את הפיתות המטוגנות האלה אכלנו בבקרים של יום ראשון. בימי ילדותי במושב בִטחה הייתה צרכנייה קטנה שמכרה בעיקר לחם, מעט מאוד מצרכי מזון וחומרי ניקוי בסיסיים.
את הביצים הבאנו מהלול, לימונים, תפוחי אדמה וגזר קיבלנו ישר מהשדה ופירות הדר חולקו בשפע בשקיות גדולות לפתחי הבתים.
משאית הלחם הייתה מגיעה למושב באמצע היום ובכל יום היינו קונים את הלחם למחר, כך שבימי ראשון נתקענו פעמים רבות בלי לחם, והחלה שנשארה לא הייתה מלבבת במיוחד. כדי להתגבר על המכשול היו שני פתרונות: האחד לטגן את החלה שנשארה מיום שישי, והשני להכין כובז. זו הייתה האופציה החביבה עלינו ביותר, במיוחד עם הררי סוכר או דבש.
במקור מכינים את הכובז מבצק שמרים, אבל סבתא שהייתה איסטניסטית נדחתה מריח השמרים והכינה אותם עם אבקת אפייה.
חומרים:
• שלוש כוסות קמח
• שקית אבקת אפייה
• כפית מלח
• שתי כפות סוכר
• בערך כוס מים
• לטיגון: חמאה, מרגרינה או שמן
הכנה
יוצרים בצק רך מכל החומרים. אם הבצק נוקשה מוסיפים מעט מים, ואם הוא דביק מדי מוסיפים קמח.
מניחים לבצק לנוח במשך חצי שעה (האמת שלא חייבים, אבל ככה סבתא הייתה עושה).
מחלקים את הבצק לעשרה כדורים ומרדדים כל אחד לפיתה שטוחה. ממיסים כפית חמאה או מרגרינה במחבת ומטגנים את הפיתה משני הצדדים עד להזהבה.
מגישים עם חמאה ודבש, או עגבנייה מרוסקת וביצה קשה.
לפינוק מיוחד: כשהפיתות עדיין חמות קורעים אותן לחתיכות קטנות ומניחים בצלחת, מוסיפים חמאה וסוכר בנדיבות ואוכלים בעזרת מזלג עם כוס תה חם.
פורסם לראשונה בפנימה
לרכישת מנוי לחצי כאן