הרב פרופ' יצחק כהן
הרב פרופ' יצחק כהן צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בספרו 'לא רציונלי ולא במקרה' מנתח פרופ' דן אריאלי, מומחה לכלכלה התנהגותית, את היחסיות בחיינו.

לפיו איננו בוחרים באפשרויות על סמך ערכים מוחלטים הואיל ואין לנו מד ערך שקובע בדיוק כמה שווה כל דבר. אנו מתמקדים ביתרונות היחסיים של אפשרות אחת כנגד אחרת ואומדים את ערכה בהתאם.

כך למשל פרסומת באתר השבועון האקונומיסט נתנה שלוש אפשרויות רכישה: א. מנוי מקוון – 59 דולר. ב. מנוי מודפס 125 דולר. ג. מנוי מקוון + מודפס – 125 דולר. היה נראה כי ההצעה האמצעית היא טעות. פרופ' אריאלי שאל מאה סטודנטים במה יבחרו. כשמונים אחוז בחרו באפשרות השלישית וכעשרים אחוז בראשונה. הוא החליט להסיר את האפשרות האמצעית, שהרי ממילא אף אחד לא בחר בה, וערך שוב את הניסוי.

להפתעתו ראה כי התוצאה התהפכה וכשמונים אחוז בחרו באפשרות הראשונה. מכאן הסיק כי האפשרות האמצעית היתה הצעת פיתיון בלבד. אנשים יכלו להשוות את אפשרות ג לאפשרות ב' והסיקו שג' טובה יותר ובחרו בה. אך כשנתנו להם את אפשרות א' ו ג' הם לא ידעו להשוותן, והבחירה שלהם התהפכה.

דוגמא נוספת שמביא אריאלי היא הצעת נופש. הסוכנת מציעה עסקת חבילה של טיסה מלון וארוחת בוקר ברומא וחופשה מקבילה בפריז. הבחירה בין שבוע בפריז לשבוע ברומא אינה פשוטה. אך אם הסוכנת תציע חבילה שלישית רומא בלי ארוחת בוקר - זו הצעת הפיתיון.

ההשוואה הקלה בין שתי החבילות של רומא (עם ארוחת בוקר ובלעדיה) גורמת לחבילה של רומא עם ארוחת הבוקר להיראות טובה יותר, יחסית, יותר מאשר פריז. זו גם הסיבה שבעלי עסקים ממולחים מניחים מוצר יקר מאוד על המדף בידיעה ברורה שלא נבחר בו, כי אנו לא רוכשים את היקר ביותר, אך נרכוש את הבא אחריו במחיר, שכעת נראה לנו זול בהשוואה למוצר היקר, מוצר הפיתיון.

ובדומה, אחד המנהלים סיפר כי אחד העובדים התלונן על שכרו. "כמה זמן אתה עובד בחברה", שאל המנהל. העובד השיב: "שלוש שנים". "וכשהצטרפת", שאל המנהל, "כמה ציפית להרויח כעבור שלוש שנים?" 100,000 דולר העובד השיב. המנהל שאל, "אתה מרויח כעת 300,000 דולר אז למה להתלונן?" העובד השיב, "השניים שעובדים לידי הם לא יותר טובים ממני, והם מרויחים 310,000 דולר."

אריאלי מוסיף וכותב: "היחסיות עוזרת לנו לקבל החלטות בחיים, אבל היא יכולה גם לאמלל אותנו. קנאה וצרות עין נובעות מהשוואה של מה שיש לנו עם מה שיש לאחרים... 'לא תחמוד בית רעך ולא תחמוד אשת רעך... וכל אשר לרעך', זהו הדיבר שהכי קשה לקיים שהרי מטבענו אנו מתוכנתים לערוך השוואות". ומה הפתרון? "לשבור את מעגל היחסיות. לצמצם את מעגלי ההשוואה בחיים."

כיום בעידן הרשתות החברתיות, המלצתו הולכת ונהיית הרבה יותר קשה, כי בכל רגע שולח לנו מישהו תמונה כמה הוא יפה, כמה כיף לו באטרקציה שבה הוא מבלה, וכמה מוצלחת העוגה שאפה כעת. כאילו אין לו קושי בעולם.

וברוח זו לזוגיות שלנו: כשאדם נמצא ברשת, קופצת פרסומת של מישהי שמושכת את עיניו, והוא בכל זאת נמנע מלהיכנס, ואומר לעצמו, אני נלחם בטבעי האנושי כדי שאשתי תישאר היפה ביותר בעיני, שלא אשווה אותה לאף אחת אחרת ולא אתרגש מאחרת, וכנ"ל אשתו כלפיו, יש בכך כדי להעצים את הזוגיות שלהם.

הוויתורים הללו, הנסתרים, שלעיתים גובלים במסירות נפש, ובגבורה של ממש, מגדלים ומרוממים אותם על פני סביבתם ומעצימים את קשרם הנפשי. הם שוברים את מעגל היחסיות, חוסכים מעצמם אמלול עצמי, ומותירים את בני הזוג כאילו רק הם בעולם. זה מה שהיינו אמורים להתכוון כשאמרנו תחת החופה "הרי את מקודשת לי".

כעת, אנו גם מבינים כי הציווי האלוקי "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" אינו ענין 'בינו לבין בוראו', אלא ענין של 'בינו לבינה', ובעצם ענין של 'בינו לבין עצמו', כי האדם המשווה ותר אחרי עיניו לא ידע שובע.

הכותב הוא מנהל אקדמי של הפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו בקמפוס ירושלים, מומחה לדיני משפחה וירושה, ומרצה במרכז אקדמי לב.