הרב שמואל סלוטקי, ששכל את שני ילדיו, נועם וישי הי"ד, בקרבות סמוך לקיבוץ עלומים, נבחר להיות אחד ממשיאי משואות יום העצמאות המתקרב, כך הודיעה השרה הממונה על אירועי היום המיוחד, מירי רגב.
בראיון לערוץ 7 מספר הרב סלוטקי על השיחה המרגשת שבה הודיעה לו השרה על כך. "השיחה הייתה מרגשת. השרה הסבירה מתוך נימוקי הוועדה מדוע נבחרתי מבין מועמדים נוספים, והייתה תחושה מעורבת, מצד אחד כבוד גדול וגאווה, ומצד שני אני יודע שאני נמצא שם לא רק בזכות עצמי, אלא בעיקר בזכות הסיפור של הבנים שיצאו בגבורה ונפלו בקרב. לכן זה מורכב ומעורב".
עם זאת, מוסיף הרב סלוטקי, הוא חש שליחות עצומה, כהגדרתו, בהיותו מעין "יד ארוכה של הבנים, ממשיך את שליחותם. הם יצאו מתוך ערבות הדדית, מתוך אחריות לאומית ולכן בטקס שהנושא שלו הוא חיבור ותקווה לעתיד המשותף שלנו אני מרגיש שהאמירה הזו, הצוואה שלהם, מאוד נוכחת".
"הרבה חיילים במהלך המלחמה הספיקו להשאיר צוואה כתובה או מצולמת לפני שהם נפלו, אבל הבנים שלי יצאו מוקדם בבוקר ולא הספיקו להשאיר שום דבר, אבל המעשה שלהם מבחינתי הוא סוג של צוואה ומורשת של אחריות וערבות הדדית. הם יצאו אחד עם כיפה ואחד בלי כיפה, אחד מצביע א' והשני מצביע ב', ובכל זאת הם נלחמו יחד בהרגשת אחריות גדולה ויצאו להציל לא את קרובי משפחתם ולא מי שמצביעים כמותם או מתנהלים ביומיום כמותם, אלא את עם ישראל כולו".
לנוכח כל זאת רואה הרב סלוטקי את הדלקת המשואה תחת הכותרת שניתנה לאירועים כ"קריאה להמשיך את צוואתם ומורשתם ואת הערבות ההדדית הזו לא רק בשעת מלחמה וקרב, אלא ביומיום, במשימות הפשוטות. מבחינתי זו שליחות ואני מרגיש את הבנים יחד איתי בשעה המיוחדת והגדולה הזו".
הרב סלוטקי מציין כי האירוע בו ישתתף יהיה למעשה הפעם הראשונה בה הוא שותף או צופה בטקס המיוחד, שכן כרב קהילה בשעות האלה מדי שנה הוא בשעת תפילה חגיגית ועוצמתית, "והשנה אהיה נוכח. אצטרך לראות איך אתפלל באותה התרגשות בזמן אחר ולא בזמן הטקס". בעיניו לטקס לאומי שכזה, אליו חוברים נציגי מגזרים שונים מהעם היהודי, יש משמעות דתית של ממש שמבטאת עומק רוחני ודתי נוסף לזכותינו להיות חלק מתקומת ישראל הנמשכת גם כעת עשרות שנים אחרי הקמתה של המדינה.
בהזדמנות זו נשאל הרב סלוטקי אודות המעבר החד בין יום הזיכרון לחגיגות יום העצמאות ותחושת הכאב הכרוכה בכך, ובמענה הוא מדגיש כי תחושת הכאב מלווה בכל יום ויום, גם אם יש אירועים מסוימים שמציפים אותו יותר, "אנחנו נושאים את זה איתנו בכל יום".
"מבחינתי יום הזיכרון הוא טוב ומדויק כפי שהוא, אבל בניגוד לתפיסה הקיימת אצל חלק מהציבור ולפיה מדובר ביום שבו מזכירים את הנופלים ואת מה שהפסידו והחמיצו ואת מי שכבר אינו ואת היופי והתום שאבדו ואינם, אני רואה ביום הזיכרון את הדברים אחרת. לא את מה שהפסידו אלא את מורשתם, את מה שעשו בחייהם, את התכונות והאופי שהובילו אותם למסור את נפשם, את המוכנות שלהם להקריב את עצמם על קיומה של מדינת ישראל. לא את מה שהם החמיצו אלא את מה שהם ציוו והורו לכולנו שנהיה ראויים לעמוד במקום הזה בזכותם. לכן זה לא יום של אבל ודיכאון לאומי אלא כבוד, יראת רוממות, השראה ולקיחת אחריות ואימוץ אופיים והתנהלותם כחלק מקיום מורשתם וצוואתם של כל הנופלים".
הרב סלוטקי סבור כי אם נאמץ את הגישה הזו ביום הזיכרון נגלה שהכניסה ליום העצמאות מקבלת משנה תוקף ועוצמה.
בהתייחס להיערכות לאפשרות בה גם השנה ינוצלו טקסי הזיכרון והעצמאות למחאות כאלה ואחרות, מביע הרב סלוטקי שהציבור בבית ובמקומות עצמם יכבדו את המעמדים מתוך הבנת המציאות הרגישה שבה ישראל מצויה בהיבט החברתי, נקודה בה ניתן ליפול ולהתדרדר עוד למטה, או לנצל את גודל השעה ולרומם את היכולת לחיות יחד מתוך חזון משותף וחיים יחד. זה צריך לבוא לידי ביטוי גם בטקסים הללו".
על האופן בו ניתן לרומם את חיינו המשותפים בארץ על אף המחלוקות הקוטביות והמחשבה שעל כל צד להיאבק על עמדותיו, אומר הרב סלוטקי כי הוא עצמו הפנים מהשבעה באוקטובר כי את החיים המשותפים שלנו בארץ הזו עלינו לגבש ולקבוע יחד, כך גם את האיזון בין המערכות השונות, ולא מתוך תחושה שהצדק נמצא במחנה שלו. "רק חיים ביחד יאפשרו לנו לחיות כאן כעם יהודי במדינתו".
