מהבשורה הקשה ועד ללידה. מוריאל אינדק, 32, ממושב נוב שבדרום רמת הגולן, גילתה לפני 7 שנים שיש לה גידול במוח. "יום אחד התעלפתי בזמן העבודה", היא מספרת. "הרגשתי חולשה אבל לא משהו מוגדר או קשה מדיי. שלחו אותי לבדיקות שגרתיות, בין היתר ל-MRI".
מוריאל עבדה אז כעובדת סוציאלית וניהלה את חייה בשגרה. כך חשבה, עד לשיחת טלפון גורלית שבישרה לה בשורה לא פשוטה, על גידול שפיר בראשה. "את הידיעה על הגידול קיבלתי מרופאת המשפחה שלי באמצע יום העבודה. האמת, שהייתי דיי בשוק. ברגע שאמרו לי שזה לא גידול ממאיר נרגעתי, אבל עדין הרגשתי סוג של עננה כבדה מעל ראשי עד שביצעתי את כל הבדיקות ובהמשך הגעתי לאנדוקרינולוג ד"ר מתן פישר, סגן מנהל מחלקה פנימית בהדסה עין כרם, שהסביר לי במה מדובר".
ד"ר פישר הסביר לה שהגידול נמצא בבלוטת יותרת המוח, מה שמוריד את הסיכון שהוא מביא איתו. אבל מוריאל לא הייתה היחידה שהושפעה ממחלתה. יחד עם ילדים, בעל ומשפחה, הסיפור הזה השפיע על כולם. "המשפחה מאוד דאגה, גם להם בהתחלה המילה "גידול" נשמעה מאיימת והלחיצה אותם מאוד. הכל היה לא ברור והם חששו מהגרוע מכל. אמא שלי המדהימה ליוותה אותי באופן צמוד לכל הבדיקות, היו ימים בהם פתחנו מאמרים כדי להבין במה מדובר וכיצד ניתן לטפל בזה. בעלי גיא תמיד תמך וידע לומר את המילים הנכונות כדי להרגיע עד לבירור המצב. אך אני יודעת שבפנים גם הבטן שלו התהפכה."
למעשה, גידול שפיר שאינו מפעיל לחץ על הרקמות הסובבות ולא גורם לתסמינים, עשוי להישאר לא מזוהה במהלך החיים או לחלופין להתגלות במקרה, כך שאפשר לעבור תקופת חיים שלמה מבלי לדעת עליו בכלל. כאשר הגידול לא משפיע על תפקוד הגוף, ייתכן שלא ידרוש טיפול מעבר למעקב תקופתי.
כחצי שנה לאחר הגילוי על הגידול, התחיל הריונה הראשון של מוריאל. "את ההיריון הראשון עברתי ללא כאבים אבל אחריו התחלתי לחוש כאבים מידי פעם. בהריון השני, הכאבים התחילו להתגבר: היו לי כאבים חזקים בפנים אז הפנו אותי להדסה עין כרם. אבל הגידול לא גדל באופן משמעותי אז הכאבים היו פחותים מההיריון השלישי- הנוכחי. בהתייעצות של מומחים בנושא בהדסה, הוחלט שעל אף התחושות לא אעשה ניתוח אלא אשאר במעקב".
העניין האמיתי החל כאשר היא נכנסה להריון השלישי ומצבה התדרדר. "במהלך ההיריון הזה השתנה הכל", היא מתארת. "סבלתי מכאבי ראש ברקות שהתפשטו לאף, ללחי ולצוואר. לא תפקדתי כמעט בכלל, מה שהיה בעייתי מהרבה בחינות ובעיקר מבחינת דאגה לילדים שלי. זה לא הריון ראשון. עכשיו היו לי שני ילדים לדאוג להם ובעלי היה מגויס. הרופא המלווה שלי הסביר שקצב הגידול של הגידול היה מהיר והוא התקרב בצעדי ענק לעצב הראיה. הכאבים היו מוכרים אך הפעם עוצמתם הייתה שונה. הגידול לחץ מאוד, מה שהשפיע על הכאבים הבלתי נסבלים.
