איש הנדל"ן שבונה את יהודה ושומרון

כבר עשרות שנים זאב הורביץ (ולול) בונה ברחבי יו"ש. פגשנו אותו לשיחה על ההתחלה באחזקת חדרי מדרגות, על הקפאה ובעיקר על בנייה.

יוני קמפינסקי - ערוץ 7 , י"ג בתשרי תשפ"א | עודכן: 12:43

את החברה שלו, 'שא"ג', התחיל זאב הורביץ (ולול) משיפוצים אחזקה וגינון, ומכאן ראשי התיבות של שם החברה. את ההחלטה לצאת לשוק העבודה, הוא מספר, קיבל יום אחרי שקיבל סמיכה לרבנות.

"אמרתי שאתחיל מכיוון של שיפוצים אבל לא כל כך נתנו לי עבודה בתחום הזה, וגם לא כל כך הבנתי בעניין. היו לי רק חלומות. קיבלתי עבודה רק באחזקה, שטפתי חדרי מדרגות, וכך לאט לאט בתים ששטפתי להם את חדרי המדרגות נתנו לי לטפל להם בגינה ולעשות שיפוץ קטן וכך התפתחתי לאן שאני היום".

ולול הוא תושב מצפה יריחו ומאז ראשית דרכו ועד היום התמקד אך ורק בבנייה ביהודה ושומרון. זאת למעט שני חריגים, ירושלים וכפר סבא, עיר הולדתו. חריגים נוספים הם לצורכי מצווה כמו בנייה ב'עזרא למרפא' בבני ברק, בניית מלונית לילדים חולי סרטן ב'תל השומר' וכיוצא באלה.

את החברה מנהל ולול עם שותפו מזה כמה עשרות שנים, צביקה אייכל. "ההחלטה של שנינו הייתה לבנייה ביהודה ושומרון ולבנייה שיש בה מהמצווה".

ולול עם זמביש ואורי אריאל
באדיבות המצלם

על אתגר הבנייה דווקא ביהודה ושומרון הוא אומר: "אנחנו אוהבים אתגרים ויודעים לנצח אותם" ומספר כי מזה 35 שנה קיימת החברה ו"עברנו הכול, עברנו את הסגרים, ההקפאות וכל הבעיות הגדולות וברוך ה' רק יצאנו מחוזקים".

על הקפאות הבניה הוא מספר כי ההגדרה הייתה שבכל מקום בו יש יסודות ניתן להמשיך לעבוד, ומשום כך במשך שלושה שבועות ערב ההקפאות עבדה החברה 24 שעות ביממה על מנת לייצר 15,000 אורך של קלונסאות להקמת היסודות כדי שניתן יהיה לעבוד במשך שלוש שנות עבודה, "הרבה שכונות ביהודה ושומרון קיימות בזכות הקלונסאות הללו".

ולול מספר על התמורות שחלו בהתיישבות מהימים בהם אנשים הגיעו רק מתוך אידאולוגיה לבין ימינו אלה שבהם איכות חיים מתערבת בשיקולי המעבר למגורים בישובי יהודה ושומרון. לדבריו אותם שבאו לאחר תקופת האידיאולוגיה "אכלו אותה", כלשונו, שכן באותם ימים אידיאולוגיים ניתן היה למצוא דיור בזול, "היום מחפשים איכות חיים יחד עם האידיאולוגיה, אבל גם העלויות השתנו. יש הרבה פחות השתתפות של משרד השיכון. עברו הימים שבהם משרד השיכון היה מכשיר שכונות כדי שנוכל לבנות בהן. הימים האלה נגמרו וממילא המחירים עלו. בנוסף, יש גם הרבה פחות קרקעות פנויות היום".

בשטח
באדיבות המצלם

התוצאה של היעדר קרקעות פנויות היא יותר ויותר בנייה רווייה, "ולכן החברה שלנו עושה היום כמה שכונות גדולות בבנייה רוויה. בתל ציון לציבור החרדי שכונה גדולה עם 400 יחידות דיור בשיתוף עם בנייני אמנה, כך גם בעפרה, אלעזר ומצפה יריחו, בניינים של 4 ו-5 קומות כאשר אנחנו מקפידים על דירות גדולות עם מרפסות ענקיות, הרבה אוויר מסביב לבית".

