בימים אלה מפורסמים לקחי תחקיר המודיעין. לפי התוכנית שפורסמה, יהיה לכוחות צה"ל יותר מודיעין, אנשי המודיעין בעלי כישורי מחקר טובים יותר, וכן תהיה זרוע ביקורתית פנימית שתאתגר את ההערכות השכיחות ותציע גישות חלופיות לבחינת המודיעין.
עם זאת, השינוי התרבותי והארגוני בחיל המודיעין ובצה"ל, הקשור בשורש מחל ה-7 באוקטובר, לא מקבל טיפול מספק בהפקת הלקחים. הבעיה המרכזית במחדל ה-7 באוקטובר היא השתלטות הקונספציה, הנחת היסוד המוטעית לפיה פניה של חמא"ס להסדרה ולשלום כלכלי. ההתעלמות של אנשי המודיעין מהמידע שעלה מהשטח והדבקות בקונספציה וכאן שורש הבעיה.
ההתעלמות הזו קשורה בראש ובראשונה לתרבות הארגונית בצה"ל, ולהיררכיה המובנית שבו. בחיל המודיעין ניסו לרכך את התרבות הארגונית הזו, גם לפני ה-7 באוקטובר. ההיררכיה בחיל מוחלשת באופן מכוון, וזאת בכדי לייצר אווירת פתיחות שתאפשר לחיילים בדרג נמוך להשמיע קול ולסמן אותות אזהרה אם חומרים מסוימים עולים במודיעין. זו הייחודיות של חיל המודיעין אך בפועל, בתקופה שקדמה ל-7 באוקטובר, הפתיחות נעלמה.
ייתכן שהסיבה לכך היא חטא היוהרה שהתפשט בצה"ל. יותר מידי אמירות מתפארות ויהירות של דרג המפקדים הבכירים לפני ה-7 באוקטובר חלחלו גם לדרג הביניים, שראה בהם מודל לחיקוי. משפטים כמו "צה"ל הוא צבא חזק ומרתיע" או "הצבא החזק במזרח-התיכון" נשמעו בכל הערכת מצב ובכל כינוס מפקדים בכירים. ההתפארות הזו יצרה תחושת עוצמה, עיוורה את עיניהם והחרישה את אוזניהם של אלו שהיו אמורים לזהות את ההתקפה ולהתריע עליה. היעדר הצניעות הזו, צמצמה את הפתיחות שהייתה אמורה להביא לכך שקולות בדרגים נמוכים ישמעו במקומות המתאימים לכך.
חולשה ארגונית נוספת שמלווה אותנו עד היום היא מגמת התרחקותם של מפקדים בחיל המודיעין מעבודת השטח. התרחקות זו קשורה גם כן בצניעות הכה נדרשת בעבודת המודיעין. כמובן שזה לא קורה בכל מקום ובכל יחידה אבל מדובר בתופעה רחבה ושכיחה. חשבו בהקשר זה על מג"ד שלא פוגש את חייליו הפרושים במחסום ובשטח, אלא נמצא בשגרת יום של ישיבות, דיונים והערכות מצב.
אם לא יתלכלך עם חייליו בבוץ, יוביל אותם במשימות ביום ובלילה, אז כיצד יידע שהגדוד עליו הוא מפקד, מבצע את משימתו כפי הנדרש? כך גם בחיל המודיעין, ככל שמפקדים מתרחקים מלחוש את המודיעין במגע ראשון, הם נשאבים לתמצית המודיעין, ל"דף מפקדים" שמסנן את המידע הרב, ומנסח בלשון בהירה את עיקרי הערכת המצב. וכאשר זהו המצב, אז קל יותר להישאב לתפיסת עולם מוטעית וקל יותר להתעלם מקולותיהם של המתריעים.
ושתי התייחסויות נוספות ללקחי התחקיר. האחת נוגעת להכשרה בערבית ובאסלאם לאנשי המודיעין. הכשרה זו היא ממושכת, ארוכה ותובענית. כדי שחייל יוכל לנתח חומר מודיעיני גולמי בערבית, בכתב או בשמע, הוא צריך לעבור מסלול הכשרה ארוך ויקר. הבעיה המרכזית בעניין זה היא שימור כוח אדם. כלומר, יכול להיווצר מצב שבו המערכת הצה"לית משקיעה משאבים אדירים על הכשרות, ונהנית מהתוצאה לפרק זמן מוגבל, בעיקר כי מרבית החיילים משתחררים וממשיכים לדרכם. אם זהו הכיוון אז כדאי שיעלה בד בבד עם המאמץ לשמר כוח אדם.
הנקודה השנייה היא הכנסת יחידה 504 לגיוס מקורות ברצועה. אינני משוכנע שהוספת יחידה שתעשה בדיוק או כמעט בדיוק מה שעושה השב"כ ברצועה, היא הפתרון. ייתכן שכן, אינני חשוף לתובנות הפנימיות בעניין זה. טענתי היא שאם המהלך נעשה לאור כישלון השב"כ בזיהוי ההתקפה, והמהלך לשלב את 504 הוא מעין תוכנית גיבוי, אז מדובר בפתרון עקום. צריך לראות איך שב"כ פועל טוב יותר ומגיע לתוצאות טובות יותר. הכנסת 504 לפעולה ברצועה תסבך את הקושי המורכב גם כך בנושא גיוס המקורות ברצועה.
כולי תקווה שהלקחים שהופקו יביאו לשינוי הרצוי ושחיל המודיעין ימצא את הדרך לזהות את האיומים הבאים על מדינת ישראל.
הכותב הוא מרצה במכללה האקדמית אשקלון ואיש מילואים בחיל המודיעין