התקופה הזו, כשהמצב החמיר וגיא היה מגויס בדרום ואחר כך בצפון, הייתה עבורי מאוד קשה. מצד אחד, ניסיתי לשדר חוסן לילדים ושיגרה אך מנגד פיזית היה לי קשה מאוד לתפקד. היו ימים שלמים בהם בליתי במיטה בלי יכולת לעשות דבר. כל פעולה פיזית כמו להלביש את הילדים או לקחת אותם למסגרות הייתה קשה ולוותה בכאבים עזים. המשפחה שלי ושל גיא גרים במרכז, כך שהחברים במושב שלנו הפכו להיות משפחה אחת גדולה. הם ידעו לזהות את הימים הקשים ולקחת את הילדים כדי שאוכל לנוח" הוסיפה.
"בזמן ההיריון הגידול רק הלך וגדל והחל ללחוץ על עצבי הראייה, מה שסיכן את מוריאל בעיוורון", מסביר ד"ר סמואל מוסקוויסי, מנהל יחידת ניתוחי בסיס גולגלות ובלוטת יותרת המוח בהדסה. "במהלך ההיריון מסוכן לנתח מכיוון שיכולה להתפתח פתאום לידה דחופה או שעשויה להתעורר סכנה לעובר. ולמרות זאת, לא יכלנו לחכות עד סוף ההיריון כי זה כשלעצמו היה מסכן אותה".
ד"ר מוסקוויסי הבין ללבה של מוריאל והכיל את החששות הכבדים שלה מביצוע ניתוח במהלך ההיריון. "בתהליך עצמו היו למוריאל חששות, באופן טבעי. היא כמובן רצתה לדעת כמה הניתוח יכול לסכן אותה עצמה אבל יותר מהכל היא דאגה בעיקר לעובר. אמא תמיד תחשוב על התינוק שלה. השילוב של החשש מהעיוורון, עם גידול שהולך ומתפתח בנוסף להריון היה שילוב מורכב. ולמרות זאת, יחד עם מוריאל הבנו שאין מנוס מניתוח. הדגשתי בפניה שיש לנו צוות רב-תחומי מעולה שמורכב מתחומי הרפואה הללו עם הרבה ניסיון".
מוריאל ממשיכה "לאחר בדיקת ה-MRI האחרונה שביצעתי ביוני קיבלתי טלפון מד"ר סמואל שעקב אחרי הגידול והמצב הרפואי שלי. 'מוריאל יקרה, הגידול מאוד גדל, הוא עלול לסכן אותך. הולכים על ניתוח וביום שלישי הבא את מתאשפזת לניתוח. אנחנו נעשה את זה ביחד, אני מבטיח. הדבר היחיד שאת צריכה לדאוג זה למצב רוח ולתינוק. לשאר אני דואג'. השיחה הזו הייתה כל כך חמה ודואגת, אנושית באופן יוצא דופן וזה גרם לי להבין כמה שאני בידיים טובות. וכך היה, הגענו לניתוח עם המון חששות אך עם אמונה גדולה בה' ובשליחו בבית החולים".
"ערכנו למוריאל בדיקת אולטרסאונד לפני ואחרי הניתוח כדי לבדוק שהעובר בסדר. הוא ומוריאל היו המטופלים שלנו ביחד", מסביר ד"ר מוסקוויסי.
"בניתוח עצמו, יחד עם פרופ' רון אלישר, מנהל האגף לאף אוזן גרון וניתוחי צוואר, נכנסנו עם מצלמה אנדוסקופית דרך האף וניווטנו אל המוח וכך קיבלנו גישה לבסיס של הגולגולת. כשיכלנו לראות בבירור, בזהירות רבה, עם צוותים מכל התחומים הנדרשים, פתחנו את הגולגולת באזור בלוטת יותרת המוח וביצענו כריתה מלאה של הגידול. רמת הלחץ בחדר הניתוח הייתה גבוהה", הוא מעיד, "בכל זאת יש פה עובר שמנטרים אותו לאורך כל הניתוח ודואגים לחייו ולחיי האם בכל שנייה ושנייה".
