הרב ליאור לביא
הרב ליאור לביא צילום: עצמי

לפני כמה ימים שוחחתי עם קרוב משפחה שלומד כעת באקדמיה באחד המוסדות החשובים בארץ. כמשיח לפי תומו סיפר לי כיצד אחד ממגישי העבודות בכיתתו, זכה לקיתונות של בוז בפני כל הכיתה, על כך שלא השתמש בעברית רב-מגדרית.

העיסוק בתוכן העבודה נדחק כמובן לשוליים וכלל לא זכה ליחס בעוד 'חוצפתו' 'לכפות' על אחרים את שפת המגדר הנוחה לו, ב'חוסר רגישות', הפכה להיות שיחת היום בחוג האקדמי.

כשהגיע תורו להציג את עבודתו, הוא כבר חשב היטב האם הוא מעוניין להיכנס לפוזיציה הזאת בה הוא נאבק מול המערכת האקדמית, כשכל חטאו ופשעו הוא רצונו להתמקצע בעבודתו כדי לקבל תואר אקדמי...

זהו רק סיפור אחד מיני רבים על הטרור המחשבתי שמשתולל כיום במסדרונות האקדמיה, הכנסת, מחלחל לשלטי החוצות ולמודעות הדרושים ומתגנב באלגנטיות בדלת האחורית דרך הפרסומות והמדיה הפופולרית. אז אם רציתם לדעת איך נראה הנדוס תודעה בשידור חי, הרי לכם טעימה מייצגת.

לפני כשבוע, ביום השפה העברית הוכרזה המילה 'טרלול' כמילת השנה. נדמה לי שהמילה הזאת מבטאת בצורה נאמנה את מה שרבים חשים בתוך תוכם סביב הטרור המחשבתי שמתנהל בהמון סוגיות ציבוריות כיום שהשפה הרב-מגדרית הוא אחד ממאפייניה – טרלול. הכל בחסות התודעה החדשה שמבקשים להנחיל להמון הנבער שלא זכה שיאורו עיניו.  

על איזו תודעה חדשה מדובר?  

זהויות א-בינריות

בספרו האלמותי 1984 באחד מאינספור ניתוחיו החדים, שם המחבר בפיו של גיבור הספר ווינסטון את הדברים הבאים: "המפלגה מורה לך לדחות את מה שאומרות לך עיניך ואוזניך. זהו הציווי הסופי, המהותי ביותר שלה. ליבו נחמץ כשחשב על הכוח העצום שערוך מולו, באיזו קלות כל אינטלקטואל של המפלגה יוכל לרסק את עמדתו, הטיעונים הדקים שהוא לא יוכל להבין, קל וחומר להשיב עליהם. ולמרות זאת הצדק לצידו! הם טועים והוא צודק. להגן על הברור מאליו, על השטותי ועל האמיתי. אמת ברורה מאליה היא אמת, היאחז בזה! העולם המוצק קיים, חוקיו לא משתנים. האבנים קשות, המים רטובים... חירות היא החירות לומר ששתיים ועוד שתיים שווה ארבע. אם נקבל זאת, כל השאר ינבע מכך" (ג'. אורוול, 1984 עמ' 82)

השפה החדשה שמנסים לכפות עלינו מבקשת להתעלם מהאמת הברורה מאליה. מן החירות לומר ששתים ועוד שתיים שווה ארבע. ולמי שחושב שאני סתם מגזים ועושה סצנה מסגנון שכולו איננו אלא יחס רגיש לזולת ודרך ארץ מינימלית, הרי לכם דבריה של העומדת מאחורי הסטארט-אפ העברי: "רציתי לייצר מרחב של זהויות א-בינריות", אומרת מיכל שומר, שעיצבה את עברית רב־מגדרית במסגרת עבודת הגמר שלה בתקשורת חזותית ובימים אלה עובדת על מקלדת רב-מגדרית. "כיוונתי לשינוי חברתי. השפה היא כלי מאוד חשוב בשוויון הזדמנויות, ויש שינויים מאוד פשוטים שאפשר לעשות בעברית כדי ליצור שפה מכלילה".

נציגת ארגון "בצלמו" רוית רוטנברג,  טענה לעומת דבריה של שומר שמדובר ב"מחטף של השפה העברית" ושמי שהכתיב המסורתי מפריע לו - שיעשה את זה בבית שלו. "יוצרת השפה הרב-מגדרית  אומרת שלא מדובר במשהו אסתטי ותמים, אלא בזהויות א-בינריות וטשטוש של זהות מינית בין גבר לאישה. יש מאחורי זה אג'נדה. אבל אנחנו חושבים שהשפה שלנו היא חלק מהזהות הלאומית שלנו, ולא מעוניינים שהיא תשתנה". (הכתבה פורסמה בגלובס תחת הכותרת: "ברוכות הבאות למאבק: כך הפכה השפה העברית לזירת המלחמה הבין-מגדרית הכי בוערת").

זהות לאומית

נדמה לי שרוית רוטנברג נגעה בדבריה בלב העניין – "השפה שלנו היא חלק מהזהות הלאומית שלנו". שפה איננה עניין חיצוני, מן השפה ולחוץ. מאחורי השפה עומדת מחשבה והמחשבה מעצבת תודעה. ובהקשר הנוכחי – תודעה לאומית. מדרשי יציאת מצרים מתארים שישראל במצרים, על אף עומק השעבוד בו היו נתונים, שמרו על זהותם הלאומית:

"רבי הונא בשם בר קפרא אמר, בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה" (שיר השירים רבה פ"ד; ויקרא רבה פרשה ל"ב). המכנה המשותף לארבעת המאפיינים עליהם עומד המדרש, כך נדמה לי, הוא שמירת הזהות הלאומית הייחודית והתבדלות מהאומה המצרית. להלן סקירה קצרה של הטענה הזאת:

שלא שינו את שמם – השם מבטא את הממד הפומבי של האדם. האם הוא גאה בשמו העברי או שהוא מעדיף שישמע קצת פחות יהודי-פרטיקולרי אלא יותר אוניברסלי?   

שלא שינו את לשונם – זאת בדיוק הסוגייה בה אנו עוסקים. שימור השפה משמר גם את התשתית התרבותית שעומדת מאחורי השפה. אימוץ שפה זרה או בעלת מאפייני חשיבה זרים, מייצרת בסופו של דבר גם ניכור לתרבות שממנה נגזרת השפה המקורית. "דבר איתי עברית בבקשה"!

ולא אמרו לשון הרע – המאפיין הזה הוא שימור הלכידות החברתית. לשון הרע בסופו של דבר מפורר את המרקם החברתי שמאפיין עם אחד ומייצר חשד תמידי שכולם נגד כולם. זוהי שפת המאבק.

ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה – זוהי אולי המסקנה העולה מכל יתר המאפיינים. מי ששומר על זהותו ועל תרבותו ישמור גם על קדושת התא הבסיסי שבונה את עם ישראל – התא המשפחתי. התא הבסיסי הזה הוא מיקרוקוסמוס לעם כולו. כאן מתחיל העם.

אז בפעם הבאה שאתם (או אתן!) נתקלים במודעה רב-מגדרית, תזכרו ששפה היא לא עניין של מה בכך. ולא בכדי אנו מזכירים את היציאה אי אז ממצרים במילים: "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז". וכפי שפירש רש"י:

"מעם לועז" – "עם שפת לשון אחר שאינו לשון הקודש".