב דור הצעיר של ההתיישבות יש קבוצה שמבחינתה דמם של ערבים מותר באשר הם ערבים, ואלימות היא כלי לגיטימי וזמין. זו מגמה שצריכה להטריד אותנו כהורים לילדים הללו, כמחנכים שלהם, כשכנים שלהם וכבני אותו יישוב. הגיע הזמן לטפל בה בדרך הנכונה.

דברים שהיו ואינם

כמו בפרשת "תקיפת בלוט", וכמו בעוד עשרות פרשות שתקשורת המיינסטרים מנפחת חדשות לבקרים בהתאם לאינטרס הפוליטי של העורכים והמתדרכים, עתידן הידוע מראש הוא שכחלוף זמן מה הן מתפוגגות בקול דממה דקה. זה מרתיח, זה לא הגון, אבל אל לנו להתלונן על אחרים. יש ללמוד את הלקח, להתרגש פחות בזמן אמת ולהפיץ את האמת כשהיא יוצאת לאור. הנה, רק השבוע זה אירע בשתי פרשיות שזעזעו את המדינה אך לאחרונה, ובטוחני שרובכם לא שמעתם מזה כלל.

הפרשה החמורה מהשתיים, שהעסיקה את התקשורת באופן נדיר לפחות שבועיים רצופים, היא פרשת לוחמי כוח 100 והתעללותם לכאורה במחבל נוח'בה במחנה שדה תימן. לא שיש צורך להזכיר, אך לפני ארבעה חודשים נעצרו לוחמים מהיחידה המופקדת על שינוע עצירים ביטחוניים מסוכנים, בפשיטה דרמטית של המשטרה הצבאית החוקרת. לתקשורת הודלפו פרטים מזעזעים על התעללויות סדיסטיות לכאורה שביצעו בעצירים, ואפילו סרטון מטושטש שמראה פעולה בלתי ברורה הודלף.

על פניו, כשיש ראיה מהדהדת כל כך של סרטון בזמן אמת, לא נדרשים יותר מכמה ימים לצורך הגשת כתב אישום. בפועל, מאז ועד היום לא הוגש נגד הלוחמים כתב אישום. יתר על כן, גם עלילות המסוכנות שטפלה עליהם הפרקליטות הצבאית הלכו והתפוגגו. כבר בחודש אוגוסט שוחררו הלוחמים ממעצר בדרך למעצר בית, והשבוע החליט בית הדין הצבאי לפוגג כמעט לחלוטין את ההגבלות, והסיר את מעצר הבית הלילי שעוד נותר עליהם. מעתה, תודה לא־ל, הם אזרחים חופשיים, מלבד איסור יציאה לחוץ לארץ שמוטל עליהם.

בהחלטה של בית הדין נכתב: "מדובר בפרק זמן ממושך... ובהיעדר הצהרה מטעם התביעה הצבאית, קיים קושי להעריך כמה זמן עוד יידרש עד לגיבוש החלטה סופית בתיק... גוברת הנטייה לתת בהם אמון כי לא יבצעו עבירות נוספות. בראי הזמן שחלף, פחתה עד מאוד (אם לא התאיינה כליל) גם העילה הצבאית הייחודית". קולות של אוויר שנוטש בלון ממלאים את האוזניים.

גם באירוע השני חרץ צה"ל את גורלם של לוחמים גיבורים על לא עוול בכפם, וכחלוף זמן לא ארוך התגלה כי היו אלה הכפשות שווא. בספטמבר האחרון תיעדה מצלמה של פלשתיני מהשומרון שני לוחמי צה"ל שדוחקים גופה של מחבל מגג בית בקבאטיה ומפילים אותה לארץ. התיעוד כמובן עורר גל של צדקנות והתחסדות בכלי התקשורת השונים, שבמכניקה הרגילה הפעיל את דובר צה"ל וגרם לו להפיק את הגינוי הבא: "מדובר באירוע חמור שאינו עומד בקנה אחד עם ערכי צה"ל והמצופה מלוחמי צה"ל", נכתב בהודעה הרשמית, "האירוע מתוחקר". רק הבהרה: בעיניי זריקה של גופת מחבל מתועב מגג אינה אירוע חמור בשום הקשר ועוד לפני עריכת התחקיר. למען האמת, יש בה אפקט מצנן חיובי מאוד לשאר המחבלים במרחב.

חודשיים אחרי שדובר צה"ל דאג קודם להכתים את החיילים ורק לאחר מכן לתחקר את האירוע, פרסם עמיתנו אבישי גרינצייג את מסקנות התחקיר עוד בטרם הופץ רשמית על ידי צה"ל. על פי הדיווח, התחקיר העלה כי נציג שב"כ ביקש מהלוחמים להביא את גופת המחבל, אך תנאי השטח לא אפשרו כניסה של כלי הנדסי שיוריד אותה מהגג. מפקד הפלוגה יצר קשר עם מפקד היחידה, ושיקף לו את העובדה שאין דרך להביא את הגופות לנוכח הטופוגרפיה, אי היכולת להשתמש באלונקות והעובדה שהיה מדובר בשטח לחימה פעיל. לאחר שהובהר להם שהבאת הגופות הכרחית בכל אופן וצורה, החליט המפקד בשטח לגלגל את הגופה מהגג. מסקנת התחקיר הייתה כי לא נפל רבב ערכי בהתנהלות הלוחמים.

כלוחם במילואים, וגם כאזרח פשוט, אני חייב לומר שהנטייה הפבלובית של הפיקוד הבכיר בצה"ל להעדיף את חיבוב קבוצת הייחוס החברתית שלה על פני גיבוי הלוחמים היא חרפה מוסרית פי כמה מביצוע מעשה מגונה במחבל וזריקתו מהגג לאחר מכן גם יחד. מהיום הראשון בטירונות מחנכים אותך על רעות ולא להשאיר פצועים מאחור, אבל כנראה שיש רגע שבו מציירים לך חרבות ופלאפל על הכתף ואז סולם הערכים מתעדכן והערך הראשון במעלה הוא שיעשו למענך ליל גלנט ביום שתפוטר. פונה אני לשר ישראל כץ, שר הביטחון, ומבקש: רוב המטכ"ל הנוכחי אינו ראוי מאלף ואחת בחינות, לך בכוחך זה וניקית את השורות.

לתגובות: yoniro770@gmail.com