"לאחר 4 שעות של עבודה מרוכזת הניתוח עבר בהצלחה. סגרנו את האזור ממנו נכנסנו עם מתלה מיוחד כדי למנוע דליפה של CSF -נוזל המוח והשדרה וסיימנו את הניתוח כשאנחנו שבעי רצון. הגידול הוסר בשלמותו והעובר נח בשלווה ברחם אמו", הוא מסביר בחיוך.
מוריאל נזכרת "הייתי מלאת הקלה כשהכאבים פסקו. ממצב של חוסר תפקוד מלא, הרגשתי אחרי הניתוח שאני יכולה להנות משאר חודשי ההיריון ולחוות אותו כמו שצריך. איכות החיים שלי עלתה באופן משמעותי. לפני כשלוש שנים, כשעברנו לגור ברמת הגולן, היה לי ברור שאת כל המעקבים הרפואיים ואת הלידה אעבור בבית חולים הדסה עין כרם. את הילד השני שלי ילדתי שם בלידה טבעית והייתה חוויה מדהימה. היה לי חשוב לשחזר את החוויה הזו גם הפעם. ואכן כך היה".
כחצי שנה לאחר מכן, מוריאל חזרה להדסה - הפעם כדי ללדת את ילדה השלישי. "הלידה עברה באופן מצוין. הדר גנובסקי ושרה ניצן המיילדות היו מדהימות, נתנו לי מצד אחד את המרחב שנזקקתי לו מדיי פעם ומצד שני ידעו לתמוך מתי ואיפה שצריך. הלידה הייתה טבעית ומהממת וכך גם ההחלמה ברוך השם. החלק הכי מרגש היה לשלוח תמונה שלי ושל התינוק לד"ר מוסקוויסי שניתח אותי והציל את חיי", היא מספרת בחיוך.
כשבוע לאחר מכן נערכה ברית מילה לבנם של מוריאל וגיא. לאירוע המרגש בפני עצמו ובמיוחד בגלל החוויה המאתגרת שעברו בהריון, התווסף גם משקל המלחמה, האירוע הנרחב שמלווה אותם לאורך חודשים רבים. בחירת שמו של בנם הייתה מחושבת וייחודית וכללה מרכיבים הן מהמלחמה והן מהמסע שלהם סביב המחלה.
בסיום אירוע ברית המילה שלחו בני הזוג מכתבי תודה לכל האורחים שהשתתפו בשמחתם, וביקשו להסביר את הבחירה בשמו הייחודי: ייטב.
"בתהליך טרום ניתוח בהדסה, בעוד אני וגיא בדרך לבדיקתMRI , אנו מדברים על התקופה האחרונה, על החשש הכבד מהניתוח וההשפעה שלו על התינוק, ואיך ישרוד את הניתוח ועל הסכנות מסביב. תוך כדי שיחה עולה דיון על בחירת השם. ואז, רגעים ספורים לפני כניסתי לMRI במסדרון בית החולים אני שואלת את גיא: 'מה דעתך על השם ייטב? שיעשה לנו טוב קצת בתקופה הזו'. אני לא מפסיקה לסיים את המשפט וגיא מקבל הודעה מחברו הטוב לצבא, איתן חקק, שנמצא אי שם בדרום. 'פתחנו פה חמ"ל של תפילות על מוריאל לקראת הניתוח, ה' הוא טוב מטיב לכול. יטיב איתכם'. אנחנו קוראים את ההודעה ומבינים שזה סימן.
וכך עובר הניתוח בהצלחה רבה ונס גדול שייטב איתנו בריא ושלם לאחר פרוצדורה רפואית שלא עושים בדרך כלל לנשים במהלך ההיריון. ואנחנו מרגישים עטופים על ידי הקב"ה ושליחיו בהדסה, מרגישים שקיבלנו השגחה ויחס VIP מכולם ועכשיו, אחרי שייטב שלנו הגיח לעולם, אנחנו ממשיכים למסע המשפחתי הבא שלנו", כתבו מוריאל וגיא לצוות הרפואי.