הרב פרופ' יצחק כהן מנהל אקדמי של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו מסביר כיצד ניתן לערוך צוואה שתהיה על פי הדין ההלכתי אבל תתיישב גם עם הדין האזרחי. "בשל התנגשות שיש בין הדין הדתי לדין האזרחי, נוצרה בעיה מאוד קשה", מסביר הרב כהן

מחלוקת בין דת ומדינה מזווית אחרת: באולפן ערוץ 7 התארח המנהל האקדמי של הפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו בקמפוס ירושלים הרב הפרופסור עו"ד יצחק כהן לשיח על דיני ירושות וצוואת ועל ההבדל בנושא זה בין משפט אזרחי לבין משפט דתי. במהלך השיחה מסביר הרב כהן מה צריך לעשות אדם שרוצה לכתוב צוואה על פי ההלכה, מבלי שזה יתנגש עם הדין האזרחי ויפסל ומה הם התנאים השונים לשם כך.

"בארבעה דברים שונה הדין הדתי מהדין האזרחי" מסביר הרב כהן, "דבר ראשון, אישה לא יורשת את בעלה כלל לפי הדין הדתי. שנית, רק הבנים יורשים ורק אם אין בנים אז בנות יורשות. שלישית, בין הבנים, הבכור מקבל פי שתיים. רביעית רק הבעל יורש את אשתו ולא הילדים. כלומר, אם אישה נפטרת, לפי הדין הדתי האיש בלבד יורש אותה והילדים לא יורשים כלל".

לדבריו, כבר בדורות קודמים הבינו שיש צורך לאפשר שינוי בדין הדתי, "הרמ"א, כותב כבר במאה ה-16 שאם רוצה אדם שמשפחתו לא תריב, שיכתוב צוואה. בצוואה הזאת הוא ישנה את מה שאמר החוק הדתי ויחלק בצורה שוויונית, או כמו שהוא רואה לנכון. אחרת הוא יישאר עם חלוקה לא שיוויונית בין ילדיו ורעייתו לא תירש כלל".

בהמשך דבריו מביא הרב כהן דברים שאמר הרב דיכובסקי, אב בית דין בירושלים, שטיפל במשך שנים רבות באלפי תיקי צוואות, כולל של המשפחות החרדיות ביותר. לדברי הרב כהן, מעיד הרב דיכובסקי שמעולם הוא לא ראה נישול של הבנות וחלוקה על פי הדין הדתי. "אמנם עשו זאת בצורה של הקנאות, כדי שזה יסתדר גם לפי הדין הדתי, אבל חילקו בצורה הרבה יותר שוויונית".

לשאלה מי יכול לקבוע שהולכים על פי הדין הדתי, עונה הרב כהן כי גם ההורים לא יכולים לקבוע. "ההורים לא יכולים לקבוע שהחלוקה תהיה לפי הדין הדתי, הם יכולים לכתוב צוואה או לדאוג שהצוואה תתאים לפי הדין הדתי. אבל הם לא יכולים לבוא ולהגיד למשפחה אנחנו מבקשים שתפעלו לפי הדין הדתי. ולמה, כי החוק מרשה לבוא לביה"ד הרבני רק אם כל היורשים חותמים בכתב ומסכימים לבוא לבית הדין הדתי"

"בפועל מה שמעניין הוא שגם כאשר בית הדין הרבני מנהל תיק ירושה, הוא לא מפעיל את הדין הדתי, הוא מפעיל את הדין האזרחי כי הוא מחלק שווה בשווה. אלא שהוא עושה הקנאות. הוא אומר לבנים בואו תעשו קניין שתקנו גם לבנות. רק אם ההורים כתבו במפורש בצוואה שהם מצווים לחלק על פי הדין הדתי, יחלקו לפי הדין דתי, או מציאות פחות הגיונית כשיש בנות בתמונה, שהבנות יוותרו על החלק שלהם ויחתמו שהן מוכנות ללכת לבית דין דתי בהעדר צוואה" מוסיף הרב כהן.

לדבריו של הרב כהן, "המשפט האזרחי הוא שונה לגמרי מהדין הדתי בארבעת הדברים האלה שאמרנו. ראשית, גם בת זוג יורשת כמו בן זוג. שנית, הבנות יורשות שווה בשווה עם הבנים. שלישית, אין דין של בכור, כלומר הבכור לא זוכה לחלק כפול. רביעית גם כשהאישה נפטרת, הבעל אינו היורש היחיד שלה, אלא הוא יורש חצי והילדים יורשים חצי".

על מנת להמחיש את הדברים, נערכה במהלך הריאיון הדגמה באולפן של החישובים. כאשר אחד ההורים נפטר, ונשארו מיליון שקל בחשבון ויש להם 5 ילדים. האישה יורשת מחצית מהרכוש (בהנחה ואין איזון משאבים – למשל, התחתנו לפני זמן קצר), זאת אומרת חצי מיליון שקלים. החצי השני הולך לחמשת הילדים, בין בנים בין בנות, ומתחלק שווה בשווה כאשר כל אחד יקבל 100,000 ש"ח.

מסביר הרב כהן "בשל ההתנגשות בין הדין הדתי לדין האזרחי, ברגע שאדם מת, מיד אוטומטית לפי דין דתי, החלוקה היא כמו שאמרנו, רק הבנים בלי הבנות, והבן הבכור ובלי האישה. אך אם הם הולכים לדין אזרחי, וזו ברירת המחדל החוקית, הם מקבלים דין אחר לגמרי. זאת אומרת שכל אחד נמצא בגזל, כי הם גוזלים אחד את השני".

בהמשך מציג הרב כהן גם את הפתרון ההלכתי להתנגשות זו "הפתרון הטוב הוא לכאורה צוואה. אלא שכאשר אדם כותב צוואה, לפי הדין הדתי הוא לא יכול לכתוב 'אני מוריש לזה, אני נותן לזה', כי לפי הדין הדתי אין שלטון לאחר המוות. כלומר אי אפשר לכתוב עכשיו משהו שרוצים שהוא יתקיים לאחר הפטירה. לכן באה לעולם יצירה הלכתית הנקראת 'מתנה מחיים', לפיה אדם כותב 'אני נותן מתנה מעתה ושעה לפני מותי'. כך אין זה חלוקה של צוואות אלא חלוקה בתוך החיים כביכול".

לסיכום אומר הרב כהן, "אדם דתי צריך לכתוב צוואה, וכאשר הוא כותב צוואה הוא נותן למעשה מתנה מחיים, וזה יתאים לדין הדתי, אך היא צריכה לעמוד גם בסטנדרטים של הדין האזרחי בענייני צוואות. זאת מכיוון שבית המשפט העליון ראה במסמך מסוג זה צוואה ולא מתנה, שכן שעה לפני מותי זה למעשה שעה לאחר מותי, ואם כך זוהי צוואה למעשה ולכן היא חייבת לעמוד גם בכל כללי הצוואה האזרחית".