ולול מספר על הצלחה מרשימה במכירת דירות גם בבנייה רוויה ועם זאת הוא מוסיף ומעיר כי ישנם ישובים שבהם עדיין קשה להתרגל לסגנון החיים החדש, אך להערכתו לא יהיה מנוס מלהפנים את השינויים שהתחוללו ולהתאים את עצמם לפתרון העכשווי.

כמי שמשפחתו היא המשפחה השנייה שהגיעה למצפה יריחו לפני 42 שנה ולול אינו מצטער על סגנון הבנייה הכפרי שאיפיין את הישובים בראשיתם, אך עם זאת הוא מציין שבתחילה "היינו קצת עם האף למעלה" וכל ישוב הקים לעצמו ועדת קליטה וניסה לייצר לעצמו אופי מבדל, "וזה השאיר הרבה אנשים שרצו לבוא ליהודה ושומרון ולא באו. היום ברוך ה' קצת נפתחו השורות. אם היינו מקדימים כבר מזמן היינו במיליון האנשים ביהודה ושומרון, מה שאנחנו שואפים אליו היום".

כשולול מדבר על תוצרי עבודתו קשה לפספס את האור שבפניו, והוא מספר על תחושת הנחת מכל קלונס שהוא מניח. "אנחנו בונים לא מעט שכונות ביהודה ושומרון. הבוקר אנחנו מתחילים פרויקט חדש בקרית ארבע ובימים אלה אנחנו מתחילים פרויקט גדול במרכז קרני שומרון 212 יחידות דיור".

על מיזם הבנייה במצפה יריחו, שכונת 'מצפה בראשית', הוא מספר: "זו שכונה של 93 יחידות דיור כאשר 33 יחידות דיור מאוכלסות כבר ואנשים מרוצים. שכונה מיוחדת ברמה מאוד גבוהה, דברים שלא רואים בעיר, עם מתקני משחקים, עם ירק וכו'. השקענו הרבה. בשלב ב' 60 יחידות דיור שגובלות במדרון מאוד תלול לכיוון ים המלח. לאורך המדרון 12 יחידות צמודי קרקע של 6 דו-משפחתי וחלק מהמגרש של הדו יושב באוויר. הקמנו צוות חשיבה והתייעצנו עם היועצים הגדולים בארץ, איך לייצר מצב שבו נהפוך את המדרון למישור, כשיש שם מקומות שהפרשי הגובה הם בין 6 ל-12 מטר. קיבלנו כמה פתרונות, בחנו את כולם והגענו לפתרון הנדסי מאוד מיוחד ובימים אלה בהשקעה של מיליוני שקלים יצרנו קרקע ל-12 יחידות דיור שיראו מהחלון שלהם את מדבר יהודה ואת מטעי התמרים של הבקעה, ובמרחק של רבע שעה מהעיר".

ממשיך ולול ומתאר את המראה הנשקף מהשכונה החדשה, הרי מואב, מגדלי רבת עמון המאירים בלילה ובתחתית המדרון מטעי התמרים של ורד יריחו וים המלח שבתווך. "כיוון שבאנו לבנות משהו אחר, שכונה של בניה רוויה ואליה אתה מביא אנשים שכל חייהם חלמו על וילה עם חצר וצריך לשכנע אותם לגור בקומות, תכננו חדרי מדרגות רחבים, חצרות ענקיות, מגרשי חניה גדולים, מגרשי משחקים ענקיים שמתפרשים על שני דונם, מה שאין בשום מקום ביהודה ושומרון, השקענו המון באיכות החיים ובבניין עצמו ברמת הבניה הגבוהה. הדברים הוכיחו את עצמם והציבור הגיע וקנה, כל שלב א' נקנה ומחצית משלב ב' נמכר ואנחנו ממשיכים לשווק במחירים שווים לכל נפש כשהמוצר הוא כמו בשכונות הכי מפוארות בירושלים".

עוד הוא מספר על החיים לצד שכנים-חברים שהוא עצמו בנה את בתיהם. הדיירים שלי הם השכנים הכי טובים שלי. נשארנו חברים. יש אנשים שגרים עשרים שנה בבתים שבניתי. יש לי פרויקטים שבהם אני בונה כבר לדור השלישי, אחרי ההורים והבנים אני בונה גם לנכדים".

[רכיב2081304]